X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
העובדה שחמישה כלי תקשורת נתבעו על-ידי ד"ר אורלי אינס מעידה על כך שחמישה גופים שונים, על שלל יועציהם המשפטיים, שכל גרוש חשוב להם, הפעילו שיקול דעת, ידעו את הסיכונים והחליטו לפרסם
▪  ▪  ▪
אורלי אינס. קיימה קשרים חברתיים החורגים מקשרי עבודה [צילום: פלאש 90]
כמה רעש
על-פי הרעש שיצרה הפרשה, סגירת התיק לקצין המשטרה מחוסר עניין לציבור כמוה כסגירת התיק לקצב מאותה עילה. האם היה עולה על הדעת שכך היה נסגר תיקו של משה קצב? כנראה שכל פשעו של הקצין היה זעיר-מימדים לעומת פשעו של קצב, אבל הרעש - שומו שמיים...

אורלי אינס תובעת: "חשפו את זהותי"
חן מענית
ד"ר אינס, שטענה כי הוטרדה מינית ע"י ניצב אורי בר-לב, תובעת את העיתונאי יואב יצחק וכלי תקשורת נוספים ב-1.1 מיליון שקל * "חשיפת זהותי הייתה יריית פתיחה ללינץ' תקשורתי"
לרשימה המלאה

אנו קוראים כי מספר עיתונים, כולל עיתון אינטרנטי זה ועורכו, נתבעו על-ידי ד"ר אורלי אינס בתביעת דיבה על סך למעלה ממיליון שקלים סך הכל, על כי הוציאו דיבתה והפרו זכותה לפרטיות במהלך בירור תלונה שלה נגד שני בכירים על הטרדה.
מתלוננות נגד הטרדה זכאיות להגנה. הגנה זו מעוגנת בהגיון הסביר ובחוק, כי חשיפת שמן ופרטיהן של מתלוננות עלולה למנוע מהן מלכתחילה להתלונן, עלולה להיות "אפקט מצנן" על אפשרות התלונה, ומאחר שלחברה נמאס מההטרדות האלה, היא עוזרת להן לצאת לאור, גם על חשבון הסתרת נתונים מן הציבור.
אך אליה וקוץ בה. כאשר דברים נשארים במחשכים, עלול להיות בהם שימוש שלא לשמם, עלול להיות ניצול לרעה של הזכות הזו לחסיון הפרטים של המתלוננת, ועל נושא זה ייסוב לדעתי הדיון בתביעת הדיבה.
האם הפרסומים שהיו בפרשה חרגו מהמותר? או שמא אינטרס הציבור הוא זה שחייב קו "לוחמני" יותר של העיתונות, אפילו תוך פגיעה מידתית (אולי כן ואולי לא) בפרטיותה של הד"ר אורלי אינס. העובדה שחמישה כלי תקשורת נתבעו אומרת שחמישה גופים שונים, על שלל יועציהם המשפטיים, שכל גרוש חשוב להם, הפעילו שיקול דעת, ידעו את הסיכונים והחליטו לפרסם.
דעת המומחים
על-מנת לנסות ולשקול כאזרחים הצופים על הנושא הזה מהצד, ועל-מנת להביע דעה (אין יותר סוביודיצה בנושאים אזרחיים), בואו נסתכל על דרך השלילה והאלימינציה, מה דעת המומחים מספר 1 במדינה לנושאים כאלה - היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה.
למיטב הבנתי, לו פשעו העיתונים הללו, הרי שניתן היה תיאורטית להפעיל נגדם שישה סוגים שונים של הליכים:
(1) עבירה על-פי סעיף מסעיפי חוק העונשין – הפרת הוראה חוקית, החובה לשמור בסודיות דיונים בדלתיים סגורות.
(2) תביעה פלילית על-פי חוק הגנת הפרטיות.
(3) תביעה פלילית על-פי חוק איסור לשון הרע.
(4) מתן סטמפלה של רשויות החוק על קובלנה פלילית פרטית על-פי חוק הגנת הפרטיות.
(5) מתן סטמפלה של רשויות החוק על קובלנה פלילית פרטית על-פי חוק איסור לשון הרע.
(6) הליך נזיקין אזרחי על-פי חוק איסור לשון הרע ו/או חוק הגנת הפרטיות.
על-פי מה שפורסם, ועל-פי מה שהבנתי, מכל האפשרויות לעיל - 1 לא קרה, 2 לא קרה, 3 לא קרה, 4 לא קרה, 5 לא קרה ורק 6 קרה. ללמדך שהרשויות אינן ששות להגן במקרה זה על חסיון הפרטים, ומאחר שלמיטב ידיעתי לא נימקו (כאמור ניתוח על דרך השלילה), לא נדע, לפחות לעת עתה, מדוע לא פעלו כך, כי אם יש עבירה אין זו רק זכות של הרשויות לפעול, זוהי חובתן.
חוסר עניין
כאשר נעשתה ה"סולחה" בין המועמד למפכ"לות אורי בר-לב ובין רשויות החוק בהסכמת הד"ר אורלי אינס, התנצל המועמד בפני אינס בכתב על הפגיעה בה, ורשויות החוק סגרו לו את התיק מחוסר עניין לציבור, לאחר שוויתר על המשך המרוץ לתפקיד. והרי על-פי הרעש שיצרה הפרשה, סגירת התיק לקצין המשטרה מחוסר עניין לציבור כמוה כסגירת התיק לקצב מאותה עילה. האם היה עולה על הדעת שכך היה נסגר תיקו של משה קצב? כנראה שכל פשעו של הקצין היה זעיר-מימדים לעומת פשעו של קצב, אבל הרעש - שומו שמיים, והסיכול - אחלה-בחלה ממוקד.
ואם נסגר התיק מעילה של חוסר עניין לציבור, בהסכמת המתלוננת, האם אין זה אומר שגם העילה לא הייתה לא כל-כך חמורה? ואם העילה לא כל-כך חמורה, אולי דווקא המהומה שיצרה התלונה והסיכול של המועמד בגינה של אותה תלונה והחוזה התמוה שיובהר בהמשך הם הגורם העיקרי ואולי היחיד לחשיפת המתלוננת; והמעשה עצמו, על-אף הרעש והצלצולים, לא מעניין את הציבור; אז מה כבר היה יכול להיות שם באילת על הדשא פרט לשני אנשים הלומי יין ופרט לפרומו לפרידתו של הקצין מהכיסא?
אילו סברו רשויות אכיפת החוק שקיימת תרומה שאיננה חוקית של העיתונות בחשיפה, הכיצד לא נפתחו הליכים פלילים?
יעוץ זהיר
היבט נוסף ובעייתי מאוד של הפרשה: אנו יודעים שהד"ר אינס אחזה ואולי גם אוחזת היום בחוזה יעוץ עם המשרד לביטחון פנים, במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות". מהתלונות שלה וממה שקוראים בעיתון, מסתבר שהיא קיימה קשרים חברתיים החורגים מקשרי עבודה עם גורמים שונים; מוזכר בעיתונות מפכ"ל משרד ממשלתי, וקצין בכיר, וראש עירייה, וראש מוסד מכובד ושר; אפילו אין בקשרים האלו ניצוץ של מיניות אלא הם קשרים חבריים בלבד – הקשרים האלו אסורים לטעמי בתכלית האיסור בהיות אותם גורמים המפרנסים הישירים שלה, אלה שיש להם יד בחוזה ההעסקה שלה (ללא מכרז, ספק יחיד).
ליועץ, על אחת כמה וכמה ספק יחיד, אסור להתחבר עם יועציו. יועץ שמתחבר עם מיועציו, שותה איתם קפה בנסיבות חברתיות, יושב איתם במסעדות בנסיבות חברתיות, הולך איתם לסרט, אפילו לא מתקרבים מילימטר – מאבד את עמדתו המקצועית/מוסרית ואינו יכול לעסוק עוד בייעוץ לאותם אנשים; ודאי וודאי כאשר המעסיק הוא ציבורי, על אחת כמה וכמה כאשר המעסיק הוא תמהיל של מי שמתיימר ללמד אותנו איך לנהוג ביושר ועל-פי חוק, ואלה שמתיימרים ללמד את ילדינו דרך ארץ, ועל אחת כמה וכמה וכמה וכמה כאשר הספק הוא ספק יחיד וקיבל את העבודה ללא מכרז.
אף אם נושאים מיניים, ככל שהיו כאלה, היו אולי ראויים להגנת פרטיות, אך כשהם מעורבים בכזה אבסורד, אשר ייתכן שנמשך עד ימינו אלה, ומאחר שההוצאה אל האור של שערוריית חוזה הייעוץ היא (לדעתי) חיונית לציבור - אסור שתימנע על-ידי הגנת פרטיות, וברור שהתפר הזה קשה מאוד לגישור. האינטרס המובהק שבחשיפת החוזה לעיני הציבור ולעיני הרשויות (שומרות החלב) הוא כל כך ברור ומובהק, עד שעל פניו אני מאמין, ולדעתי גם רשויות החוק מאמינות, שלא נחצה הגבול, ואם נחצה, הוא נחצה במידה הראויה לאור איזון אינטרסים בריא בפרשה הזו.
הוסיפה הד"ר אינס שמן למדורת שמה, כאשר יצאה בראש חוצות, בלי שקיבלה אישור מבית המשפט, עם חשיפתה הדרמטית, ולדעתי גם בשל הפינאלה הזה היא יכולה לבוא בטענות לעצמה ולעצמה בלבד.
ואם אנו יועצים, בייחוד בממשלה, ודאי אם מונינו ללא מכרז כלל, חובתנו להיות זהירים מאוד. אסור לנו להתחבר עם מיועצינו, ואם התחברנו – חיסלנו את מעמדנו כיועצים. עלינו ללכת הלאה, ואם איננו הולכים, אז חובת חברינו להוליך אותנו, וזה, למיטב ידיעתי, לא קרה.

תאריך:  26/12/2012   |   עודכן:  27/12/2012
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
פרד כהן-קידר
אני קורא לכל אחינו שבעבר התנדבו לבניית הארץ והגנתה ושאינם מצליחים להיות בני "המעמד הביניים", להתנדב שוב להצלת המולדת לפני שזו תפשוט רגל. בואו נמות על הצלת כלכלת ישראל כי ישראל ללא כלכלה חזקה (כדברי ביבי) אין לה זכות קיום
יחיאל אמיתי
נכון שבמדינת ישראל יש מצב מיוחד - האוכלוסיה הדתית והאוכלוסיה הערבית - אז אפשר אפוא לקבוע כי במדינת ישראל יהיו רק 4 מפלגות: שמאל, ימין, דתיים וערבים
איתן קלינסקי
ממשלת ישראל משלה את עצמה, שהעולם יהיה מוכן לקבל לאורך זמן את תרמית ההונאה של הבנייה בשטחי יו"ש. ישראל אינה ערה למציאות שעשויה לפקוד אותה מול עולם שיאמר לא לישראל, המנהלת מלחמות כדי לשמור על כיבושיה לפני ארבעים וחמש שנה
אורן קאשי
ספרו של בנט "אקזיט" מתחיל בציטוט של הנשיא רוזוולט ומסתיים בתודה לרה"מ נתניהו "אשר הכיר לי אמירה מופלאה זו"    הסטארט-אפ הראשון של בנט הצליח, כעת הוא מקים את השני: ביבינט
הרב אליהו קאופמן
ה"רבנות הראשית" ו"רבניה" אינם "רבנים מורמים מעם" אלא פקידות ממלכתית ללא ביקורת ממלכתית. זוהי אדמיניסטרציה מוכת שחיתות וספסרות שצריך לפרק אותה כפי שפורקו רבים ממוסדות ההסתדרות. הסירחון איננו רק מה"רבנות הראשית" אלא גם מאלה העוברים על כך בשתיקה - עם ובלי כיפה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il