מה שקרה לך זה יותר מהצלחה - זה מימוש הפנטזיה הפוליטית של שונאי נתניהו. פתאום מתברר ש(כמעט) לא ניתן להקים
ממשלה יציבה בלעדיך. עם כניסה כזאת לזירה, קשה מאוד שלא לרחף, במיוחד כשאתה מוקף בחברים קרובים כמו נוני מוזס,
אהוד אולמרט,
אמנון דנקנר ועדר נשכני התקשורת.
את השונאים, האינטרס של מצביעיך לא מעניין. להם יש אינטרס אחר. אני מזכיר את זה רק כדי להדליק מולך נורה מהבהבת. מוזס מלא תאוות נקם במי שנתפש בעיניו כאחראי להבאת
שלדון אדלסון להשקיע ב"ישראל היום". לעבריין אהוד אולמרט אין ברירה: אם הוא רוצה רהביליטציה, והוא רוצה! עליו "להדביק בכלבת" את מסומני מוזס.
שורות אלה ספוגות יומרה. תכליתן: לעזור לך לנחות ברכות על קרקע המציאות. הדילמה הניצבת בפניך טעונה מאוד. על כף המאזניים האחת יש את מחיאות הכפיים המיידיות של להקת כלבי השמירה שונאי נתניהו, ועל כף המאזניים השנייה יש את השורות העתידיות על אודותיך בספרי ההיסטוריה.
יש לך הזדמנות נדירה להצליח באותו מקום שרבים לפניך כשלו. השוויון בנטל ושינוי שיטת הממשל הובטחו פעמים רבות על-ידי אחרים - ביניהם אבא טומי - אך עד היום, מסיבות שונות ומשונות, לא קוימו. אם אינך רוצה להירשם כאפיזודה פוליטית (ע"ע טומי לפיד), עליך להתמקד במשימה המקורית עליה הכרזת - באתי לתקן! - הכל, במסגרת האפשר.
העוצמה שקיבלת מייחמת את נוני מוזס ונושכי-דברו, ומחייבת אותך לנהוג בתבונה. את המו"מ על כניסה לקואליציה תנהל באותו סגנון שהיית רוצה שינהלו איתך - אם וכאשר תהיה בעתיד, שהרי "יש עתיד"! - יו"ר המפלגה המנצחת. אם תחליט שראש הממשלה לא נכנע מספיק ואתה בחוץ, אתה - ורק אתה! - תהיה אחראי שבמדינת ישראל תכהן ממשלה "ימנית-קיצונית", על כל המשתמע מכך. את החשבון, הבוחר יגיש לך בבחירות הבאות (ע"ע
ציפי לבני).
אני יודע שקל יותר להעדיף את התשואות המיידיות של התקשורת, מאשר את השורות הרחוקות של ההיסטוריה. אבל אם תפיק את הלקח המתבקש מהתרסקות "שינוי" - בהנהגת אבא טומי, בקלות תחליט על העדפת המשימה הראשית שבגינה נכנסת לזירה הפוליטית. יש לך הזדמנות חד-פעמית.
קבל תזכורת:
כמו
אריאל שרון, גם אבא טומי היה נגד תוכנית הנסיגה החד-צדדית של
עמרם מצנע. אלא שהתקשורת שרואה בהכרעת רוב רק המלצה, השתוקקה לראות בעקירת האלפים. אבא טומי נאנס להתכחש להתנגדותו. בהכירו את המוסר הכפול של ארכיונאי התקשורת, הוא ידע שלא ירסקו את אמינותו בשליפת התנגדותו לעקירה בלי הסכם. והוא צדק.
ובנושא התקציב (2005), התקשורת רצתה גם את האצבעות האופוזיציוניות של שינוי. אבא טומי עשה קולות של נאנס ("אין דבר כזה בעולם שהאופוזיציה תומכת בתקציב"). אנשים לא זוכרים, אבל אני מעריך שאתה יאיר, לעולם לא תשכח את הימים השחורים של אבא, שנמעך תחת מכבש התקשורת. ואם שכחת, למענך הלכתי לארכיון.
לפניך חמישה סרטונים:
- בסרטון הראשון - אבא טומי מביע התנגדות לתוכנית הנסיגה החד-צדדית של יו"ר העבודה עמרם מצנע (יש עוד).
- בסרטון השני - ניסים משעל לוחץ על אבא טומי לתמוך בתקציב - מהאופוזיציה...
- בסרטון השלישי - גם לונדון וקירשנבאום לוחצים על אבא טומי...
- בסרטון הרביעי - אבא טומי אחרי הקריסה, מתנפל על עודד בן-עמי...
- בסרטון החמישי - ראש הממשלה אולמרט מבטיח באמצעותך שינוי שיטת הממשל...
לסיכום - הערה:
הארכיון גדוש סרטונים רלוונטיים מאוד ל"
יאיר לפיד הפוליטיקאי". רובם לקוחים מהראיונות שעשית עם פוליטיקאים אחרים. כשרואים את הסרטונים, מבינים טוב יותר את ההבדל בין מי שאינו נושא באחריות (המראיין) לבין מי שהאחריות רובצת עליו. מדי פעם על המסך שלך...
