בשבוע שעבר הוגשה ליו"ר הכנסת ה'הצעה לסדר - הסדרת השדלנות בישראל' של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', עליה שקד הפרופ'
מרדכי קרמניצר לפי בקשה של הכנסת. תמוה בעיניי שיו"ר הכנסת הנוכחית, מר
ראובן ריבלין, שיצא ב-2008 נגד קודמתו בתפקיד בטענה כי היא מעודדת את תהליך הפרטת הדיון הציבורי בכך שאירחה את 'כנס הרצליה' במשכן הכנסת, הסכים שהכנסת בראשותו תפריט מסמך חשוב זה לידיו של 'המכון'. הקמת ועדת מומחים מטעם הכנסת או
מבקר המדינה יכלה להוות פתרון ראוי יותר ומחשיד פחות.
למי שאיננו מצוי בפרטים, 'המכון' הינו גוף שקשרי הון-שלטון-מקורבים הם לחם חוקו, כיאה למי שממומן ברובו מכספי המיליארדר ברני מרכוס (מייסד הום-דיפו) ומקדם אג'נדה כלכלית ימנית קיצונית.
מעבר לכך שמהצעת 'המכון' נודף ריח רע של קנוניה (המכון-משרדי הלובינג-יו"ר הכנסת), הצעת 'המכון' חוטאת בקיפאון מחשבתי ובהעתקת פתרונות שגויים של מדינות שגם בהן הציבור מתקומם נגד "השיטה". קל להבחין שמחבר ההצעה אינו מעוניין לרדת לעומקם של דברים, להבין את המניע אותם והאם הוא מתיישב עם ערכי הדמוקרטיה. בכל צומת חשוב באמת שאינטרס משרדי הלובינג מתנגש עם הדמוקרטיה הוא מאמץ באופן מוזר הנחות יסוד שגויות הנוחות למשרדי הלובינג.
פטור משקיפות וחסר בדיווח
חייבים לציין שתי נקודות חמורות בהצעה:
הנקודה הראשונה היא הפטור שפרופ' קרמניצר מעניק ללוביסטים מהצורך בשקיפות אמיתית ואפקטיבית שהמחסור בה הוא אחת הבעיות בפעילותם. 'הוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון בישראל' (יולי 2012) מגדירה באופן ברור כי שקיפות אמיתית נשענת על שלוש "רגליים": דיווח מבעוד מועד, תיעוד מלא והנגשת החומרים לאזרח. בימים אלה הבעיה היא שהציבור איננו מיודע על מפגשיהם/קשריהם של לוביסטים עם נבחרי/פקידי ציבור, ועל כמות הכספים שהלקוחות מזרימים ללוביסטים לצורך קידום אינטרס.
הצעת 'המכון' קובעת שיש לחייב לוביסטים אחת לשנה לדווח על פעולותיהם לאחור, המלצה שאיננה עונה להגדרה שקיפות ומתעלמת מנושא העברות הכספים. מחבר ההצעה מביע דאגה עמוקה שמא דיווח חודשי יכביד על עבודת הלוביסטים, למרות שהוא עצמו מציין כי הדבר מתבצע בקנדה, ואני מוסיף שגם בחלק ממדינות אוסטרליה (שם חובת השקיפות חלה דווקא על השרים).
אינטרסים בלתי מיוצגים בכנסת
הנקודה השנייה היא סוגיית נוכחות הלוביסטים בשכר במסדרונות הכנסת ובוועדותיה הגורמת לעיוות מתמיד של ייצוג מכלול האינטרסים במשכן, תמיד לטובת בעל המאה. על-פי הקיים, האינטרס של בעל ההון ייוצג תמידית טוב יותר.
פרופ' קרמניצר עוקף את הסוגייה וקובע לדוגמה שהוצאת לוביסטים בשכר מהוועדות (תהליך ש'העמותה לדמוקרטיה מתקדמת' החלה בו בהצלחה בוועדת החינוך) פוגעת בזכותו של לוביסט להתנהל במשכן בדומה לשאר האזרחים, כאילו כלל אזרחי ישראל הם שהפכו את משכן הכנסת למשרדם הפרטי, יש להם אישור כניסה קבוע אליו והם שורצים בו בכל ימות השנה.
לסיכום
קנדה, סלובניה ואוסטרליה מובאות על-ידי פרופ' קרמניצר כדוגמאות, כיוון שאצלן לא היה 'המכון' שיעתיק פתרונות שבורים משכנים חולים, שם היה מישהו עם מעט אומץ לקבוע תקדים.
הצעת 'המכון' היא עוד גלגל הצלה למשרדי הלובינג ולפוליטיקאים מפוחדים ואימפוטנטים, בעוד שאת הדמוקרטיה ואזרחיה היא משאירה לטבוע על סיפונה של האונייה השוקעת. אני דוחה הצעה זו על הסף ומתחייב להמשיך בקידום פרויקט הוצאת לוביסטים מוועדות הכנסת ויצירת סדר חדש במשכן.
