אנו נפרדים היום ממאיר הר ציון - אחד מגדולי הלוחמים שקמו למדינת ישראל. במשך שנים אחדות בשנות ה-50 הניחו מאיר וחבריו מיחידה 101 ומהצנחנים, כמה מהיסודות החשובים להגנת המדינה - הפתעה, יוזמה, תעוזה, העברת שדה הקרב אל שטח האויב, ותגמול וסיכול נגד גורמי הטרור ופטרוניהם. יותר מכל, היה זה מאיר שהטביע את הנורמה של דבקות במשימה. 'לא חוזרים', הוא נהג לומר, 'בלי שמבצעים'.
מאיר היה לוחם ומפקד נועז. הוא וחבריו הנחילו לצה"ל מורשת קרב וגבורה. הוא תכנן בקפדנות את פעולותיו כאחד מחלוצי תורת הניווט, הוא תכנן היטב את תנועותיו, הכיר ברגליו את חתחתי הדרך, למד את קולות הלילה ואת סודות הדממה.
כשהתגייסתי ב-1967 ליחידה אותה עזר להקים, ידעתי כמובן על אומץ ליבו, הכרתי את סיפור פציעתו הקשה, ואת שובו, חרף נכותו, לשורות הלוחמים מעת לעת. אבל אני לא יכול להגיד שהכרתי את האיש עצמו. הנה כעבור כמה שנים הוטלה עליי משימת פיקוד על מבצע שכלל הסתתרות יום בשטח אויב. שאלתי מי יכול להדריך אותי בעניין הזה ומיד מסרו לי שני שמות: סלים שופי המופלא, ומאיר הר ציון האגדי, וכך הכרתי את מאיר האדם - צנום, שקט, נושא ללא מילה את נכותו, כל מילה שלו מדודה ומדויקת.
במשך כמה שבועות הדריך מאיר את חייליי ואותי באומנות ההסתתרות בשטח מאתגר פגשתי אדם מופנם, חסר פומפוזיות או מניירות כלשהן. לא היה בו שמץ, לא רבב, של יוהרה או התנשאות. כל כולו היה מרוכז בהכנתנו למשימה שלפנינו, ואף שהיה אז בסוף שנות ה-30 לחייו, הוא הצטרף לצוות הצעיר, וטיפס יחד עמנו במשעולים התלולים .
כראוי לכל מפקד בעל שיעור קומה, מאיר שילב ראייה רחבה עם ירידה לפרטים הקטנים ביותר, שההתעלמות מהם יכולה להכשיל מבצע שלם. אני זוכר שהוא הראה לי אבן אחת שפינינו ממקום מיועד למסתור, האבן הונחה בשטח כשהבוץ הטרי בתחתיתה פונה השמימה. מאיר לקח אותי הצידה ואמר: "כל רועה שיעבור לידכם יזהה מיד שהאבן הזאת נעקרה בידי אדם, אתם תתגלו מיד". ואכן ההכנה של מאיר, הירידה שלו לפרטי הפרטים, סייעה להצלחת המבצע וגם להצלחת פעולות אחרות.
אבל, אני חייב לומר לכם שהרושם העמוק ביותר שמאיר הותיר בי באותם ימים לא היה רק מן השלמות המקצועית שלו, אלא מאישיותו ומאנושיותו - מהעומק שלו, מהרצינות שלו, מגישתו העניינית ומן ההתגייסות שלו להעניק לנו הלוחמים הצעירים מניסיונו הרב והעשיר ומשהסתיימה תרומתו חזר כמנהגו לחוותו בכוכב הירדן. כאן במקום הזה הוא גידל בקר והשקיף אל הנוף המרהיב למרגלותיו - אל בקעת הירדן ואל הרי הגלעד.
מאיר הבין היטב שביטחון ישראל מתחיל כאן, בבקעת הירדן בגבולנו המזרחי. הוא היה אגדה בחייו, אבל הוא לא חיפש תהילה. להפך התהילה רדפה אחריו, והוא הסתתר מפניה. בדרך כלל חי במרומי ההר הזה ועבד את האדמה, אליה הוא היה קשור קשר של אהבת מולדת ללא גבולות. למרות שנמנע בעקביות מלהופיע בציבור, יצא נגד ההינתקות מרצועת עזה והזהיר מפני תוצאותיה הצפויות. אני בטוח ויודע שמעשה זה בוודאי לא היה קל עבורו. אבל מאיר היה עשוי ללא חת, ישר כסרגל, בהיר במחשבתו, פסקני בקביעותיו. הוא הבין שתחיית עמנו תלויה בכינון דורות של לוחמים שיגנו בנחישות על מדינת היהודים, וראה בזה צו אישי לפועלו שלו.
חוט השני שזור בין גיבורי עמנו מן העבר למאיר הר ציון. נכונותו להטיל עצמו למערכה על ביטחון העם ללא סייג, אומץ הלב העילאי שגילה ברגעי מבחן ימשיכו לשמש מופת לצה"ל ולעם כולו. מן הרגע שהכרתי אותו, לפני למעלה מארבעים שנה, אהבתי את מאיר והערכתי אותו עד אין קץ. תמיד ידעתי שמדובר באדם נדיר שכמותו הכרתי בחיי רק מתי מעט.
הייה שלום מאיר הר-ציון. הארת את דרכנו, שמרת על ציון .יהי זכרך ברוך