סרבנות - הוא מצב שבו אזרח מתנגד ומסרב למלא התחייבות המוטלת עליו על-פי חוק - בטענה שמצפונו אינו מאפשר לו לעשות זאת, כי זה מנוגד לתפישתו לעולמו ולהלך מחשבתו.
מאחר ומדובר בהגדרה כללית, רחבה וגורפת מדיי, שניתן לצקת בה תכנים שונים, אידיאולוגיים, פוליטיים, עם הרבה וריאציות משניות - נתגבשו משך עשרות שנים כללים בינלאומיים כתובים ולא כתובים, נוהלים, תקדימים שאימצו רק את הפציפיזם, כסרבנות מצפון מוכרת ומקובלת.
כלומר: מדובר באדם שמתנגד לשימוש בנשק מכל סוג שהוא וכלפי כל מטרה קיימת חיובית או שלילית (לרוב כמובן שלילית) כמו פתרון סכסוכים בין בני אדם, ומדינות באמצעות נשק.
לסרבנות - כהגדרה, ניתן לייחס תת זרמים רבים ומשונים, הכל לפי האדם, המקום, החברה ותפישת עולמו של הטוען. לדוגמא: הטוענים בארץ, שהם מסרבים לשרת בשטחי יש"ע או עזה או מחוץ לגבולות ישראל המוכרים, אך מוכנים לשרת בצה"ל בגבולותיה פנימה.
קבוצה זאת ניתן להגדיר - כסרבנים פוליטיים אידיאולוגיים - או סרבנות סלקטיבית שהיא לא חוקית לא מוכרת ואסור להתמכר לה. יש גם סרבנות מטעמי מצפון כביכול - אך לא מוכרת כפציפיזם, אלא כמצפון סלקטיבי שהטוען לו רואה בהלך מחשבתו ותפישתו הפילוסופית את דרך החיים הנבחרת.
יש גם המתחכמים למיניהם שמנסים להיאחז בפרשנות רחבה או בניסוח סעיפי חוק שונים, כדי לקבל פטור משירות צבאי - כדוגמת העלמה הצעירה גב' מילוא שפנתה לבג"צ לאחר שסורבה על-ידי ועדת ערר בטענה שניסוח חוק שירות הביטחון לגבי נשים, שונה במהותו מהסעיף המתייחס לגברים ומספיק לאישה שמצפונה לא מאפשר לה לשרת בצה"ל.
אמנם הניסוח של הסעיפים שונה, למרבה הפליאה, אך בג"צ לא איפשר להשתמש בסדק שנתגלה, כדרך מילוט לנשים - כסרבנות פוליטית, אידיאולוגית וקבע מפורשות ובפסקנות שדין אחד חל על נשים וגברים בפרשנות החוק - דהיינו מצפונו של גבר ומצפונה של אישה חד הוא - ושווה.
כלומר: המצב נכון להיום מבחינה משפטית הוא - שסרבנות פוליטית, סלקטיבית או כל וריאציה אחרת - פסולים, לא מקובלים ומנוגדים לחוק. רק סרבנות מטעמי מצפון טהורים, כלומר: פציפיזם שהוכח במפורש כדרך חיים לאורך תקופה ארוכה בהוכחות וראיות ברורות - ניתנת להתחשבות ועל הוועדה המטפלת בפטורים אלה לקחת בחשבון ולהתחשב בנימוק זה ואף ליתן פטור במקרים החריגים האלה.
קל להבין מכך, שגם כל הניסיונות מצד סרבני הימין שצצו עכשיו, עקב המצב המדיני שנוצר בעקבות החלטת הפינוי, אינו מקובל, אינו חוקי ואינו ראוי.
צא ולמד - הסכנה בסרבנות היא במגוון האפשרויות של קבוצות קטנות וגדולות, לנסות ולהשפיע ולהרוס את המרקם החברתי הדמוקרטי. מה נאמר לקבוצה שתסרב לשרת ברמת הגולן כי היתה שייכת לסוריה עד למלחמה או מזרח ירושלים, או אלו שנולדו ביש"ע או בגוש קטיף יסרבו לשרת בגבולות ישראל או קבוצה שתסרב לשרת או לשהות במקומות שהיו מאוכלסים בתושבים ערבים לפני מלחמת השחרור, כגון: לוד, רמלה, יפו, עין הוד, שייח' מוניס - היא האוניברסיטה בתל אביב וכך הלאה.
בכוונה הבאתי את הדברים והדוגמאות עד לכדי אבסורד, כדי להדגיש את הנקודה המרכזית של הסכנה באימוץ זרם זה או אחר - לחברה, למדינה או לצה"ל כצבא העם, כצבא המדינה הנתון לפיקוח ושליטה של ממשלה דמוקרטית וכנסת דמוקרטית המחליטה ברוב קולות - בנושאים הלאומיים והקרדינאליים של חיינו וקיומנו לרבות מלחמה ושלום.
האמצעים להתגבר על מכשולים אלה, הם בחינוך, בהסברה, בהרתעה, בענישה ובהדחה של סרבנים מעמדות מפתח חברתיות ובעלי שליטה והכרעה לאומיים.
קצינים בקבע, או קצינים במילואים שעדיין פעילים - המביעים עמדות של סרבנות - יש לשחרר מתפקידם, מפיקוד על חיילים ובמקרים קיצוניים לשפוט ולהדיח מצה"ל.
יש נושאים שלגביהם אסור להתפשר, להתגמש או לשנות. אין משנים או מגמישים ערכים לאומים, עקרונות המהווים עמודי תווך של חברה דמוקרטית ויכולת תפקוד ומתן שירות לאזרחיה.
אסור שנגיע למלחמת אזרחים, אסור שנגיע לקרע חברתי אידיאולוגי - פן המבנה שנבנה עד עכשיו משך עשרות השנים, עוד הרבה לפני קום המדינה - יתחיל להתפורר.
יש סכנה שאם הצדדים לא יתעוררו בזמן ויחושו את הסכנות המתקרבות - ניאלץ לחזור לאופציות "אוגנדה" ולהתחיל מהתחלה.
__________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.