נכחתי בפגישה בין ישראלי חוזר לבין ישראלי שגר פה תמיד. גילגלנו שיחה;
החוזר: אני מדבר על השפע באמריקה. זה שפע!
המקומי: אין הבדל בין אמריקה וישראל, גם פה יש שפע, לא חסר פה כלום!
החוזר: נכון. יש כאן הכל, אבל אנשים יוצאים מהסופר עם עגלה מלאה שעלתה להם יותר מ-1,000 שקל... באמריקה אותה עגלה תעלה להם 100 דולר. זה שפע!
כולם שתקו. לא היה כוח לוויכוחים. שקענו במחשבות.
להלן, אחזור ואפרט את מה שעניין כל אחד מהישראלים בימים האחרונים. בין השאר, שתי שערוריות, כל אחת מהן סמלית לחיינו, קובעת את הרגשתנו כאזרחים וכבני אדם, מכבידה על קיומנו, כיסנו ונפשנו שמחוברים ביניהם, מדגישה את חוסר האונים שלנו וגם את רפיוננו האופייני כאזרחים במדינה "חדשה". עוד לא הבנו שבכוחנו לשנות עוולות, חוסר צדק, שאסור לנו לסמוך על הנבחרים ל"שלטון", שזכותנו לבקר, להתקומם ולמחות, ובעיקר -
לדעת!
שבועות והגבינות
מכיוון שעסקנו בחג השבועות, ששינה את אופיו מחג הביכורים, הטבע, תנובת האדמה ומתן תורה, והפך לחג הגבינות, נתקלנו שוב בשערורייה הלאומית: יוקר המחיה! אני מאלה שחושבים שחג ואוכל הולכים יחד, שאוכל (ויין) מחבר משפחות, משמח לבב אנוש, הופך גם את חג הטבע לחג משפחתי וישראלי, כלומר שילוב של ארוחת חג ומאכליה המיוחדים עם טיול ברחבי ישראל.
שוב נתקלנו בזוועה ששמה מחירי מוצרי החלב. בארץ זבת חלב ודבש, מי שרוצה לחגוג עם גבינות מתנובת הארץ צריך הרבה כסף. תנובת החלב מיועדת לעשירים בלבד ומנפחת את הכיסים של שלוש או ארבע חברות השולטות פה בשוק. שום דבר לא השתנה מאז "מחאת הקוטג'", רק נעשה גרוע יותר. גבינות הן אוכל לעשירים כמו סטייק פילה. למה? בגלל התנהלות השלטון וכוחן של משפחות הכסף.
לקחיהו והוצאות המחיה
השערורייה המסמלת יותר מכל את מצב האזרחים בישראל, אלה שצריכים לשלם מכיסם את עלות מחדלי השלטון והניהול הכושל, אלה שיוקר המחיה שלהם עולה על כל יוקר בכל המדינות המפותחות, אלה שמרחו אותם כל הקדנציה הקודמת באגדות ההצלחה הכלכלית הישראלית, אלה שהאמינו שאנחנו מעל העולם כולו; השערורייה של האזרחים שסמכו על ראש הממשלה ובחרו בו פעם שלישית!; שהביטו לכיוון אחר כאשר סיפרו להם על רמת החיים של בזבוז כספי הציבור על-ידי ראש הממשלה ובני ביתו. האחריות נופלת אך ורק על ראש הממשלה לבדו. הוא שנבחר, הוא שמבזבז, אשתו ובניו מקבלים הכל כמובן מאליו וחוגגים כמו אצל דיקטטורים ידועים לשמצה בהיסטוריה.
ראש הממשלה, שחברתי
סילבי קשת קוראת לו "לקחיהו", תאבונו עולה משנה לשנה. אין גבול לבזבזנות ואין שום ביקורת עצמית של הנבחר לראשות הממשלה. שישאל את עצמו האם מה שהוא מבזבז בבית חייב להיות כולו על חשבון האזרחים?, הניקיון המטורף, הפרחים, אמניות האיפור, מעצבי השיער, שלל הבגדים והנעליים, הוצאות הבתים הפרטיים, הגלידה, ארוחות השפים, חשבונות החשמל, וכל חשבון ההוצאות הביתי, הכל באי-שקיפות, בלי לדווח לאזרחים המשלמים את החשבון בלי להטיל ספק ש"מגיע" ללקחיהו כל השפע הזה. זאת מבלי לדבר על הוצאות האבטחה הענקיות, המיטה הזוגית בטיסות והנסיעות בהרכב משפחתי כפול לכל נסיעה.
כבר בדקנו: אין תופעה כזו בעולם הבלתי דיקטטורי. משפחת אובמה משלמת את מזונה מכיסה הפרטי ואם צריך, הם אוכלים סנדוויצ'ים לארוחת ערב ואף אזרח אמריקני לא היה מסכים לשלם את הוצאות הבתים הפרטיים של אובמה. כך גם אצל ראש ממשלת בריטניה. הכל שקוף. האזרח יודע כמה מוציאים שם על חשבונו של האזרח. שם אין חריגה ואין תחושת בזבוז ענקי. רק לקחיהו לא מוציא לירה אחת מכיסו הפרטי וגם סירב לפרסם את חשבון ההוצאות לידיעת הציבור.
אולי ראש הממשלה ייזהר עכשיו קצת יותר בהוצאות על חשבוננו? אולי ייחקק חוק חדש שאנחנו לא משלמים את כל הוצאות שני הבתים הפרטיים של משפחת הבזבזנים? אולי גם משפחה זו, שלא מכירה את מחירי המזון בישראל, תתחיל מחוסר ברירה ותחת לחץ ציבורי להפסיק לבזבז את כספנו על אוכל. אנחנו, שמצווים לצמצם כי נועדנו לשלם חובות המדינה של מיליארדי דולרים, אחרי ששיקרו אותנו משך שנים שאנחנו הכי מצליחים בכלכלה והכי במצב צמיחה לעומת העולם הדועך. הכל שקרים.
אני, שאין לי מהלכים בשלטון, הערתי את ההערות שלי באתר זה בענייני ראש הממשלה והבעתי דעתי על תפקודו, חטפתי כאן, במשך ארבע השנים שאני כותבת את טורי הצנוע, טוקבקים של חכמי הליכוד המגיבים באתר זה. המגיבים סיפרו לי שאני לא מבינה כלום. היו ששלחו אותי למטבח וקינחו באינסוף עלבונות אישיים. והשוביניזם חגג בהתלהמות נגדי. בינתיים ראש ממשלה חוגג את הקדנציה השלישית, הבזבזנית והמתייהרת כמו קודמותיה ויותר. מתי תלמדו לא לבחור בו שוב?
