|
אין ספק שפרשת קצב העמידה באור הזרקורים לא רק את הנשיא קצב, אלא גם את האישה שאיתו, אשר מתגלה כאישה נאמנה ללא סייג, שהולכת עם בעלה בטוב וברע, אם משפחה למופת המצטיינת בצניעותה.
במצבים כאלה, כשהבעל עבריין, ובפרט כשמדובר בדמות ציבורית, ייתכנו שתי תגובות מצד האישה: גירושים (כוכי מרדכי, זוכרים?), או חיפוי והכחשה טוטלית. נדמה אכן שגילה משתייכת למחנה השני.
ככל שהפיגורה היא נשיאותית, הרי כגודל המעמד, כן גודל הנפילה וגם המבוכה התקשורתית של הגברת הראשונה שהייתה תמיד בצל, ונאלצה הפעם להתמודד בקידמת הבימה עם הפרשה העגומה. אולם בניגוד לתחזיות (וגם החברים שעזבו) לא רק שגילה לא התגרשה מבעלה, אלא הפכה לסמל הלכידות המשפחתית. נאמנות זו ראוייה להערצה רבה.
גם התחזיות על התאבדותו של קצב בכלא התבדו, ככל הנראה לא מעט בזכות האישה המסורה שמאחוריו והמשפחה התומכת.
|
|
בחדשות פורסם כי מוני סביון, ישראלי לשעבר שחי בארה"ב, רצח את בנו יהושע, כשנפגש עימו במרכז הקהילתי בניו המפשייר, בנוכחות נציג שירותי הרווחה.
על-פי הדיווחים, הכתובת בהחלט הייתה על הקיר, וכל נורות האזהרה הבהבו, לאחר שהאיש הגרוּש איים לרצוח את בני משפחתו. ובכל זאת, הקירות היו אטומים, וגורמי הרווחה והמשטרה התעלמו מהאזהרות ומגילויי האלימות של האיש בעברו. אחרת לא ברור מדוע בכל זאת התקיימה הפגישה עם בנו, במקום שהאיש המסוכן יבלה מאחורי סורג ובריח.
יתר על כן, השאלה היא מדוע סביון לא עבר בדיקה ביטחונית בכניסה למרכז, וכיצד התקיימה הפגישה למרות שהיה חמוש. יתכן שבאמריקה כמו באמריקה, שֶבָּה השימוש בנשק הוא המוני, למרות שגבה קורבנות רבים, זאת, למרבה הצער כבר שאלה מיותרת. אולם לפחות שנורות האזהרה יהבהבו כאן בארצנו הקטנה, שֶאף היא ידעה מקרי רצח לא מעטים של ילדים בידי הוריהם, על-רקע דומה, והלקחים יילמדו בהתאם, ולא רק משום שמדובר באזרח ישראלי.
ובא לציון גואל.
|
|
צודק מי שכתב, שגם פתגם יפה ועתיק ימים עלול להישחק מרוב שימוש ולהפוך לקלישאה. אולם דומני, כי בניגוד לדעתו, כלל זה אינו חל על התנ"ך, ספר הספרים הנצחי, ועל חוכמת חז"ל.
מתוקף מהותם הנצחית, אימרות המקרא ופתגמי החכמים, תוקפם לעולם אינו פג. הם תמיד ישארו עסיסיים, מבריקים וחיוניים, כשלֵיחָם אף פעם לא נָס. זאת לא רק מבחינה מילולית וציורית, או מטאפורית, אלא בעיקר בגלל משמעותם ואמיתוּתם (בדוּק ומנוּסֶה!).
ותודה לכותב שריענן לקוראים בטורו העיתונאי, גם אם מתוך שלא לִשְמָה, אחדים מהם, המהווים כדבריו טיפה בים. במיוחד ראוי הוא לשבח על שהעמיד את הביטוי 'איש באמונתו יחיה' על מקורו הנכון (לא איש, כי אם צדיק).
אם לא די לרשימת הניבים והביטויים ממקורותינו שהציג הכותב לתפארת הקלישאה (לטעמוֹ, כמובן), ראוי להוסיף עליהם, איך לא, את הביטוי המקראי העוצמתי 'הכצעקתה', למשל, ואת פתגם חז"ל "הפוסל - במומו פוסל" (כמה פשוט, כמה נכון). והשאר, לֵך וּלְמַד ('ואידך זיל גמוֹר' במקורו הארמי, מכירים?).
|
|
בנימין נתניהו מרבה לצטט בנאומיו, כמיטב המסורת, פסוקי תנ"ך ואימרות חז"ל. אך, מתברר, שאינו מקפיד על כשרות. כשהציעו לו בפולין תפריט כשר, ולא כשר, בחר הראש (לא ניחשתם?), בתפריט הלא כשר.
אדוני ראש הממשלה, שכחת שאינך בבית, אלא בשליחות לאומית?
|
|
