בתקופתנו ניתן בבירור להבחין בתופעה מעניינת: עצם העתיקות של שיטת טיפול בגופנו מעניקה אותנטיות ועוצמת שכנוע עכשווית רבה. די לציין כי חומר מסוים הוא טוב לסימפטום מסוים מאחר שהקדמונים חשבו כך. טיעון כזה יוצג בדרך כלל כך: "צמח מסוים, אם שותים את נוזל עליו החלוטים, יהיה מצוין לחיזוק המערכת החיסונית. לראייה, הסינים במשך 3,000 שנה השתמשו בו כדי להקטין את הסיכוי לחלות". כאילו יש בזה כדי לשכנע: הסינים.(אקזוטי ומיוחד...) אלפי שנים (זה עתיק ולכן זה כנראה עובד...). "המערכת החיסונית" היא אחד הלהיטים, כמו גם כוח הגברא, פוריות, הזדקנות ועוד. הללו מצויים בבסיס התקוות והפחדים הגדולים ביותר של האדם, אך הם גם בלתי ניתנים לכימות ולהערכה אובייקטיביים. אם זה רק עתיק מספיק, אנשים יוציאו עליו כסף וזמן ויתלו בו תקוות רבות.
במחשבה ביקורתית משהו, ניתן לומר כי זוהי תופעה מוזרה אצל אנשים שמצופה מהם להיות בעלי חשיבה רציונאלית. זאת מכמה סיבות מצטברות: ראשית, הרי אין כל סיבה להניח שאנשים לפני אלפי שנים היו חכמים יותר מאיתנו היום. להפך - יש יסוד לטענה כי מבחינת התפתחות המחשבה בכל התחומים (מדעים, חברה ומוסר) עברה האנושות כברת דרך גדולה מאד מאז אלפי השנה האחרונים. יש גם כל הסיבות להניח, כי כמות הידע שעמדה לרשות האדם לפני אלפי שנה קטנה אלפי מונים מזו העומדת לרשותו כיום. נראה כי הדבר אפילו אינו דורש הוכחה. הרי לאנשי קדם לא היה מושג על קיומו של עולם רוחש חיים בממדים כה קטנים עד כי עינו של האדם אינה יכולה להבחין בהם. קדמונינו לא ידעו כי המהות הבסיסית שבה מתגלים החיים הוא התא החי וכי היצורים החיים, אלה שאנו כן מבחינים בהם, מהווים שיתוף פעולה מורכב של אותם תאים חיים. לכן הם רקמו תיאוריות "רפואה" שלמות המבוססות על תפיסת רוח-חיים ברמת היצור השלם בלבד. רוח החיים נכנסת, מתפקדת, זורמת "בגוף" באופן המתואר על-ידי התורות הללו ועוזבת את היצור המורכב השלם. לרוח חיים ביחידות החיים הבסיסיות (התאים החיים) אין כל אזכור. מדוע אם כן מה שחשבו אנשים לא יותר חכמים מאיתנו ובעלי הרבה פחות ידע משלנו מהווה סימוכין ומורה דרך למעשינו כיום? פליאה!
ממבט חטוף על ההבדלים שבין הישגי האדם היום באותם תחומים "מבוקשים" ובין אלה של התקופות העתיקות עולה תמונה בהירה של יתרון עצום "לחוכמתו" כיום. בלי להרחיב, ניתן לאזכר דוגמאות: תוחלת החיים לפני למעלה מאלף אלף שנה הייתה לפי הערכת המדע בסביבות 25- 35 שנה, ועוד לפני 500 שנה הייתה בין 30 ל-40 שנה (ובכך מוכללים ההישגים בהצלת יולדות ממוות בסיכוי גבוה, בחיזוק המערכת החיסונית, "ניקוי הגוף מרעלים" וכל כיוצא באלה), ההישגים המשמעותיים ביותר בחיזוק כוח הגברא הושגו רק לאחרונה על-ידי הביו-רפואה, והם טובים בהרבה מהישגי קרן קרנף טחונה למשל. ובאשר לסין כיום: תוחלת החיים בה דווקא נמוכה יחסית (מקום 49 בעולם).
על הטענה ההגיונית המתבקשת, כי אילו הייתה לשיקויים ולתרופות העתיקות יעילות מדעית מוכחת הרי חברות התרופות היו מזדרזות לחקור "ולהתלבש" עליהם וליצר מוצרים חדשים, עונים תומכי הטיפולים העתיקים, כי חוסר היכולת לרשום פטנט על פעילות החומרים שהיו בשימוש אלפי שנים מחסל את התעניינותן המסחרית של חברות הפרמצבטיקה בחומרים אלה. האומנם? התרופה המפורסמת אספירין, שנמצאת בקליפות עצים (למשל ערבה) הייתה בשימוש האדם כבר לפני אלפי שנה (בצורת חומר גולמי המופק מהצמח) ולמעלה ממאה שנה כחומר כימי נקי. זה לא הפריע לענקית התרופות באיֶר הגרמנית למכור תרופה זו ביותר ממיליארד דולר עוד בשנת 2007. זאת ועוד, שוק התרופות הגנריות (שאין עליהן פטנטים) בעולם הוא בהיקף של למעלה מ-80 מיליארד דולר בשנה! ענקית התרופות "טבע" היא בעיקרה חברה של תרופות גנריות כאלה. נראה אפוא כי התירוץ שחברות התרופות אינן מאמצות את הרפואה הסינית בגלל אי-יכולתן למכור את מוצריה תחת הגנת פטנטים, אין לו על מה לסמוך, בלשון המעטה.
אין הכוונה כאן לטעון כי ברפואה הסינית, המצרית או רפואה עתיקה אחרת לא יכול להיות דבר כלשהו שיש בו ממש. נהפוך הוא: הוזכר כאן האספירין כדוגמה ליעילות הפרמקולוגית של צמחים וּודאי תרבויות שעסקו בהתבוננות בהשפעת חומרים מהצומח, שמירת מידע ולימודו במשך אלפי שנים הגיעו לעיתים, למרות בורותם, גם למסקנות נכונות (אף כי ברוב רובם של המקרים אופן השימוש הבלתי מושכל בחומרים כאלה חיסל את פעילותם, כפי שמראה ר. קרדין בספרו "The Placebo Response and the Power of Unconscious Healing” (ע' 48). הכוונה כאן היא רק להפנות תשומת לב לכך שעצם טענת "העתיקות" של טיפול מסוים אמורה דווקא להתריע על אי-יעילות הטיפול יותר מאשר לגרום לנו לתת ליעילות כזו אישור אוטומטי.
