שיטת אימוץ תינוקות בישראל, המוסתרת בדבקות מעין הציבור, מעוררת סלידה וזעם. נשים צעירות בהריון, המצויות במצוקה כלכלית, משפחתית וחברתית, הופכות טרף לפקידות הסעד של השירות. הנשים פונות ברגעי משבר אל פקידות הסעד, בתקווה לקבל סעד אך מוצאות עצמן תחת לחץ פסיכולוגי בלתי פוסק שימסרו את תינוקן לאימוץ. לאחר שהן יולדות ובמצב נפשי רעוע, מוגבר הלחץ הפסיכולוגי והן נתבעות לחתום על טופס הסכמה לאימוץ, תוך הטעייתן שיוכלו לחזור בהן ולקבל את התינוק במהלך שישה חודשים מהלידה.
בעוד שהתינוק נלקח לאימוץ על בסיס חתימה בלבד בפני פקידת סעד, המאבק להחזרתו הוא קפקאי. האם המוחלשת נזקקת לעורכי דין יקרים (שאותם אינה יכולה לממן), ועומדת בפני בתי משפט שמסייעים לרשויות הרווחה לגרור את הדיון בתיק במשך שנים. כאשר חולף די זמן מגויסת, כמובן, "טובת הקטין" לטובת הנצחת העובדות שנקבעו בשטח. על השאלה למה פועל השירות "למען הילד" למען הורים מאמצים, הגיע הזמן שוועדת חקירה ממלכתית תיתן את דעתה.
בית המשפט, התומך בסחבת של פרשת "תינוק המריבה", מעודד את ההתעלמות מהחוק, המאפשר לאם הביולוגית לחזור בה מהויתור על התינוק. הוא מחזק את התנהלותם הכוחנית של השירות למען הילד ואלה בלס בראשו. על האם הופעלו לחצים בלתי אפשריים, שגם כל יפות הנפש, מפנינה רוזנבלום המאמצת המפורסמת ועד סמדר שיר, המקורבת למשפחה המאמצת (כך התברר בהופעתה בטלוויזיה), קרוב לוודאי לא היו עומדות בהם, לו היו במקומה. אבל להן יש כסף וקשרים, אז מותר להן לתקוף נשים אחרות, דלות משאבים. כך משסה בהצלחה השירות למען הילד נשים מבוססות בנשים חלשות.
האישה הושמה לאחר הלידה בחדר נשים ולא בחדר יולדות (שלא "תתקשר" חלילה לתינוק) ובמשך שלושה ימים לאחר הלידה, בעודה מטושטשת מהזריקות, הפעילו עליה פקידות הסעד לחצים במשך שעות, שתוותר על התינוק "לטובתה" ו"לטובתו". מיותר לציין שאל האב כלל לא פנו. יולדת טרייה היא חולייה נוחה בהרבה ללחצים.
שיטת גזלת תינוקות לאימוץ נחשפה לאחרונה בתקשורת. אישה ממושב של עולי כורדיסטן ילדה לפני כ-27 שנים תינוק מחוץ לנישואין. משפחתה הענייה, שלא יכלה לסייע לה, הפנתה אותה לשירות למען הילד, ששם אותה במוסד סגור. הופעלו עליה לחצים כבדים לוותר על התינוק, כי אחרת היא "תתגלגל ברחוב". ברגע של חולשה הצליחו "לסחוט" ממנה חתימה. מאז ועד היום היא מתחננת שיסייעו לה להגיע אל בנה. אך החוק מאפשר רק לילד לפתוח את תיק האימוץ בהגיעו לגיל 18. סבלה של האם ועוד רבות אחרות (ואני מכירה כמה מהן) לא מעניין את בית המשפט, המחוקקים ורשויות הרווחה, המייצגים בישראל את החזקים ומסתייעים בשקר המוסכם של "טובת הקטין".
את התינוק יש להשיב לאם הביולוגית עם הבעת החרטה. את החוק שונא האמהות יש לשנות לטובת האמהות (והאבות) הביולוגיות ולאפשר להן להגיע לילדיהן עם מלאת להם 18.
