אמיל זולא היה סופר צרפתי, דמות בולטת בליברליזציה הפוליטית של צרפת ובזיכויו של קצין הצבא היהודי אלפרד דרייפוס, שהואשם באופן כוזב והורשע בעוון בגידה. את המשפט הוא הביא לאור בכותרת העיתון הנודעת "אני מאשים".
ניתן לראות את פיליפ קרסנטי כאמיל זולא מודרני, המאשים את ערוץ הטלוויזיה צרפת 2, שבבעלות מדינת צרפת, בעלילת הדם של
מוחמד א-דורה והונאה אותה הערוץ הפיץ וגרם למהלך של לדה-לגיטימציה של ישראל. בעיקרו של דבר, הונאה זו גרמה להרג של הרבה אנשים חפים מפשע.
בימים אלה מר קרסנטי נמצא בסיור הרצאות בארצות הברית; הפעם יש לו את תמיכת ממשלת ישראל שהצהירה רשמית שחיילים ישראלים לא הרגו את הילד א-דורה והוא נשאר בחיים לאחר תקרית הירי.
מטרתו של הסיור של פיליפ היא להשיג תמיכה ולגייס קבוצת עורכי דין אמריקנים טובה שייתבעו את טלוויזית צרפת 2 על ההונאה ויורידו את התחנה על בירכיה על חוסר כנותה. למה להגיש תביעה מארה"ב? כיוון שבשורה תחתונה, אמריקנים נהרגו בגלל העלילה.
בערב שאורגן בביתם האלגנטי של שריתה וחוזה ספיווק בלוס אנג'לס, בפני בית מלא אורחים, פיליפ עבר על רצף האירועים והציג את האסטרטגיה החדשה שלו בתגובה לגזר הדין האחרון. בית המשפט הצרפתי הפך את פסק דין הקודם ועכשיו מצא את פיליפ קרסנטי אשם בהשמצת צ'רלס אנדרלן, כתב צרפת 2 בירושלים, ששידר את תקרית הירי ומותו, כביכול, של מוחמד א-דורה בן ה- 12. בית המשפט ציווה על מר קרסנטי לשלם 11,000€ (כ-15 אלף דולרים) פיצויים לצרפת 2 וצ'רלס אנדרלן. מבחינה הגיונית, מר קרסנטי בעצם מואשם על היותו אינטואיטיבי כשטען שהדוח היה שקר וכזב לפני שבית המשפט בחן את הראיות והכיר בהונאה.
אל-דורה, או כפי שדוברי ערבית מבטאים זאת, א-דורה, היא עלילה הדם של דורנו נגד ישראל, הונאה מושלמת, כפי שהר הראיות מעיד.
במשך 12שנים הממסד הישראלי סרב לפתוח את התיק, הם לא רצו לשמוע על זה, הם העדיפו לקבור אותו. הם לא ראו זאת כבעל חשיבות ולא היה באפשרותם לחזות שזה יתפתח למה שאנו רואים היום. המונח פאליווד (הפלשתינים מביימים סצנות כדי להפליל את ישראל) עדיין לא היה חלק מהלקסיקון המודרני.
היום, מטרתו העיקרית של קרסטי היא לנצח בקרב א-דורה, לסגור את התיק כשהוא מנצח בקרב על אמת. מלכתחילה מר קרסנטי נאלץ להשתמש בבית המשפט לצדק בצרפת היות שהממסד הישראלי לא רצה להתמודד איתו. יגאל פלמור, דובר משרד החוץ, אמר כי מטרת פיליפ להוכיח את השגוי הייתה חסרת תועלת. בשביל הישראלים הוא היה סוג של מטרד שהם רצו שייעלם, בעיקר בגלל חוסר השכלתם במלחמה בתקשורת שאותה הם מסרבים ללמוד. אז פיליפ פיתה את צרפת לתבוע אותו והמאבק המשפטי החל.
כיום, הממסד הישראלי עדיין לא תומך בפילים בגלוי. אך פיליפ יודע שתחנת הטלוויזיה צרפת 2, שהיא בבעלות המדינה, פוחדת מאמריקה. אם הוא יכול להוכיח שאמריקנים נהרגו בגלל ההונאה אז צרפת 2 תיענש על הפצת ההונאה כאמת. פיליפ מאמין שהחוק האמריקני יכול להפעיל לחץ על הטלוויזיה הצרפתית להתוודות שא-דורה היה הונאה ותו לא.
כפי שאנחנו יודעים, לכל אחד יש את האג'נדה שלו או שלה. ספינות רבות הפליגו והרבה אנשים נהרגו, אבל הטלוויזיה הצרפתית לא רוצה להרפות, כי מקרה א-דורה עוזר להם להמשיך בשלילת הלגיטימיות של ישראל. אבל מר קרסנטי הוא א-דורה, הילד היחיד שצועק שהמלך ערום, כאשר אף אחד לא רוצה לדעת ולהודות בזאת.
פיליפ קרסנטי לא גילה את תרמית א-דורה; הוא פשוט ראה את מה שאחרים סרבו לראות וסרבו להתמודד איתו. מה שהאנשים עשו במקום זאת, הם המשיכו להפיץ את התרמית כדי לפגוע במוניטין של מדינת ישראל ולחזק את מטרתם לשלול את הלגיטימציה של המדינה יהודית. אך מר קרסנטי הביט בעיניהם ואמר, לא כל כך מהר.
אני לא מעריצה את מר קרסנטי, אלא מעריכה את אומץ ליבו ונחישותו. פיליפ קרסנטי ראה הזדמנות לעזור לישראל במאבקה המתמיד כנגד עלילות וכל סוג של התקפות והאשמות. הוא מצא את עצמו במאבק ארוך למען האמת, וכמו-כן למען
חופש הביטוי.
המערב פשוט לא מסוגל להבין ולתפוס במהירות מספיקה את קמפיין השנאה והטרור שהמוסלמים מבצעים כנגדו. מקרה א-דורה שהוצג לעולם במרמה הרג והוא עדיין הורג; הוא עלילת דם שלא נעלמת.
אנחנו במלחמה נגד ג'יהאד תקשורתי. מה שאנחנו צריכים עכשיו הוא קו פעולה עממי, לעשות רעש בעולם, וכמו במקרה של אלפרד דרייפוס, לזכות במשפט א-דורה כנגד כל הסיכויים.
