מותו של פוליטיקאי ישר

חודש אחרי שמלאו ליו"ר הכנסת לשעבר, עו"ד יצחק ברמן, 100 שנה, הוא נפטר בשיבה טובה-פלוס ונקבר בצדק בחלקת גדולי האומה בירושלים. על ברמן ניתן לומר ללא כחל ושרק, שהוא היה אחד הפוליטיקאים הישרים שפעלו במדינה. על-רקע השחיתות השלטונית שקיימת במדינה שנים רבות מדי, ציון עובדה זו הינו אות מופת לברמן. ברמן לא ניסה מעולם להתעשר במהלך שירותו הציבורי כפי שעשו מעטים בתקופת כהונתו הפרלמנטרית והמיניסטריאלית בשנות השבעים והשמונים, ורבים יותר עשו זאת בשני העשורים האחרונים. קופת המדינה הייתה לגביו של ברמן קודש קודשים. פעם אמר לי ברמן בראיון עיתונאי: "לקחת כסף ציבורי זה מהלך שמערער את היסודות המוסריים של המדינה שחשובים לא פחות מהחוסן הביטחוני". שירותו הצבאי הביוגרפיה האישית המרתקת של ברמן שנחשפה במרוצת השנים בהדרגה על-ידי עיתונאים סקרנים, כללה פעילות במסגרת אצ"ל החל משנת 1937. במלחמת העולם השנייה התגייס ברמן לצבא הבריטי שלא ידע את עברו ובשנים 1945-1941 שירת במודיעין הבריטי, הקים רשת ריגול בארצות הבלקן ובטורקיה, שתפקידה היה לדווח למודיעין הבריטי על תנועות הצבא הגרמני. באופן רשמי הוא השתייך לארגון הקניות של הצבא הבריטי מאחר שבמודיעין עצמו יכלו לשרת רק אזרחים בריטיים. תרומתו של ברמן למערך המודיעין הבריטי הייתה רבה, למרות שהוא מעולם לא דיבר על כך בפומבי. בשנים 1950-1948 שירת ברמן בצה"ל בתפקידים שונים, בעיקר בחיל המודיעין, שהיה אז עדיין בחיתוליו, והשתחרר בדרגת רב-סרן. הוא דחה הצעה להמשיך בקריירה צבאית. איש עם מילה אחרי שחרורו מצה"ל ברמן סיים את לימודי המשפטים והחל לעבוד כעורך דין עצמאי מוערך שעסק, בין השאר, בייעוץ לגופים כלכליים גדולים במשק. במקביל החל ברמן במחצית שנות החמישים בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת הציונים הכלליים שתהפוך לימים למפלגה הליברלית ושותפה בהקמת הליכוד. באותה תקופה התוודעתי אליו לראשונה כעיתונאי בידיעות אחרונות שעסק במגוון של תחומים. ברמן התגלה לי כבר אז כאיש פוליטי מזן אחר. הוא לא עסקן מפלגתי שהשקר והצביעות שלו התחרו ביניהם, אלא איש של הדר וכבוד, שלמילה שלו היה תוקף ולהבטחה שלו היה כיסוי. הבוגדנות שהייתה מנת חלקם של רבים בסביבתו הפוליטית לא דבקה בו. מדי פעם היינו נפגשים לשיחות בבית הקפה הקטן בשכונת בבלי בתל אביב, סמוך לביתו, לשיחות עידכון. מעולם הוא לא דיבר על נושאים אישיים. לא דבק בכיסא ברמן נבחר לראשונה לכנסת התשיעית בשנת 1977, מטעם רשימת הליכוד, במהפך הפוליטי שהביא לחילופי השלטון במדינה. כעבור שנתיים נבחר כיו"ר הכנסת במקומו של יצחק שמיר (לימים ראש הממשלה) וכיהן עד לתום הקדנציה. ב-1981 עלה בידי הליכוד להישאר בשלטון וברמן התמנה לשר האנרגיה והתשתיות. באותה עת אמר לי ברמן באחת השיחות: "בתפקיד הזה יש הרבה פיתויים לעשות לביתך. אלה שניסו אותי טעו בי", ואני האמנתי לו. את העובדה שברמן היה איש עקרונות ניתן היה להסיק מכך שנמנה על קומץ השרים שלא דבקו לכיסאותיהם. בחודש ספטמבר 1982, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, הוא התפטר מהממשלה בשל הסתייגותו מעמדתה בעניין הקמת ועדת חקירה לאירועי סברה ושתילה. במחצית שנות השמונים, כאשר במסגרת איסוף חומרים ספרי "הקשר הליבראלי", שהיה למעשה ביוגרפיה של מפלגה שהסתאבה, הסבתי עם ברמן שעות רבות וחשתי עד כמה חש סיאוב ותיעוב מהחיים הפוליטיים. סיפור מן החיים בסוגריים אני מבקש לספר סיפור מן החיים: ברמן היה רווק כל חייו, אך סירב לספר בעקשנות על חייו הפרטיים. בשעתו היה רמז באחד העיתונים שרווקותו נבעה מאכזבת אהבה עמוקה שהייתה לו בצעירותו, אך לא נחשפו פרטים נוספים. לפני כמה חודשים ביקר אצלו במרכז המפואר לדיור מוגן בתל אביב שבו התגורר חבר טוב, עיתונאי ותיק יליד בולגריה, שאמו המנוחה הייתה במלחמת העולם השנייה אחרי גירושיה מאביו מרגלת בשירות הבריטים בקושטא. סיפר לי העיתונאי: "זה היה ביקור פרטי לחלוטין. שאלתי את ברמן אם אומנם הוא היה מאוהב נואשות באמי המנוחה שהייתה אישה יפה ומושכת. הוא השיב בחיוב והתפלא כיצד פענחתי את סודו הגדול". ברמן היה צלול עד יומו האחרון, קרא, כתב ודיבר ללא כל מגבלה. לפני כמה שבועות, בחודש יוני, חגג ברמן את יום הולדתו המאה. בראיון לידיעות אחרונות אמר בין השאר: "היו לי חיים טובים, אין לי אמביציה שיזכרו אותי אחרי לכתי ואני לא מניח שיזכרו אותי. היה איש ואיננו עוד. זהו". אני אזכור אותו לטובה.