הדוח המרתק שהופק בראשותו של יוסי קופרווסר על הנער
מוחמד א-דורה שנורה או לא נורה על-ידי חיילי צה"ל מהווה דוגמה יוצאת דופן וחריגה לניהול מצב משברי. יש כאן לכאורה סתירה בהגדרה, שכן מצב משברי אין טיבו להימשך זמן כה רב. לכל ידוע כי הפלשתינים יצרו באירוע זה צריבה תודעתית משמעותית שנוצלה היטב במגוון דרכים עד שהפכה לנרטיב. וכבר כאן מתחילה המורכבות. נהוג הרי לומר על משברים שהפעילות בשעות הראשונות ובימים הראשונים היא מכרעת להמשך.
תקשורתית - נראה היה שמדינת ישראל עושה את המעשה הנכון ביותר. התנצלות ופעולה מיידית מהווה דפוס פעולה חיוני ומרכיב שהוכיח את עצמו לא פעם בניהול משברים. ובכל זאת, מתברר שהמידע לא היה שלם והמתנצלים טעו. יתרה מזו, הפעולה המתועדת העצימה את א-דורה והפכה אותו לסמל.
גרסה באוויר ושלב הקיבעון
בשלב זה אנחנו מגיעים לאתגר נוסף קלאסי בניהול משברים - גרסה באוויר. הפלשתינים ידעו להביא בעוצמה רבה את הגרסה שלהם באוויר וקיבעו נרטיב שהיה קשה מאוד להעמיד כנגדו אלטרנטיבה. אין ספק שכאן פעלו לרעתנו ההבנה השגויה של קברניטי צה"ל ומשרד הביטחון שנוהגים לקטלג את הפעילות התקשורתית בעדיפות נמוכה יחסית במקום לייחס לה מקום של סיירת.
בשלב קיבעון הנרטיב כל פעילות אחרת הופכת קשה, מאתגרת וכמעט בלתי אפשרית. האם עדיין יש טעם במצב כזה להעלות גרסה משלנו? האם יש טעם במצב כזה בחקר האמת? האם יש בכלל דרך להפוך את התמונה על פיה? כמובן שככל שהזמן מתרחק הסיכויים קטנים ואופסים ומוטב שהמאמצים הרבים שהושקעו בבילוש, מיזו"פ (מלשון מז"פ) וחקירה היו מתבצעים בעוצמות ובמהירויות אחרות לפני שנים רבות ולא כעת. אולי, אם כך, אין טעם כלל במאמץ הזה. רבים העלו ספק בכך במיוחד על-רקע הספקנות בדיווחים בעולם.
התשובה היא שיש טעם. טעם זה נובע מכך שעשרות ספיחים ומשפטים של הפרשה עדיין מתרחשים. כמובן שאינני בקיא בפרטים על-מנת לגבש דעה משמעותית כיצד הייתי נוהג ומה הייתי עושה, אולם יש הערה אחת שראויה ל'השמעה' והיא שלמרבה הצער אין פה בעצם קמפיין (אולי יש ואני לא יודע).
הנה, למשל, מרכיבים של קמפיין:
1. את מירב המאמצים, מירב הכוח ומירב המרץ והמשאבים היה חשוב להניח בידיהם של חוקרים, מומחים וגורמים בעלי שם ומוניטין בינלאומיים. דוח שנכתב על-ידי ישראלים, ספרו של
נחמן שי, שהוא מעניין אך חסר ערך הסברתי, וכל פעילות שנעשתה בשמה הרשמי של ישראל - מתרחקים מכללי המשחק הברורים שבעזרתם ניתן להילחם את המלחמה.
2. יתרה מזו, אין טעם אמיתי להתחיל בקמפיין מעין זה אם לא הוכנו לו כל הכלים המתאימים - חומר משפטי לתביעות נגד, יזמות פוליטית, עבודת ניו מדיה, סרט תיעודי וכל הכללים הברורים של קמפיין תקשורתי הסברתי ופוליטי בינלאומי כדת וכדין עם סיכויי מיצוי מקסימליים.
כל אלה כמובן, מתוכננים כתשתית ומנגנים כתזמורת ולא נזרקים לאוויר בבחינת "נראה מה יהיה עכשיו".
אין לי כמובן כל טענה נגד מכיני הדוח או אלה המנסים בכל כוחם להוביל את המערכה. להפך, אני מברך אותם על אומץ ליבם. אני משוכנע שקופרווסר, ותיקאי ואחרים הם אנשים מעולים ועשו כמיטב יכולתם בכוח הדל שניתן ולא ניתן להם.
עצוב לי שמדינה בעלת עוצמות ומוסר כישראל אשר מגיעה אל טכנולוגיית-על מובילה בחשיבה יצירתית, בוחרת להציב את האירוע הזה, אם הוא אכן מבוים ומהווה מעשה מירמה, בסדר עדיפויות כה נמוך. נדמה לי שזה עצוב לכל דעה פוליטית, מקצה הימין ועד קצה השמאל.
