השביתה באל-על וסגירת שדה התעופה - מרגיזה אותי נורא.
בשיחה על השביתה באל -על, בתוכנית "עושים צהריים" עם
יעל דן,
התראיינו ישראליות, שנשארו תקועות בחו"ל והוציאו את זעפן.
הן עשו שמיניות באוויר כדי לחזור לארץ, לפני סגירת השמיים,
החליפו טיסות והתברברו בשדות תעופה זרים,
ילדיהן בבית - ממתינים, בוכים, צועקים, ממורמרים, מתוסכלים.
במאה העשרים ואחת, כל העולם הוא כפר גלובאלי,
כולם מתפארים בכך ונותנים לכך אלפי דוגמאות,
אבל כל אחד מצליח להבין רק מה "בא לי" או "לא בא לי",
ואינו מוכן להיפגע משום הסכמים ומשום החלטות.
הממשלה רשאית, נדרשת וחייבת, להסכים לתחרות בענפים רבים.
אתא - מפסיקה לייצר בגדים, דלתא מעבירה לחו"ל את העסקים,
חברות המלט מאיימות כי לא תאפשרנה יבוא לספקים אחרים,
ואפילו, לקראת יום העצמאות, קונים בסין את הדגלים.
זה המחיר של כפר גלובאלי, צריך לחשוב על התייעלות,
זה המחיר של כפר גלובאלי - אי אפשר לפעול בכוחניות ובהפקרות.
אם יש לאל-על הוצאות מיוחדות, הנובעות מהמצב המיוחד במדינה,
אם מוטלות עליה חובות מיוחדות, לפעול גם בעתות מלחמה.
בכל הנושאים צריך לדון ולבדוק מה הם הפתרונות המתאימים,
אך לא ייתכן לשבות, לסגור את השמיים ולכלוא את האזרחים.
המצב הביטחוני המיוחד, פועל גם לטובת חברות התעופה המקומיות,
כדי לצאת לחו"ל אי אפשר פשוט, כמו בכל מדינה יבשתית, להיכנס למכוניות.
צריך להכניס דבר אחד מאוד פשוט לראש של כולם,
מותר לנו לחיות בארץ, כפי שחיים האזרחים בכל העולם.
גם מי שהכנסתו נמוכה - מוטרד ומודאג מבעיות פרנסה,
יכול להחליט לשמח את המשפחה,
לנסוע לחופשה נפלאה בחו"ל,
ואחריי --- המבול.
לחסוך כמה מאות דולרים ביציאה נכספת לבילוי,
בהחלט אינה דרישה של מישהו - עני - הזוי.
