זהו סיפור על יהודים הממשיכים לגאול את אדמתם מול כל הקשיים, פקידים אנטי ציונים ושר ביטחון חסר יכולת משילות.
בית המכפלה – המצב נכון לכתיבת שורות אלה: למרות הצהרות ראש הממשלה ושר הביטחון ולמרות פסיקה מפורשת של בית הדין שדן בנושא – היהודים עדיין מחוץ לבית והכניסה אליו אסורה. איך זה קורה? להלן השתלשלות הארועים, אשר כל אחד מהם שערורייה בפני עצמה.
הרכישה
רכישת בית המכפלה התבצעה תוך קשיים מרובים, שהרי אצל הפרטנרים ה'נאורים' שלנו לשלום, דינו של מוכר נכס ליהודים הוא מוות (עובדה שלא מפריעה במיוחד לרודפי הרב שמואל אליהו).
מכל מקום, הנכס נרכש ואוכלס על-ידי 15 משפחות בסוף מרס 2012.
החוק - מפלטו האחרון של הנבל
למרות שלא נמצא דופי בהליך הרכישה, שר הביטחון דאז,
אהוד ברק, גירש את היהודים בתחילת אפריל 2012 בנימוק של חשש לפגיעה בסדר הציבורי.
הנשמות הטובות גם מסרו את המוכרים הערבים היישר לזרועות המשטר ה'נאור' ברמאללה. הם עדיין מוחזקים שם בלי בג"ץ ובלי בצלם...
שר ביטחון חדש - אין חדש תחת השמש
ב 1 ביולי 2013, קיבלה ועדת הערר הצבאית את עתירת הרוכשים היהודים, קבעה כי הרכישה נעשתה כדין, מתחה ביקורת קשה על המינהל האזרחי וחייבה את היועץ המשפטי לשאת בהוצאות המשפט של הרוכשים.
בשלב זה, כל מה שהפריד בין הרוכשים החוקיים לכניסה אל הבית, היה 'היתר עסקה' - הליך ביורוקרטי שמופעל רק כלפי יהודים ביו"ש, ואשר מצריך חתימת שר ביטחון.
במקרה זה נדמה היה, שהדבר לא ייקח זמן רב, שכן מדובר בשר ביטחון המתיימר להראות עצמו כאוהד התיישבות. בוגי יעלון אף הבטיח טרם היכנסו לתפקיד, שייתן את היתר העסקה, במידה שהעסקה תתברר ככשרה.
בשלב מסוים, בו נראה היה שהשר גורר רגליים, כנראה בשל לחץ הפקידות המשפטית במינהל האזרחי, התבקשתי על-ידי אחת המשפחות הרוכשות להתערב.
יצרתי קשר עם לשכת שר הביטחון, אך נדחיתי בטענות של לך ושוב. גם פוליטיקאים עימם הייתי בקשר בנושא, לא הצליחו לקדם את הנושא מול השר.
ההליך הביורוקרטי הפעוט, התברר כמשוכה לא פשוטה. מתברר שלהגיע לשלטון יותר קל מאשר לשלוט...
הפקידים
ב-23 בספטמבר, העם היהודי שילם מחיר נוסף. סמ"ר גל קובי הי"ד נרצח על-ידי צלף ערבי.
או אז, נתן ראש הממשלה הוראה לאכלס את הבית אשר כבר נרכש בכסף מלא ואשר עבר הליך משפטי מייגע. כנראה שלקנות בית בחברון ואף להוכיח את אמיתות הרכישה לא מספיק, צריך שיהודים גם יירצחו עבור הזכות לגור בו.
ב-24 בספטמבר, מיהרו הערבים למגרשם הביתי והגישו עתירה לבג"ץ כנגד הרכישה.
למרבה התדהמה, בתשובה שהוצגה בבג"ץ נציגי המדינה עשו צחוק משר הביטחון, נתנו פירוש משלהם לדבריו ולדברי ראש הממשלה, קיבלו את עמדת הערבים והודיעו שהמקום לא יאוכלס בקרוב, אלא רק לאחר רישום הנכס בטאבו – הליך ביורוקרטי נוסף שיכול להימשך חודשים ואף שנים.
חשוב לציין שהליך זה מעולם לא היווה מכשול לכניסת יהודים לנכס לאחר קבלת היתר עסקה, ומקרה זה עלול לשמש כתקדים מסוכן.
לסיכום
כפרפראזה על השיר "דיינו" מההגדה של פסח, ניתן לסכם ולומר שעל אחת כמה וכמה שערוריית בית המכפלה כפולה ומכופלת:
- לא זו בלבד שהיהודים גורשו מהבית ללא כל בירור משפטי ענייני.
- ולא זו בלבד, שגם לאחר שוועדת הערר הצבאית פסקה שהרכישה נעשתה כדת וכדין, ועדיין צריכים היהודים במדינת ישראל בסוף 2013, לקבל היתר עסקה לצורך כניסה לבית.
- ולא זו בלבד, ששר ביטחון המתיימר לכנות עצמו לאומי, "מורח" את החתימה האלמנטרית על היתר העסקה עד שהוא מקבל הוראה מראש הממשלה.
- ולא זו בלבד, שחייל צריך להירצח כדי שראש הממשלה יאפשר כניסת יהודים לבית השייך להם על-פי כל דין.
אלא, שלמרות כל האמור לעיל, עדיין (!!!) לא יכולים היהודים לממש את זכותם ולהיכנס אל הבית. וכל זאת תחת ממשלה המכונה לאומית.
עכשיו אלה שלא יכולים לבצע פעולות אלמנטריות במדינה בה הם נבחרו לשלוט, צריכים להתמודד עם אובמה וקרי...
