|
1 |
|
|
במדינת ישראל ישנם המון חוקים אנטי דמוקרטיים בנושאים שבין הפרט לשלטון ובעקר בין הפרט לבית המשפט אשר בית המשפט דרשם שהמכון הזה לא עשה דבר כנגדם. והרי דוגמא מני רבות: סעיף 53 לפקודת הראיות -התרשמות שופטים כהוכחה להרשעה בפלילים
במשפט הדבר הראשון החשוב ביותר הוא האם הנתבע/הנאשם עשה את המעשה המיוחס לו, אחר כך הנסיבות כמה אחראי הוא האם בכונה תחילה או בשגגה. העובדות לאשורן האמת שאינה תלויה בנפשות הפועלות היא המרכיב החשוב והמכריע. כדי ששופט יוכל להגיע אליה התכונה החשובה ביותר שצריכה להיות לו היא אוביקטיביות מוחלטת וחוסר הכרה ומשוא פנים. שיקוליו צריכים להיות עניינים ומשוחררים מכל שיקולים זרים. הן בתרבות ישראל וגם בקרב העמים מקובל שצדק איננו נעשה על פי מראה עיניים, אלא על פי שיקול דעת של בחינת העובדות. הן במשפט העברי והן בשיטות המשפט המודרניות במדינות דמוקרטיות, ישנה הבחנה חדה בין העדים, המעידים על אירוע, לבין השופטים, השומעים עדויות ולפי אלו פוסקים, "אין עד נעשה דיין". סדר הדין במשפט הוא עדים מעידים בפני השופטים, וגם מגישים מסמכים וראיות. ואילו שופטים חורצים את הדין על פי הערכת הראיות. העדויות הבאות במקום התרשמות ישירה של השופט מהאירוע. לפי הרמב"ם: "אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים, בראיה ברורה", לא בכדי בקרב העמים אלת הצדק מחזיקה בידה מאזניים ועיניה מכוסות לבל יטעוה עיניה לבל תכיר פנים. בתרבות ישראל העקרון הוא זהה גם אם ללא הביטוי הפיסולי של אלת הצדק. על פי כללי הצדק הטבעי התרשמות ממהימנות העד היא סוביקטיבית עליה לכל היותר להיות נלוית או תוצר ממצאים הבלתי תלויים.
למצער בית המשפט הישראלי רחוק מאלו כרחוק מזרח ממערב. המשפט הישראלי נמנה עם שיטות המשפט שיש בהן "הערכה חופשית" של עדויות, ולא "הערכה פורמלית. חשיבות ומשקל העדויות בשיטות כמו זו של הישראלי פחותים מאשר בשיטות של המשפט העברי ורוב הדמוקרטיות המודרניות: למהמנות העדות נקבעו שלושה מבחנים:
1:ההתרשמות הבלתי אמצעית. תגובותיו והתנהגותו של העד, במהלך מתן העדות.
2:הגיונה הפנימי של העדות. בחינת תוכן העדות באמצעות השכל הישר וההגיון.
3:סימני האמת החיצוניים. אישוש, או הפרכה, בממצאים עובדתיים חיצוניים.
במשפט הישראלי המבחן הראשון, ההתרשמות האישית והבלתי אמצעית של השופט מהעדים הינה ברוב המקרים מרכיב עיקרי בהחלטה. על פי סעיף 53 לפקודת הראיות: "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". ס' 53 לפקודת הראיות קובע כי: "ממצאי מהימנות יקבעו ע"י ביהמ"ש בהתייחס לפרמטרים הבאים : (א) התנהגות העדים (ב) נסיבות הענין (ג) אותות האמת העולים מהעדות". קני מידה אלו מזכירים משפט אצל נוצרים בתקופות חשוכות ביותר. הצידוק לכך הוא שהשופט יושב באולם בית המשפט והוא המבחין בסימני השאמת. במשפט הישראלי השופט בערכאה הראשונה הוא עד!
המבחן השלישי של העדות על-פי סימני אמת חיצוניים בא לשמש "שסתום בטחון" לשני המבחנים הראשונים. שאפילו לפי המבחן הראשון התרשם בית המשפט לטובה מן העד, ולפי המבחן השני מצא בעדותו הגיון פנימי, עדיין קיים חשש ל"הטעייה", כלומר יש כאן היפוך סדר החשיבות של הגעה לעובדות האמיתיות. במקום שההוכחות החיצוניות תהינה החשובות ביותר ואחר כך גם הגיונה הפנימי של העדות ומבחן ההתרשמות רצוי שלא תהיה או לא תעמוד בפני עצמה, הרי שמבחן ההתרשמות הסוביקטיבית הוא הקובע. זה אמור גם במשפט פלילי בו נטל השכנוע אמור להיות מע |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סל |
|
|
|
|
|
נטל השכנוע אמור להיות מעל לכל ספק! לכן סעיף 53 לפקודת הראיות סותר בעליל עקרון זה ואיננו חוקי! אלא שכאשר מדובר ברצון שופטים אין פסלות חוקים! אם לא די בכך השופט אף משוחרר מהחובת ההנמקה למסקנתו אודות מהימנות העדות, למרות שראוי שלפחות זאת יעשה. מכאן שהסיבות לפסיקה אינן ניתנות למעקב ולבחינה ולא ניתן להפוך את הפסיקה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סל |
|
|
2 |
|
תגובה |
|
צנחן | 26/05/13 19:54 |
|
|
העובדות ידועות ועדיין מכעיסות בכל פעם שרואים את החבורה המנופחת הזאת בתקשורת. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צנחן |
|
|
3 |
|
|
עקרונות פסיקה אלו חמורים דיים גם כאשר שופטים פועלים בכנות ואינם מביימים משפט ואינם מחליטים מראש על הפסיקה. חמור הדבר עשרת מונים כאשר כפי המציאות ברוב המקרים במשפט פלילי שופטים מלכתחילה גומרים אומר להרשיע ויהי מה. הנמקת ההתרשמות משמשת מסווה לחוסר הוכחות ממשיות לשם חיוב בדין. ועוד יותר חמור מזה, הרשעה על פי התרשמות עוזרת להסתיר קיומן של הוכחות לחפות והתבקשותו של זיכוי. כך נחסמת ערכאת הערעור מלהפוך את הדין. בדרך כלל שופטים נמנעים מלציין מפורשות התרשמות גרועה מעד. בפלילים בדרך כלל הנאשם הוא זה שמועברת עליו חוות דעת גרועה. לכן שגורות מיני הקנטות על המורשע כמו "הואיל לבסוף" "הסכים בטובו" וכגון אלו וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע יותר הם מנתחים את אופיים הקלוקל של המורשעים, ולרשימותיהם אופי צהובוני.
משהתרשמות היא עיקר העיקרים, המבחנים האחרים נעשים משניים בלבד. את המבחנים האחרים למהמנות משתדלים "לסדר". הגיונם הפנימי של העדויות: עדות התביעה משופצת ככל הניתן, בזמן העדות שופטים מנסים להדריך את עדי התביעה, העדות עוברת עריכה מושמטים דברי הבל נוספים תירוצים והסברים משנים סדר והקשר כך שתראה הגיונית, אם גרעין העדות נשאר בלתי סביר ואין תחליף אחר, ניחא, ערכאת הערעור לא תתעמק כי מציינים את עד התביעה כמהימן!.עד תביעה מהרשות כגון שוטר יכול להעיד כי אינו זוכר וזה מתקבל ובפסיקה אף רושמים כי ענה לשאלות בית המשפט. עדות ההגנה בזמן העדות משתדלים להפריע ככל הניתן משמיטים לפי הצורך: משטיטים תאורים והסברים הגיוניים, משאירים חלקי משפט כדי שהעדות תראה מבולבלת וחסרת הגיון. מושמטים גם חלקים מהותיים מהעדות וחלקים אחרים מותרים ללא המשך כדי שיתמכו בתביעה ולבסוף מפסיקים אותה! לצורך כך אף מותירים לתביעה להתפרץ בפראות בשאלות (צרחניות) טרם הגעת העד לנושא וכמובן מותרים רק את החלק המתאים בתשובותיו. התוצאה כאילו עד ההגנה/הנאשם הודה באופן מושלם באשמה בעוד שהצהיר שאיננו מודה. ממצאים חיצוניים: יכולים גם לא להיות או כאלה המפריכים את טענות התביעה ומעידים על חפות הנאשם. אלו ירשמו כמאששים את טענות התביעה. ערכאת הערעור לא תכנס לעובי הקורה ולא תחפש ולא תתיחס לאי התאמות המעוררות חשד כבר להטיית משפט. ערכאת הערעור כעקרון מתיחסת אך ורק להתרשמות הערכאה הדיונית וכל השאר כביכול משלים. בתנאים אלו בהם אין כל נסיון למצא את האמת פסיקה על פי "התרשמות חופשית" הינה פסיקה על פי שרירות הלב המהווה הוכחה!, המשפט בישראל הינו מעוקל ומשפט אמיתי איננו קיים!
באשר ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה" זה שאינו מקבל שמדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי - רצוי לבקשו תחילה יפה לשנות את שמו. המכון איננו ישראלי! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
סל |
|
|
4 |
|
|
פרופ' ארנון סופר (שאינו 'חשוד כימני') סיפר כיצד מהמכון הזה התנכלו לו, מאחר והעיד כעד מומחה נגד פתיחת גבולות הארץ למסתננים, המוגדרים ע"י המכון הזה, כמובן "פליטים". הקליקו פרופ' סופר וראו. לא יאומן. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לדעתי אינם שמאל |
|
|
5 |
|
|
ראה זה פלא, אפשר לכתוב מאמרים רציניים ומועילים לטובת הציבור בלי שיהיו אלה בגדר תעמולה.
לתשומת ליבך,דרור אידר.
.
לעצם הכתבה.
אני מצטרף לדברים של דרור אידר. מדובר בגוף שבמסוה של עיסוק בדמוקרטיה מתנהל ומנסה ליצור סדר יום עם גוון פוליטי מובהק.מותר להחזיק בדעות בעלי גוון שמאלי ואפילו למכור אותם לציבור, אבל אי אפשר לדרוש הכרה כאילו מדובר באירגון בעל צביון לאומי שלכאורה אובייקטיבי.
.
הטיעון היחיד שיכול לתמוך בקיום מוסד כזה, הוא שכאשר יש נטיה לא טבעית לצד אחד, נוצר צורך חריף למשוך לצד השני, כמו מטוטלת בשעון קיר.
.
והמסקנה, שהמרכז הוא הנכון, אבל זה ויכוח לזמן אחר.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוסי מ |
|
|
6 |
|
|
כשאני רואה גוף שבשמו דמוקרטיה אני יודע שאין לו ולא כלום עם דמוקרטיה. אם בשמו המילה עממי אז לעם אין מה להגיד שם וכו'.
לדוגמא גרמניה המזרחית נקראה בשעתו DDR רפובליקה דמוקרטית גרמנית וכולנו זוכרים כמה דמוקרטיה הייתה שם. כנ"ל הרפובליקה העממית הסינית העם לא בדיוק קבע שם משהו וכו' וכו' |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מיכאל ב |
|
|
|
|
|
וכמו בית המשפט הדואג לזכויות האזרח ודואג ל"דמוקרטיה" וכמו האגודה לזכויות אזרח שכלל אינה דואגת לזכויות אזרחי ישראל וכמו הקרן החדשה לישראל הדואגת להשמדתה של ישראל! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שש |
|
|
7 |
|
עלוב |
|
שרהלה | 27/05/13 16:15 |
|
|
יופי זה מה שאמרו לך לכתוב? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שרהלה |
|
|
|
|
|
את דברי החכמה ?
תעביר לאלה הנושאים בשכרך לכתוב על הדמוקרטיה ו"הרב תרבותיות" באותה מדינה ושמה שבדיה שאוהבת ... מאוד את ישראל בטרם תשאל שאלות כסיל ורכיל ! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוד יוד |
|