בן כספית, זה בשבילך

במרס 2010, נתת ראיון ללי-אור אברבך (גלובס) שבו אמרת: "אני אשב במנהרה באלנבי עם כלב וכובע ואקבץ נדבות לפני שאעבוד אצל שלדון אדלסון". בהמשך הגדרת את העיתון "ישראל היום" במילים: "האיום הכי גדול לחופש העיתונות", ועל נתניהו אמרת: "לא צריך את ישראל היום כדי לרצות להוכיח שביבי לא כשיר לניהול - לא רק של מדינה, אלא אפילו של חנות מכולת מתחת לבית". השנאה הכשילה אותך, בן. חלפו שלוש שנים מאז, ובסיכום ביניים ניתן לקבוע בוודאות, שהתחזית שלך על "סכנה לחופש העיתונות" לא היה לה על מה להתבסס. ובאשר לכושר הניהול של נתניהו, אתה אמרת: "למרות שהיה שר אוצר מעולה ושר חוץ מזהיר - אצלי הוא אופציה אחרונה". מאליה מהבהבת שאלה מול עינינו: אם "שר אוצר מעולה ושר חוץ מזהיר" לא מתאים, אז מי כן? זה שיודע לסובב על אצבע קטנה חוקרי משטרה? מי שמקפיד לקרוא (ולשמוע) אותך, יודע שהתיעוב שאתה חש כלפי אדלסון ועיתונו, מקורו בשנאתך את נתניהו. ישראל היום נתפש בעיניך כעיתון תומך נתניהו. מבחינתך זה אסור. אלמלא שנאתך את ראש הממשלה, לא היית רואה בישראל היום שום סכנה לחופש העיתונות. בדיוק להפך. אתה בעד אימוץ, תמיכה וגיבוי של עיתון או ערוץ תקשורת כלשהו במועמד לראשות הממשלה. איך אני יודע? זה מה שאמרת, הרבה לפני שאדלסון הוציא את הגיליון הראשון. שים לב לתאריכים! הגיליון הראשון של "ישראל היום" יצא ב-30.7.07. שנה וחצי קודם, היו בחירות (28.3.06). העיתונות הישראלית, במיוחד ידיעות אחרונות ומעריב (בעריכת אמנון דנקנר), תמכו באהוד אולמרט. שלי יחימוביץ' הגדירה את ידיעות אחרונות: "עלון של קדימה". תשעה ימים קודם הבחירות (19.3.06) - אתה אמרת: "בארה"ב, שבוע-שבועיים לפני הבחירות, העיתונים מאמצים מועמד... למה שלא נתבגר וגם התקשורת, לפחות הפרטית, תודיע ערב הבחירות, כל עיתון, כל ערוץ, במי היא תומכת. כמו בני אדם מבוגרים". מולך ישב טומי לפיד (גם הוא חבר של אולמרט) שהגיב: "אני מצדד בזה". המסקנה מבצבצת מעצמה: אתה חושב שזה בסדר שעיתון יתמוך במנהיג פוליטי בתנאי שזה לא יהיה נתניהו. אחרי שתראה את הסרטון, לך למראה ותגיד: אני לא צבוע, אני לא צבוע. תנסה! קשה, הא?