בפתח ספרו "אל ארצך אל מולדתך" כותב עמוס קינן:
"בשל היותה של הארץ הזאת ארץ מעבר, פרשת דרכים ומפגש של אקלימים, היא הפכה גם לצומת של תרבויות. וכך חיים בה, זה לצד זה, תרבויות ודתות, גזעים ועמים, סגנוני בנייה ואורחות חיים, שהם שונים ועצמאיים. אבל מצטרפים לקשת הזאת שאין בלתה אלא כאן. לאברהם העברי נאמר: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. הספר הזה רצה להיקרא "לך לך". אבל מולדתנו ובית אבינו אינם באור כשדים. גם לא באודסה ולא בקזבלנקה. הם כאן. על כן, וכדי לשדל את הקורא, שאמנם השתייכותו אל מולדתו היא ייעודו עלי אדמתו, נכתב הספר הזה ונקרא כפי שנקרא".
ארכיון אישי של סופר ויוצר הוא בית הגנזים שלו, תיבת האוצר האישית. עמוס קינן היה איש שראה עצמו מאז ומעולם כבן הארץ הזאת, ובהעברת ארכיונו הוא מנחיל לנו אוצר יקר במיוחד. הארכיון שלו מספר את הסיפור שלו, ואת הסיפור שלנו. סיפורה של הארץ הזאת, סיפורה של הזהות שלנו.
החיבור לכְּתב ולַסֵפר ולַמלה מצד אחד, והשיבה לטבע ולאדמה מצד שני - השילוב המרתק הזה שובה את הלב בעומדנו מוקסמים מול האוסף. בקליפת אגוז - זה הסיפור המחודש של שיבת ישראל לארצו
האוסף של עמוס קינן ממחיש לנו בצורה מגוונת ועשירה, מה משמעה של אהבת הארץ, מה המובן של החזרת היהודי אל הטבע, איזו דרך עברנו כדי ליצור עם, כדי לחבר את ההיסטוריה שלנו עם הגיאוגרפיה. הביוגרפיה שכתבה נורית גֶרְץ רעייתו, על דעת עצמו, מספרת את הסיפור המורכב של האיש המורכב ורב הזהויות הזה.
עמוס קינן הוא גם איש וגם סמל. דרך האוסף המרתק של עמוס קינן אנו מגלים, שמעבר לסמלים ולמהויות, הייתה ורוחשת כל הזמן ממשות חיה, ממשות נושמת. האוסף יקר הערך, שזכינו לקבל כאן באהבה הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הספרות העברית, מן הזהות שלנו כבני הארץ הזאת.
יהיו שינסו לתהות על אישיותו המורכבת, על כל פרט בקורות החיים. בשורה התחתונה: מדובר בסופר עברי, ביוצר עברי, באהבה לשפה העברית. כל מרכיב ביצירתו של קינן ירתק את הבאים לחקור את מכלול עולמו, כל מרכיב כזה ישבֶּה את לבם של המבקרים, של הצעירים שיבואו ויספגו פרקי אמת באהבת הארץ, במשמעות הרוחנית, שיש מעבר למולדת הגיאוגרפית.
בתקופה זו של 'הכפר הגלובלי', קשה לאומות קטנות לשמור על מרכיבי הייחוד שלהם. בַּמאבק הזה הסופרים הם חיל חלוץ, שיש לו תפקיד מאתגר לא רק בביטוי של המציאות, אלא גם בעיצוב של המציאות, בעיצוב של הזהות הנרקמת כאן.
האוסף של עמוס קינן הוא תרומה חשובה להבנת חיינו, להבנת תולדותינו, להגדרה שאנו מבקשים כל יום מהי ארץ ישראל עבורנו, מהי תעודת הזהות שלנו.
ברגעים אלה של התרגשות מול האוסף האישי-הלאומי הזה, קשה שלא להיזכר בנאומו של חיים נחמן ביאליק בוועידת אגודת הסופרים בניסן תרפ"ז:
"אנו רוצים שירגיש אותנו, העם העברי, שנחיה בו כעסיס בתוך הפרי, ולכל נקודה ותא מהווייתו תחדור הספרות העברית ותשפיע על מהלך הרגשתו, על מהלך חייו...מתוך הכוונה הזאת נבראה, לפי דעתי, אגודת הסופרים, רק בזה יש לבקש את הרעיון העיקרי של אגודתנו...".
כשעומדים מול הניחוח של גנזי הסופר עמוס קינן, מבינים מהו מקור ההוויה של העם. דברי ביאליק מבטאים את העיקר: ההכרח לשמור על גנזי הספרות הוא ההכרח לשמור על מקורות החיים של האומה, על עמוד האש ועל עמוד הענן, שיֵלכו לפני המחנה. באותו נאום של ביאליק בשנת תרפ"ז - ראה המשורר הלאומי קשר בין גנזי העבר לבין הכוחות החדשים של הספרות העברית, בין הקציר לבין האסיף - וכך אמר:
"בשעה זו, אחרי הקציר הזה, עדיין קָמה מלֵאה עומדת בשדותינו...אני מדַבּר על אותו הדור הצעיר...אשר פרחו ושגשגו לעינינו, והננו רואים אותם בעצם כוחם... נושאים לנו את פריָם".
וכך כותב עמוס קינן בפתח הספר "אל ארצך אל מולדתך":
"זאת הארץ היפה שבעולם, שנתנה לכולם את הדברים היפים בעולם. שנחרבה יותר מכל ארץ אחרת בעולם ונבנתה יותר מכל ארץ אחרת בעולם. היא מולדתם של הרבה מהצמחים שבזכותם ירדה האנושות מהעצים והחלה ליצור תרבות. במקום הזה נפגשות שתי יבשות, שלוש דתות , ארבעה אזורי אקלים וצמחיה, חיים כולנו בצל העבר: נלחמים על קיומנו ומשתדלים בסערת ההווה לבנות לנו עתיד".
האוסף של קינן הוא חלק מן המסד של העתיד שלנו.
ברכות לכל מי שעמלו בסוד הנחלת האוסף היקר של עמוס קינן למכון גנזים, ברכות למנהל המכון משה מוסק, ברכות למנכ"ל האגודה ארנון פורת, ליו"ר מועצת גנזים ד"ר אביב עקרוני.
האוסף הזה מוסיף כבוד ויקר לַמכון, כבוד ויקר לַספרות העברית. לפנינו אוסף של פנינים, אוסף שיש בו לרומם ולהעשיר את זהותנו. ואסיים בדבריו של חיים נחמן ביאליק בנאומו בשנת תרפ"ט: "הספרות מלווה את דרך חיינו בכל שעה, בכל רגע, עלינו למצוא את הכוחות הדרושים לנו, לגדלם ולרוממם ולחנך את עצמנו".
