מדהים היה להיווכח איך התרפקה וממשיכה להתרפק מדינה שלמה אל זכרו של אריק איינשטיין המנוח, במין סוג של בריחה ומפלט מהחיים הכעורים הנשקפים אלינו - מעשה של שגרה - מהמראה הציבורית. אריק איינשטיין המנוח סימל ומסמל ההפך הגמור מכך. לכן, היה נוח - ונוח כל כך גם עתה - להתרפק אל זיכרונות אישיים שלנו, הקשורים בו ו
"בארץ ישראל היפה" שאינה עוסקים בבורסה, במגדלי פאר ובלקוחותיו הרהבתנים של היחצ"ן,
רני רהב.
אבל, מה לעשות, נוסטלגיה היא עניין של בריחה מסוימת ממציאות החיים השוטפת והשוחקת ואנו חיים - למרבה הצער - חיי יומיום שוחקים ושוטפים. כך למשל איני מבין את חשיבת האחראים לחזות העיר תל אביב, שהחליטו להציב מיטות נוח, סוג מסוים של מיטות שיזוף, בשדרות רוטשילד. מיטות אלה הוצבו דווקא קרוב למיקום בו התרכזה לפני כשנתיים המחאה הציבורית של יוקר החיים - ואי היכולת לרכוש
דירה במחירים ראויים - בישראל.
רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, אינו חייב דין וחשבון מיידי לציבור בוחריו, עד שנת 2018, אלא אם כן יחליט לרוץ
בפעם החמישית לעוד תקופת כהונה של 5 שנים, בגל 74 שנה ולכהן 25 שנים ברציפות בתפקיד ראש-העיר. יחד עם זאת, גם ראש-עיר שזכה ארבע פנים באמון תושבי עירו, אינו יכול להתעלם מכך, כי תל אביב-יפו, בצד הזדקנות חלק ניכר מתושביה, מלאה באלפי צעירים הנוהרים אליה, מכל רחבי הארץ ומנסות לבנות בה את ביתם, באופן קבע - וללא כל הצלחה מוכחת.
קביעת יתד של קבע בעיר והפיכתה לעיר מגורים מצריכה - בישראל של שנת 2014 - לרכוש דירה. הדברים נכונים ויפים,
בצורה משמעותית ביותר, לגבי עיר דוגמת תל אביב-יפו, בה יוקר דמי שכירות דירה מדלל כיסם של צעירים רבים; צעירים אלה נאלצים להקצות חלק ניכר משכרם לתשלום דמי שכירות לשכירת דירה בתל אביב-יפו. דווקא כאן, מצפים אנו מעיריית תל אביב-יפו - שיש לה נכסי מקרקעין רבים בבעלותה, בתל אביב-יפו, כי תקצה קרקעות אלה, במחירים נמוכים, לקבלנים שיבנו דירות להשכרה במחירים מוזלים לצעירים חסרי דירות. אומנם עיריית תל אביב-יפו החלה בגישושים ראשונים בכיוון זה, אבל אין הקומץ משביע את הארי בשל הדרישה הגדולה.
בכל הכבוד הראוי למרתונים ולאירועים השונים שעורכת העירייה והפתוחים לכל הציבור,
חינם אין כסף, בלא לדרוש כל תשלום ממי המשתתפים בהם, שאינם תושבי העיר ואינם משלמים מיסי הארנונה הכבדים, מדי חודש בחודשו לקופת העירייה - הרי מדובר בלחם ושעשועים מהסוג שהיה נהוג באימפריה הרומאית. מעבר ליחסי ציבור לעירייה ולעומד בראש, אין מאחורי אירועים אלה, לקבוצות קטנות בלבד ולא כלום. אירועים אלה, דבר אין להם, בכל הכבוד הראוי, לשיפור רווחת חייהם ושיפור תנאי הדיור ומחירי רכישת ושכירת דירות של תושבי תל אביב-יפו.
הוא אשר כתבנו ופתחנו בתחילתם של דברים. בכל הקשור ליחסי ציבור, אין על רון חולדאי והעושים בשירותו. יחד עם זאת, הצבת מיטות נוח, בשדרות רוטשילד, הינה בגדר של מריחת יוד על הפצע המדמדם של חוסר יכולתם של צעירים, חסרי ממון, לגור במחיר ראוי והולם, בכרך האטרקטיבי ביותר בארץ. מריחת יוד זאת, לא רק שאינה מרפאת פצע מדמדם זה, אלא אין היא מצליחה אפילו לחטא אותו.
עיריית תל אביב-יפו הצליחה לדחוק המחאה החברתית וחסרי הדיור לגן הציבורי בצומת הרחובות ויצמן-ארלוזורוב. שם נשמעת המחאה קטועה וחריפה פחות ממקומה המקורי, בשדרות רוטשילד. יחד עם זאת העתקת חסרי הדיור על אוהליהם ומיעוט מיטלטליהם לפינה שולית וזנוחה, לא תשתיק המחאה ובעיית חוסר הדיור. היא רק טאטאה אותה מתחת לשטיח. אל תתפלאו אם בקרוב, תתפרץ המחאה מחדש, בצורה חריפה ואלימה יותר.
ההתנכרות של השלטון המקומי, כמו-גם זו של השלטון המרכזי, מבעיית חוסר הדיור יצרה סוג חדש של התנהלות צעירים החיים בתל אביב. בימים אלה של מיתון נושכני, פורחות מסעדות היוקרה בתל אביב הגובות מחיר -.500 ש"ח, בממוצע - ולעתים אף יותר - מזוג סועדים הסועד בהן. מרבית לקוחות מסעדות אלה הינם צעירים, שידם אינה משגת לרכוש דירה והם הבינו -
מזמן - שגם באמצעות חסכון חודשי לא יגיעו לבעלות לדירה משלהם. לכן,
"מפוצצים" הם מיידי חודש וחודש משכורתם על השכירות, הביגוד והאכילה במסעדות יוקרה.
תל אביב (
יפו אינה בתמונה) משדרת בימים אלה אווירה של ימי פומפי העליזים, אווירה אותה היטיב לתאר דן בן-אמוץ בספרו
"לא שם זין", מעין אווירה של
"אחרי המבול". הצעירים חיים את חיי הרגע, בלא לתת חשבון לתקופה של עוד עשרים, שלושים שנה. על חסכון לפנסיה, כמעט מיותר לדבר עם צעירים אלה. הכל נע, בתל אביב של היום, סביב חיי הרגע. הכל סובב סביב הקורה והזמין בעיר, באופן ישיר ומיידי.
כפי שניו-יורק אינו משקפת את ארצות-הברית, בכללותה, כך אין תל אביב משקפת את ישראל, בכללותה. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך, שדור העתיד של ישראל, שבחר את תל אביב, כעיר מגוריו בשל ההזדמנויות העסקיות והאחרות שפותחת עיר זו בפניו, הבין כי אין הוא יכול לסמוך על השלטון המקומי או המרכזי, בכל הקשור לבניית תשתית איתנה למגורים, גם אם יחסוך נתח ניכר, לצורך כך, משכרו. פשוט לא ניתן לרכוש בעיר דירה למגורים, גם אם מדובר בבעלי משכורת נכבדות, בשל יוקר הדיור בה. לכן, צמחה וצומחת בתל אביב תעשיה של מקומות בילוי יקרים, שראש וראשונה לה הן מסעדות היוקרה ועיקר צרכניה הם הצרכנים האוכלים ושותים את חסכונותיהם,
האבודים ממילא, במסעדות יוקרה אלה הנפתחות ונסגרות בתל אביב, חדשים לבקרים.
גם מכיוון תחום הדיור הציבורי, אין מגיעות כל בשורות מרנינות. הממשלה שלא הצליחה למנוע כניסת חוק הדיור הציבורי לתוקפו בחודש ינואר האחרון ולהקפיא תחולתו - כפי שהצליחה לעשות משך 15 שנים תמימות - ואף הוגש נגדה בג"ץ בעניין זה, פועלת לעיקור חוק זה ולהפיכתו לאות מתה. במקום להגדיל מלאי הדירות הציבוריות, באופן שבכספי דירות ציבוריות שתימכרנה, תירכשנה או תיבנינה דירות ציבוריות חדשות, מציעה הממשלה בהצעת החוק המתוקנת להפנות כספים אלה להגדלת הסיוע לזכאים לרכישת דירות אלה, בשכר ריאלי. במצב דברים זה יקטן מלאי הדירות הציבוריות שניתן למכרן לזכאי הדיור הציבורי, עד כדי חיסולו המוחלט של מלאי הדירות הציבורי.
