אחת מהידיעות המשמחות ביותר שצדה עיני ברפרוף מהיר על פני כותרות העיתונים, קודם אצא למלאכת יומי, לשמור ולהגן על זכויות לקוחותיי בבתי-המשפט, מעשה שגרה, הייתה כתבתו של
יהונתן ליס, בעיתון
הארץ, אודות החלטתה של ועדת החוקה לעכב את הדיונים בחוק המשילות. מתברר ומסתבר כי יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ממפלגת "ישראל ביתנו",
דוד רותם, הודיע אתמול על ביטול דיוני וועדת החוקה, חוק ומשפט, לקראת הדיונים בהכנת חוק המשילות, שנועדו לקריאה שנייה ושלישית, השבוע.
לא הסתרתי דעתי - בעבר - ברשימה שפרסמתי עם העברת הצעת חוק המשילות בכנסת, בקריאה ראשונה ואיני מסתיר דעתי - גם כיום -
כי חוק המשילות, שהעביר הרוב הדורסני שיש לממשלה, בקריאה ראשונה, בכנסת, הוא חוק דורסני וחוק אנטי-דמוקרטי, בעליל. לא הייתי סבור - בעבר - ואיני סבור גם - כיום - כי כוחו של הרוב מתיר לו להעביר בפרלמנט חוקים דורסניים ואנטי דמוקרטיים, בעליל.
מבחינה חוקית הכל כשר ותקין ובג"ץ יסלק, קרוב לוודאי, על הסף, עתירה לביטול חוק - שעה שאין הוא פוגע, באופן ישיר בזכויות המיעוט, דוגמת שלילת זכות הצבעה או שלילת זכות האזרחות, מן המיעוט - כל עוד עבר הוא, ברוב הדרוש בשלוש הקריאות בכנסת ובהתאם לתקנון הכנסת. עם זאת חוק אנטי-דמוקרטי, בעליל, דוגמת חוק המשילות, הינו - בכל הכבוד הראוי -
חוק כשיר ותקין, אבל חוק שהסירחון העז של הפגיעה בדמוקרטיה דבק בו, נישא למרחוק ולא ניתן להפריד ולסלק ריח מאוס זה ממנו.
להזכירכם, לפני כחמישה חודשים אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון - הגברת המשילות והעלאת אחוז החסימה) המוכרת בציבוריות הישראלית, בשם: "חוק המשילות" או "חוק הגבלת אחוז החסימה" ברוב של 51 מחברי הקואליציה אל מול 43 מתנגדים, שכללו - למרבה ההפתעה - את חברי הקואליציה, ראובן ריבלין ו
משה פייגלין, כאשר הצעת חוק זו, עברה - לאור הרוב המוחץ והדורסני שיש לקואליציה - בשתיקה.
הצעת החוק שהוגשה במשותף על-ידי חברי הכנסת דוד רותם,
רוברט אילטוב וחאמד עמאר, מפרטת, כי מטרתה לאפשר לממשלה למשול ביתר יעילות ולהפחית תמריצים לפיצולי יתר ולפילוגים במערכת הפוליטית, שלעיתים פוגעים בציבור ששלח את נציגיו לכנסת. בדברי ההסבר להצעת החוק, נכתב כי כיום אין כמעט מגבלות על הגשת הצעות אי אמון בממשלה. הצעת והבעת אי אמון בממשלה, נטען בדברי ההסבר להצעת החוק, הינה דבר בעל משמעות רבה ואין ליצור לגביו זילות או להשתמש בו כפי הנוהג היום בכנסת, כדי לדחות דיונים והצבעות בהצעות החוק. כיום, לפי המצב החוקי הקיים, כנטען בדברי ההסבר להצעת החוק, מוגשת הצעת אי אמון בממשלה, גם כשאין לסיעות המציעות הצעת אי אמון, סיכוי כלשהו להפיל את הממשלה ואין הן מסכימות ברוב גדול על מנהיג חלופי שינסה להרכיב ממשלה.
בהתאם למוצע בהצעת החוק, הרי הצעת אי אמון בממשלה תוגש, בידי רוב חברי הכנסת על-מנת להחזיר את הכלי הזה של הצעת אי אמון לתכליתו המקורית, כלומר להחלפת הממשלה, כשזו אינה זוכה עוד לאמון הפרלמנט וניתן להרכיב ממשלה חלופית.
כיום, בהתאם למצב החוקי הקיים, ניתן בעקבות הבעת אי אמון להביא את המערכת הפוליטית לבחירות מוקדמות, לפיה דברי ההסבר להצעת החוק, גם כשאין הכרח בכך. יוזמי הצעת אי אמון אינם נדרשים להציג ולהביע תמיכה בממשלה חלופית אלא רק במועמד פוטנציאלי בהרכבת ממשלה חדשה, דבר שיכול להביא חברי כנסת להתאגד לשם הפלת הממשלה, בלי שתהיה להם כוונה אמיתית לכינון ממשלה חלופית.
בהתאם למוצע בהצעת החוק, מוצע, במקום להשתמש בכלי של פיזור הכנסת והקדמת הבחירות, אם נכשלת הקמת ממשלה חלופי, לקבוע כי במקרה כישלון כאמור, תמשיך לכהן הממשלה שכיהנה טרם הבעת אי האמון. תיקון שכזה יימנע קיום בחירות מוקדמות, כאשר עדיין הממשלה המקורית יכולה למשול. בנוסף, מוצע להפחית את מספר הימים הנתונים למי שמנסה להרכיב ממשלה חלופית ל-21 ימים, זאת כדי להגביל עד כמה שניתן את התקופה שבה המדינה מתנהלת ללא ממשלה מתפקדת.
כיום, בהתאם לחוק הבחירות לכנסת, נקבע אחוז חסימה של 2% כדי שמפלגה תוכל להיבחר לכנסת. תכלית אחוז החסימה, הינו למנוע ממפלגות קטנות מידי, לזכות בייצוג בכנסת ולהגביר את סיכוייה של מפלגה גדולה יותר וכן לתמרץ מפלגות קטנות הדומות במדיניותם להתאחד ברשימה אחת, מה שעשוי להפחית את מספר המפלגות המיוצגות בכנסת ואת הסקטוריאליות היתרה.
בהתאם למוצע בהצעת החוק, המצב החוקי כיום, אינו מהווה חסם מספיק בפני רסיסי מפלגות ולכן מוצע להעלות את אחוז החסימה ל-4%, דבר שיגביר את האיחוד והמשילות ועם זאת לא יפגע יותר מידי בייצוגיות של קבוצות שונות בציבור הישראלי.
כתבתי - עוד בעבר - כי מי שקורא, בקפידה רבה, את הצעת חוק המשילות או הצעת חוק אחוז החסימה, אינו יכול שלא להגיע למסקנה, כי באמצעים דמוקרטיים, מנסה קבוצה של חברי כנסת, לגרום למפלגה השולטת, לשלוט באין מפריע ובאין ביקורת פרלמנטארית ראויה והוגנת על הממשלה, כאשר דבר זה מושג,
בין היתר, בכך שכדי להפיל את הממשלה נדרש רוב של 61 חברי כנסת, כמו-כן מנסה הצעת החוק להביא לכך, כי רק סיעות גדולות ודומיננטיות תיכנסנה ואילו קולו של המיעוט - ואפילו הוא מיעוט איכותי, יושתק בדומיננטיות שיעניק החוק לרוב הדורסני של המפלגות הגדולות.
כתבתי עוד, ברשימתי הקודמת, כי אלה מאיתנו שניחנו בזיכרון פוליטי ארוך טווח, אינם יכולים להתעלם מההשוואה המתבקשת בין חוקת ויימאר שבה נקבעו עקרונות ליברליים, דוגמת שוויון בפני החוק, שמירת חירות הפרט, חופש הדיבור וכיוצא בזה. חוקת ויימאר, נחשבת כאחת ההצהרות הנעלות ביותר בדבר זכויות האדם וחירויותיו. אלא שהיה פער גדול בינה לבין המציאות העגומה בפועל. רבים ההיסטוריונים סבורים, כיום, כי רפובליקת ויימאר וחוקת ויימאר, הם אלו שהכשירו את עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, תוך שימוש בהוראות חוק, כדי להביא לעלייתה של המפלגה הנציונאל סוציאליסטית, הלא היא המפלגה הנאצית, הידועה לשמצה, לשלטון.
עוד כתבתי, ברשימתי הקודמת, כי לא באתי, חלילה וחס, להשוות בין חוק ויימאר לבין חוק המשילות או חוק הגבלת אחוז החסימה לבין חוק ויימאר. עם זאת, אי-אפשר להתעלם מן המסקנה העגומה, כי מי שמבקש, "לחזק את המשילות ואת השלטון", פוגע - סופם של דברים - בהליך הדמוקרטי התקין ומכשיר את הדרך, לעלייתו של שלטון דיקטטורי, חלילה וחס, בישראל.
מתברר ומסתבר, כי ביקורת ציבורית עושה את שלה וגם הרוב הדורסני, שיש לממשלה בכנסת, הפועל - לכאורה - באופן חוקי ודמוקרטי, אם כי לא באופן מוסרי, ראוי והגון, בכל הכבוד הראוי, שומע את הקולות והרעשים, עד כי הוא אינו יכול להתעלם מהם, לחלוטין.
מתברר עוד, כי בשבועות האחרונים מנהלים ח"כים מהאופוזיציה מגעים אל מול לשכת ראש הממשלה, בעניין הסרת הצעת חוק המשילות מעל סדר היום וכי עומדת להתגבש הסכמה בין מרבית חברי ועדת חוקה חוק ומשפט,
הקוראים להשהות את הדיונים בהצעת החוק, לקראת הקריאה השנייה והשלישית ולקראת הכללתו, כחוק מן המניין, בספר החוקים של מדינת ישראל. זאת ועוד. לפי פרסומים שונים אמור ראש הממשלה,
בנימין נתניהו להיפגש עם נציגי האופוזיציה, כדי לנסות ולפטור את המשבר סביב הצעת חוק המשילות ובמיוחד סביב העלאת אחוז החסימה.
בהקשר ובהדבק דברים זה, מן הראוי להזכיר ולציין, כי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ
ארדואן, מקדם רפורמות דמוקרטיות נרחבות בטורקיה, לרבות החזרת שמות כורדיים מקוריים לכפרים טורקיים, ש"זכו" לשמות טורקיים בתקופת מהפכת אתא טורק. בטורקיה עדיין קיים אחוז חסימה לבחירות לפרלמנט הטורקי, העומד קיום על לא פחות מ-10% ומונע ממפלגות קטנות המייצגות מיעוטים מלהיבחר לפרלמנט הטורקי.
דומה עלי, כי לא מהדוגמה הטורקית ניוושע, אולם אם נמשיך בקידום הצעת חוק המשילות, נראה כי לא ירחק היום וניראה בעיני העולם הדמוקרטי האמיתי, להבדיל מהעולם הדמוקרטי המתחזה, כעוד אחת ממדינות העולם השלישי.
אין אנו יודעים, אל נכון ואל וודאי, אם דחיית הדיונים בוועדת החוקה, לקראת הכשרת חוק המשילות לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, נבעה בשל טענתו של יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ דוד רותם, כי חברי האופוזיציה הודיעו לו שבכוונתם להתיש את הוועדה בדיוני סרק או בגלל טענת האופוזיציה, לפיה הבין ראש הממשלה כי העלאת אחוז החסימה עשויה לפגוע ביציבות הקואליציה העתידית שלו.
יהיו הדברים אשר יהיו. כל עוד מעוכבת הצעת חוק המשילות ואינה מובאת לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, כדי שתיכלל בספר החוקים של ישראל, הרי עדיין אפשר להדביק, בהקשר ובהדבק דברים אחד את המלה דמוקרטיה לשמה של מדינת ישראל. אין אנו בטוחים, כי השימוש במילה דמוקרטיה, כחלק בלתי נפרד משמה של מדינת ישראל,
יהיה שימוש נכון וראוי, אם ולאחר שחוק המשילות, בנוסחו המוצע, ייכלל ויפורסם כחוק לכל דבר, במניין חוקי מדינת ישראל.
כפי שכתבנו עוד בעבר, הספר "1984" של ג'ורג' אורוול, אינו יצירה ספרותית המנותקת מן המציאות הפוליטית הקיימת. ספר זה נוצר על-רקע עליית הקומוניזם לשלטון, במה שהיה קרוי, עד לאחרונה, ברית-המועצות. הדמוקרטיה בישראל, חזקה מספיק בלי שיצטרכו להגן עליה, באמצעות חוקים, דוגמת חוק המשילות. מה שתמוה בעיני הוא, כי פרופסורים למשפט חוקתי ומנהלי נשנקו לפתע, קולם נאלם ונעלם ולא נודע, כי מצויים הם בקרבנו.
בטוחני ומובטחני, כי לו היו פרופסורים למשפט חוקתי ומנהלי, דוגמת יצחק-הנס קלינגהופר וראובן ירון, שעסק דווקא במשפט הרומי, עודם בחיים ובקרבנו,
הרי היה קולם נשמע גם נשמע - ובפומבי - במסגרת הוויכוח על חוקיותו ונחיצותו של חוק המשילות.
בעבר, היו פרופסורים למשפט חוקתי ולמשפט מנהלי, מעורבים בהליכי חקיקה,
בלתי דמוקרטיים בעליל וקולם היה נשמע ברמה. פרופסורים נאורים אלה, הבינו,
כי מקצועם האקדמי אינו מצטמצם, אך ורק לתחומי הקמפוסים וכי כחלק ממחויבותם הציבורית, כמי שעוסקים במשפט חוקתי ומנהלי, חייבים הם, למנוע כל פגיעה עתידית ואפשרית בדמוקרטיה בישראל, תחת לקונן - בדיעבד ולאחר מעשה - בפני ציבור הסטודנטים על "הפגיעה בדמוקרטיה", שעה שהם עמדו מנגד וקולם נאלם ונעלם, עד כי גם דמותם המוסרית, נמחקה, נטשטשה ונעלמה מן העין.
כיום, כל עוד נשיא בית משפט העליון, הינו ד"ר אשר דן גרוניס, הרי שולטת בכיפה תפיסתו של פרופ' ג'ון הארט איליי, הסבור כי בית המשפט נדרש להפעיל סמכותו, שעה שהוא מתבקש להתערב בהחלטותיהן של הרשות השופטת או המחוקקת, אך ורק כאשר החלטות אלה מקפחות את זכויות האדם של המיעוט.
כאשר מדובר בהחלטות שאינן פוגעות בזכויות אדם או כאלה הפוגעות בזכויות האדם של הרוב, סבור נשיא בית משפט העליון - אמון על דרכו של פרופ' ג'ון הארט איליי - הרי ניתן לשנות פגיעה זו, בדרך של שינוי החוק על-ידי הרוב, "כאשר בית המשפט אינו מציל את הרוב, מפני עצמו", כגישתו של פרופ' איליי הנ"ל.
נכון הוא הדבר, כי נשיא בית משפט העליון, הינו רק אחד מתוך חמישה עשר שופטי בית משפט העליון ולעתים, מוצא הוא עצמו בדעת מיעוט -
כפי שאירעו ונתרחשו דברים, בפסק-דין של ראשי הערים, נצרת עילית ורמת השרון - בה לא היה הוא בדעת מיעוט וסירב להביא להפסקת כהונתם של ראשי ערים אלה, על אתר, קודם לקיום הבחירות הקרבות לרשויות המקומיות. עם זאת, רוחו השמרנית של נשיא בית משפט העליון, מרחפת מעל בית משפט העליון,
כאשר פחות ופחות עותרים ציבוריים, פונים לעזרת בג"ץ, לאחר שנכוו ברותחין, בהוצאות משפטיות כבדות, שהטילו עליהם הרכבים של שופטי בית משפט העליון.
מצטרף אני, בכל הכבוד הראוי, לדעה שהביע ד"ר יוסי נחושתן, ברשימתו "גרוניס טועה", שפורסמה הבוקר, בעיתון הארץ. כותב ד"ר נחושתן ברשימתו זו, כי
"במשפט הציבורי עיקר מהותה של הרשות השופטת, היא לפעול ללא קשר לרצון הרוב, אחרת מה הטעם ברשות שופטת מלכתחילה ומה הטעם בבירור מחלוקת בין הפרט לבין רשות נבחרת, עם כל החלטה של רשות נבחרת היא בבואה של רצון הרוב. מעבר לכך קשה להאמין שהטענה שהתערבות של בית משפט בהחלטות של גוף נבחר "אינה דמוקרטית", עדיין נשמעת בשיח המשפט. זו טענה ארכאית, ששוללת למעשה את סמכותו של בית המשפט לבטל החלטות וחוקים - כל עוד רוב הציבור תומך בהם - ללא קשר למידת פגיעתם בזכויות אדם או בעקרונות יסוד דמוקרטיים וחוקתיים. זאת תפיסה אנטי-מוסרית בעליל".