אפולוגטיקה לויאנית

מאמר התמיכה בשלי יחימוביץ' אותו כתב גדעון לוי ("עם אקדח לרקה: בוחר בשלי", 22.11.13), הוא אינו אלא תעמולה זולה, אפילו פרימיטיבית למדי, ותו לא. לפני שננתח את קביעותיו של לוי, נאמר בעדינות: בלתי מכובד עבור עיתונאי פעיל ליטול חלק במסע בחירות בתוך מפלגה. במיוחד אמורים הדברים לגבי לוי המנסה שנים רבות לשמור על פאסון א-פוליטי-מפלגתי על-אף הבעת דעותיו הפוליטיות בכל מאמר ומאמר. אין פרדיגמה מדעית לפיה על עיתונאי לנהוג בנושאים הפוליטיים-מפלגתיים. קיימת, לכאורה בלבד, אתיקה מקצועית אך בקושי היא מחייבת. קביעתו של לוי, לפיה המתאימה ביותר להנהיג את מפלג העבודה זו מרב מיכאלי, היא אפילו פחות מבנאלית. אין כוונה לערוך חשבון מעמיק עם הח"כית שלוי כה מעריך, ברם נשאלת השאלה הטריוויאלית ממש, מהי תרומתה הסגולית של מרב מיכאלי לחברה בישראל ההופכת אותה, בעיני לוי, לכה מתאימה להנהיג מפלגה היסטורית בעלת הישגים כבירים בכינונה ופיתוחה של ישראל? נכון, מרב מיכאלי העיתונאית, כך לפחות לפי הגדרתה, אינה היחידה בברנז'ה התקשורתית המנסה להתעלות לדרגה של מגדלור מצפוני, פמיניסטי, הומני וליברלי. הדוגמאות אינן חסרות. ראו את שר האוצר הנוכחי ותבינו למה כוונת המשורר. ועוד דבר אחד קטן: על מיכאלי להודות מקרב לב לעמיר פרץ, המומחה בהא הידיעה, להרצת מועמדים, ארגזים ומיני אביזרים אחרים. מדוע פרץ תמך במיכאלי ברור לכולם, לכן הוא במפלגה אחרת. אז, מר לוי, קצת יושרה לא הייתה מזיקה אם היית מזכיר אנקדוטה קטנה זו לקוראיך הנאמנים. לא מחדשת בנושא המדיני שלי יחימוביץ' הגיעה מאותו בית גידול של טאלנטים תקשורתיים אשר חצו את הכביש ועברו לפוליטיקה. היא כבשה את המפלגה בסערה כי מפלגת העבודה מקפדת את יו"ריה במהירות סילונית. ביום היבחרותה לראשת המפלגה, הזדמן לי להיפגש עם שתי דמויות מרכזיות במפלגה. הן לא חסכו את שבט לשונם מיחימוביץ', בלשון המעטה, ולא שכחו לומר לי שעתה מתחיל המסע לחיפוש מחליף ראוי. זו מפלגת העבודה. יחימוביץ' לא תרמה לתיקון המצב. רבים מאוד מחברי המפלגה ראו בה אדם מתנשא, יהיר, שחצן, מלא ביטחון עצמי הגובל ביוהרה בלתי מוצדקת. מי שרוצה ללמוד קטגוריה על יחימוביץ', מוזמן לקרוא את דברי לוי עליה. הדיוק מדהים. ובכל זאת לוי ממליץ לחברי המפלגה להצביע עבורה! הרצוג איננו מאור הגולה הפוליטי. למרות זאת האיש הוא בעל ניסיון פוליטי רב, החל מעבודתו כפרלמנטר וכלה בהיותו שר שנים מספר. לא תהיה זו הגזמה אם נעריך שהרצוג לא היה בין השרים הגרועים. כל מי שהכיר אותו בעבודתו כשר הרווחה, איננו יכול להלין עליו. האם זה מספיק כדי להיות ראש מפלגה או ראש ממשלה? כלל לא בטוח. מה שכן, אפריורית, ודאי שהוא מתאים יותר מיחימוביץ' או ממיכאלי. משפט המחץ של לוי באמצעותו הוא מגיע לקרשצ'נדו באופרת התרדמה: "יחימוביץ' קורצה מחומר חתרני מעט יותר ואמיץ מזה של הרצוג". חתרני כלפי מה? כלפי מי? אז עמדתה ה"חתרנית" של יחימוביץ' ביחס למו"מ עם הפלשתינים המתנהל כיום, וספציפית יותר לשחרור המחבלים בפעימה השנייה. וכה אמרה ה"חתרנית": "שחרור האסירים הוא לא הצעד המתחייב דווקא, היה יותר הגיוני להקפיא בנייה בהתנחלויות מבודדות". הבנת את זה מר לוי? אין ליחימוביץ' מה לחדש לגבי הנושא המדיני. לצערך, היא ממש בלתי חתרנית בנושא השטחים, גושי ההתיישבות הגדולים, שחרור אסירים, וכדומה. הרצוג בא מתוך לב הקונצנזוס המפ"איניקי בנושא הפלשתיני. מובן שזה מפריע לך. לעומת זאת, התנגדותה של שלי לשחרור המחבלים שככל הנראה אתה רואה בהם לוחמי חירות, פתאום אינה מפריעה? המשך הבנייה בהתנחלויות הלא מבודדות מתאים לדעותיך? האם באמת זה חתרני? לא מיניה ולא מקצתיה. לעומת זאת, בהחלט מאמרך חתרני בכל אשר נושק ליושר האינטלקטואלי.