חג הפסח, שאמור היה לסמל עבורנו את החופש, ההתחדשות, האחווה (ישיבה משפחתית בליל הסדר) הותיר לנו מספר מקרי זוועה מעוררי שאלות קשות:
"הרצח במועדון ברעננה: החשוד המרכזי הסגיר עצמו"
"בתום יומיים שבהם נמלט מהמשטרה, הגיע הצעיר שחשוד בדקירתו למוות של יפתח גריידי (18) לתחנת כפר סבא והסגיר עצמו. "לא עשיתי כלום, רואים את זה במצלמות", אמר עם כניסתו למקום. אמש אמרו החוקרים כי אם לא יגיע בקרוב להסגיר את עצמו - יפורסמו שמו ותמונתו".
"למרות עברו וגילו המבוגר יחסית (27), הצליח החשוד להיכנס למסיבה בה מרבית הבליינים היו בני 18-19 ...אחד החשודים במעורבות בקטטה - חבר בארגון פשע מוכר". (חדשות מקו, יוסי זילברמן 22.4.2014)
מאוחר יותר מגלה
ידיעות אחרונות (24.4.14) כי החשוד ברצח היה כבר מעורב באירוע דומה וזוכה מחוסר יכולת לספק הוכחות מתאימות. ייתכן שאילו מוצה הדין אז, היה הנמנע הרצח הזה.
זהו רק מקרה אחד בשרשרת מעשי רצח בידי צעירים שהאלימות והסכין הם חלק מהציוד הרגיל שלהם, גם בדרכם לבית הספר. ולכך מצטרף האירוע הבלתי נתפס, שלמרבה המזל נמנע בעוד מועד, בו ילדות צעירות כבנות 12 זממו לרצוח את בת כיתתן.
כלפי מי נכוון אצבע מאשימה? כלפי ההורים שאינם מעודכנים במעשי ילדיהם ולא משקיעים דיים בחינוך? כלפי המשטרה שמקלה עם הפושעים הצעירים ונכנעת לעורכי הדין הזריזים בעסקות טיעון מפוקפקות? כלפי המועדון והמאבטחים שלא עשו מלאכתם נאמנה והוציאו את המבקרים לחסל את החשבון מחוץ למועדון? כלפי המחנכים או משרד החינוך שהעומד בראשו (השר פירון) יוצא בהצהרות חדשים לבקרים על שינויים "מרחיקי לכת" בחינוך, כמו הזזה, הלוך וחזור, של תאריך החזרה ללימודים לאחר החופש הגדול?
אגב, פירון העלה גם את הרעיון לבטל את המבחנים הפסיכוטכניים לקבלה לאוניברסיטה. בינתיים המועמדים ללימודים לא יודעים אם להירשם או לא לקורס הפסיכוטכני שעולה די הרבה כסף וגוזל זמן מרובה, וזמן ההרשמה מתקרב והולך.
וכרגע מתפרסמת פרשיה מחרידה של
סחר באיברים וניצול של נערות במצב של מצוקה כלכלית. באמצעות לחץ נפשי מפתים אותן למכור איבר בגופן, לרוב כליה, תמורת כסף (למרבה האירוניה, זהו גם סכום מזערי ביחס למה שמשלמת הקונה, מה מוכיח עד כמה קשה מצבן). זאת כנראה רשת בינלאומית, אבל יש לה נציגים גם בישראל.
ובכל זאת, כמה כופתאות טעימות: כמו בכל פסח, גם השנה
בנק הפועלים תרם לפתיחת המוזאונים למבקרים בפסח בחינם. זו אכן מתנה ראויה אם נחשוב כי ביקור של משפחה בת 4 נפשות עם ילדים אחרי גיל בי"ס יכולה להסתכם בכ-200 ש"ח. במוזאון ת"א מחיר כניסה למבוגר 50 ש"ח. אומנם יש הנחות לבעלי כרטיס אשראי ישראכרט- אך יש להוציא את הקופון מהאינטרנט מראש. כרטיס האשראי לא יזכה אותנו בהנחה לקפיצה ספונטנית למוזאון.
כדאי לראות במוזאון ת"א את התערוכה של האמן ויק מוניס הידוע בסרטו "החיים בזבל", בו הוא מתאר כיצד חיים הילדים והמבוגרים במיון אשפה בריו, ברזיל. בפרויקט האמנותי שלו הוא יצר יחד אתם תמונות ידועות (לידת ונוס ע"פ בוטיצלי, ועוד) ואחרות משאריות זבל, חפצים שנזרקו, והצליח להעניק להם גאווה עצמית ורצון להתקדם בחיים. בצד התערוכה ניתן לצפות בסרט ולקבל פרופורציות על החיים הטובים בהשוואה לאלה של אותם ברזילאים ממייני אשפה. הילדים המבקרים במוזאון יכולים באותה הזדמנות להשתעשע בתערוכה אינטראקטיבית עבורם על-פי עבודות של אנדי וורהול (מומלץ!).
וגם בילוי מבטיח שאכזב עקב טעות בפרסום: תצוגת הסוסים בהיפודרום הגן הלאומי בקיסריה הייתה אמורה להיות בילוי מרשים שחיכינו לו, אולם האירוע שהתקיים בכמה ימים בחג - לא התקיים ביום השביעי של פסח, בניגוד לפרסום באחד האתרים שבדקנו. מה רבה הייתה האכזבה לחובבי הסוסים שנסעו במיוחד כל הדרך עד קיסריה. מסקנה, לבדוק פרטים במספר אתרים.
