כתבה קטנה ב"
כלכליסט" על הדור האבוד, שלא מצליח להתרומם, שרודף אחרי תארים ואחרי עבודה, ולעולם לא תופס. זה הסיפור של הדור שלנו - עשיר, מפונק, שאין לו סיכוי להשיג דירה או עבודה. דור כה משכיל, שידע להסביר בדיוק למה זה קרה. אינפלציית תארים, הוזלת עלויות התארים, הזניית האקדמיה.
הקפיטליסט היומי החליט להיכנס בהם. בכיינים, הוא קורא להם. תתאמצו. שיברו את השיניים, קרעו את התחת, פצחו את הנוסחה - לכו ללמוד מתמטיקה, מחשבים או הנדסה. רק לא מדעי הרוח, רק לא מדעי החברה.
יש להודות, הנתונים מגובים היטב. גם שר הכלכלה מגבה את האמירה - עזבו את הפקולטות שלא מניבות כסף, ורוצו בעקבותיו, כאילו זה כל מה שמשנה.
לזה לא קוראים חירות
בכלכליסט הביאו ציטוטים של סוציולוגים, על כך שהדור כה אבוד, שהמוצא היחיד שיישאר לו הוא מחאה חברתית משמעותית שתוביל לשינוי גיאופוליטי משמעותי.
אולי כדאי להתחיל בציטוט שהביא
הקפיטליסט היומי מהכתבה ב"כלכליסט". אלו דבריו של מרצה מאוניברסיטת ליברפול: "...מספיק שחלקם מפגינים, מוחים, פולשים או נמנעים מהצבעה כביטוי לזעם ומרמור. הם הופכים את הפוליטיקה הלא-מעודכנת לשבירה, מועדת להחלפה. היה לכך תקדים בשנות השישים. יצירתו של דור הפוסט-בומרס החדש נמצאת כעת בתהליך דומה".
על כך משיב הקפיטליסט: "בוגרי הסוציולוגיה, הספרות, הפילוסופיה והתקשורת הפוליטית לא אשמים. ברוב המוחלט של המקרים הם הלכו לאוניברסיטה כיוון שנאמר להם שזו הדרך להתקדם בחיים, ובמקום לבחור במסלול הקשה, ולטבוע במתמטיקה וסטטיסטיקה, הם העדיפו להריץ שלוש שנים ברפרוף על הגיגים וסיכומי שיעורים. כדי להתחיל ולדאוג לעתיד שלהם הם צריכים להפסיק לחשוב על מהפכה אדומה, להתעורר למציאות ולערוך הסבה מקצועית לתחום מכניס ונצרך יותר. הם אולי לא יוכלו להביא את עצמם לידי ביטוי אישי יוצא דופן בתור הנדסאי בניין, אבל מצד שני, הם ילמדו לעמוד על הרגליים שלהם לבד. וזה לא מעט; זו התחלה הכרחית לחיים בוגרים".
הזלזול בפסקה הזאת הוא כפול: האחד, בכך שהוא פוטר את בוגרי הסוציולוגיה, הספרות, הפילוסופיה והתקשורת הפוליטית מאחריות למעשיהם. השני הוא הזלזול ברצונו של האדם לבטא את עצמו, לעבוד בתחום שבו הוא רוצה, וטוען כנגדם שהם מעוניינים שאלו שירכזו את חייהם הם חברי הכנסת
עמיר פרץ,
כרמל שאמה-הכהן ואחרים. כמה קל להזהיר ממהפכה אדומה שמרוכזת על-ידי אנשי ממשל, כשאת אותם אנשי ממשל הוא מציע להחליף בכוחות השוק? הרי הוא ממיר את אובדן החופש שהוא מייחס ל"דור האבוד" באובדן חופש אחר. במקום חברי כנסת, כוחות שוק. למה עדיף להיכנע לכוחות השוק במקום לכוחות הממשל? הרי גם אלו וגם אלו יקבעו עבורנו את מסגרות החיים.
זו לא חירות. לא זו הדרך. כן, מי שנכנס למסלולי החברה והרוח לוקח סיכון. סיכון עצום אפילו, שיהיה לו קשה למצוא עבודה, וכן, זו האחריות שלו. אבל כל ניסיון לבטל את רצון הפרט, בין אם זה לכוחות השוק ובין אם זה עבור דרישות השלטון, הוא ניסיון לבטל את רצון הפרט. הליכה אל תחום לימודים "לא כלכלי" בידיעה ובבחירה היא חלק אינטגרלי מהשוק החופשי, כל ניסיון לקבוע לאחר מה לעשות הוא גזילת החירות, לא משנה בשם איזה עיקרון נעלה זה - חברתי, פוליטי, כלכלי.