סיפורו של עורך הדין

באחד מהבתים הישנים במרכז תל אביב, נתקלתי יום אחד בעורך דין קטן, אחד מני רבים שמתקשה להתפרנס בימים אלו. היה זה אדם בא בימים, שכאשר נכנסתי בטעות למשרדו החשוך לא הבחנתי בו בהתחלה. הוא ישב כמעט בחשיכה על כורסה מרופדת. אבל טרם הספקתי להתנצל ולעזוב, הוא ביקש ממני לשבת כדי לשמוע את סיפור חייו. הסכמתי, אולי מפאת כבוד למספר שנותיו ואולי בגלל מספרן הרב של המדרגות שעליתי בבניין הישן, נטול המעלית ואני מביא את דבריו להלן מילה במילה:

• באותם ימים הייתי עוסק רק במשפטים קטנים ומעצבנים, התפללתי ערב-ערב לאלוהים שייתן לי להגן על מישהו רציני. לילה אחד, הוא נענה לתפילתי. בעודי ישן, שמעתי דפיקות בחלון. התעוררתי, והנה אני רואה על אדן חלוני יצור קטן עם אוזניים ארוכות. נתתי לו להיכנס והוא אמר לי שהוא השטן.
  "במה מאשימים אותך?" שאלתי בלי לאבד זמן.
  "בקלקול העולם, בהשמדת עמים קטנים וחלשים ועוד במיליון דברים אחרים", ענה לחוץ וכעוס.
  "מחר ניגש לבית המשפט העליון", אמרתי. "בינתיים שכב במיטתי, אני צריך לתכנן את ההגנה, ואני רואה עליך שאתה עייף, בטח עבדת קשה היום".
  השטן נאנח עמוקות, נשכב, ואמר כמו לעצמו: "למי אני עמל, לעזאזל!" ונרדם.
  אותו לילה לא כיביתי את האור בדירתי. עם עלות השחר, התבהרו בראשי קווי ההגנה שעליי לנקוט במשפט.
  למחרת סערו הרוחות והשדים בבית המשפט. בַקשתי לתת לשטן אזרחות ישראלית קיבצה קהל גדול של סקרנים. גם כתב הרדיו ששידר מהמקום היה נרגש: "האם ניתן לכל אדם, אף בלי לבדוק אם הוא יהודי, אזרחות?!" שאל.
  עליתי על הדוכן ואמרתי: "כלום אין הכנסת השטן בינינו מאפשרת לנו לבדוק מי באמת אשמים בפשעים במדינה? אנו תמיד טופלים עליו הכל ללא הוכחות".
  השופט העליון כיחכח בגרונו. "למען האמת", אמר, "הזדעזעתי לשמוע את הצעתך מההתחלה. אני מפחד מהשטן פחד מוות, בהיותו נציג הרוע".
  "הוכחות, הוכחות!" צעקתי לעברו, "דעות קדומות יש לי גם נגד שופטים..."
  השופט החל רועד בכל גופו ונצמד לשני חבריו השופטים. השופטים שלידו החליפו גם הם צבעים, עד שנדמה היה שדוכן השופטים הפך להיות מרומזר באדום, ירוק וצהוב. השופט הירוק פתח לבסוף ואמר כששיניו נוקשות כרכבת לילה: "אין אני חש בנוח ביודעי שהשטן אזרח שווה זכויות לי, זה שולל מאתנו את האפשרות להעמיד לדין כל פושע אחר".
  "פעם שטן תמיד שטן?!" עניתי לו בתקיפות. חיבקתי את השטן שרעד בכל גופו, נוכח סכנת ההכחדה הצפויה לו. "אני מכריז בזאת רשמית", אמרתי, "שהשטן נטש את דרכיו הרעות, ומעתה לא יפשע עוד, אלא יעסוק בפוליטיקה".
  הקהל ישב מרותק למקומו. אחדים לא האמינו למשמע אוזניהם, וכמה בכו חרש. "אתם נטפלים אליו בשל עלילות חסרות הוכחות על עברו", הוספתי להחזיק בקו ההגנה שלי. "ראו כמה קטן הפך מהרדיפות אחריו". התכופפתי וטפחתי קלות על ראשו הירקרק של השטן. "מה יכול יצור זה לעולל? תנו לו הזדמנות להוכיח את עצמו. העניקו לו אזרחות, שיכון עמידר, זכויות עולה חדש, זכות הצבעה ומה לא. היפטרו מרגשות האשם שלכם, והעולם יהיה טוב יותר. תנו לו להתחתן עם בנותיכם, ותראו איזה שדונים נחמדים יביא לעולם, ממש צברים. אולי הוא לא יפה, אך כלום זה אשמתו שנולד ירוק? אפליה גזעית?! הרי אביו, אלוהים, הוא יהודי! אל תהיו רעים, תנו גם לשטן תקווה", הוספתי תוך רמז להמנון הציוני שאותו לימדתי את השטן לזמזם חרש.
  קטעתי את רצף סיפורו הארוך של עורך הדין ושאלתי: "נו, בסוף השטן קיבל אזרחות?"
  "איפה!" הוא ענה, תוך עשיית תנועת יד רחבה של ביטול באוויר. "השופטים גמרו עליו באמצעות הביורוקרטיה. דרשו שנביא רשימה ארוכה כאורך גוליית של עדים. לשטן כמובן לא היה זמן לחכות, יש לו עוד עבודה רבה בעולם, אתה יכול לקרוא בעיתונים".
  נפרדתי נרגש מהעורך דין ששקע שוב בשרעפי זיכרונותיו. אין ספק שהפעם נכשל, אבל הדרך להצלחה לא קלה. הבטחתי לו שאמשיך לעקוב באמצעות החדשות ואני בטוח שבאחד הימים יהיה סוף טוב לכל הסיפור שלו...