על-פי נתוני עמותת לתת, במציאות הישראלית של שנת 2014 סובלות מרעב 532 אלף משפחות. נראה שאת צלחות חג הפסח הנוכחי, מילאו אותן משפחות במאמץ וכוח בלתי נדלה, וסביר מאוד להניח שללא הסיוע המסור של העמותות השונות, אף את החג הזה המשפחות לא היו צולחות בכבוד.
והאם בכך די לנו בימי חג ומועד? הרי לאחר חג הפסח מגיעים חג השבועות, ימי החופש הגדול, חגי תשרי... בין לבין הילד מגיע לבית-הספר וצריך לארגן לו איזה סנדביץ'. הו, מה יקרה אז, בזמני הריק שבין החגים, בהם היד המושטת לתרומה יורדת והמבט כמו נדמה בעיני התורמים והנדבנים כפחות רעב ללחם (או מצות).
לפני כמה עשורים היינו סומכים על העובדים הסוציאליים שיקשרו את אותן משפחות לפתרונות מידה של המדינה: מתן קצבה רלוונטית לאם החד-הורית או לאדם הנכה, פתרון דיור שיאפשר בתקציב כמה שקלים נוספים לרכישת מוצרי מזון, או פשוט קיום של מציאות כלכלית בה סך ההכנסה למשפחה מאפשר גם הוצאות נורמטיביות: דיור, חינוך, מזון ובריאות.
כיום, במציאות של קיצוץ בקצבאות וחקיקה חברתית מצומצמת, כאשר המדינה אינה מאפשרת פתרון הולם לבעיותיהם של בעלי הקשיים הכלכליים, היא פשוט אינה מאפשרת את קיומה של הזכות לחיים בכבוד בתוככי גבולותיה. הזכות לא לרעוב הופכת למצער לזכות להיות רעב. העובדים הסוציאליים עומדים זקופים אל מול קירות לבנים שכמעט ולא ניתן לשבור. החוק במתכונתו אינו מאפשר כמעט להעניק סיוע הולם ומשמעותי לפונים אליהם. בהדרגה ובאיטיות מתמדת, קומתם הזקופה של העובדים הסוציאליים הופכת לכפופה יותר. הביקורת הציבורית על עבודתם נשמעת ללא הרף, היד מופנית באשם והעפעפיים מצטמצמים בזעם בעוד הכלים העומדים לרשותם אינם מאפשרים כמעט סיוע ממשי בפועל. סיוע שמאפשר לא רק הקשבה אמיתית לפונה עימו נפגשים והבעת אמפתיה למצבו, אלא פעילות טכנית ומשמעותית לשיפור ושיקום של הפונה: השגת סיוע בשכר דירה, סיוע בפתרון חובותיו בהוצאה לפועל, קבלת קצבאות כפולות - הן של מזונות והן של נכות לאם או לאב החד-הוריים.
הביורוקרטיה ארוכה ומסובכת באופן אבסורדי, ואינה מאפשרת מציאת פתרון מיידי. החקיקה מצומצמת. הסיכוי למיצוי זכויות הולך וקטן, והזכויות המוגדרות בחוק, אם בכלל, הולכות ונעלמות בהדרגה.
האם מדובר רק באדם העני הנזקק לעזרה, הסובל כתוצאה מהכשל במתן משאבים? נראה כי גם מעמד הביניים סובל מפערים במיצוי זכויותיו הבסיסיות. הרשויות המקומיות פועלות בגמישות רבה בהתאם למיקומן הפיזי ולתקציבן הפרטי, ולאור זאת ניכרים באזורים שונים בארץ הבדלים משמעותיים בשירותים חברתיים הניתנים לכלל הקהילה.
מציאות המשאבים המצומצמת - כלכלית וחקיקתית - הקיימת בעולם העבודה הסוציאלית, גורמת לכך שהעובדים אינם יכולים לעמוד בדרישות שמציב להם המצב החברתי בארץ על הצד הטוב ביותר. העניין לא ישתנה כל עוד המקצוע לא יעמוד במדרג גבוה בסדר העדיפויות של המדינה - וזאת, בכדי לאפשר לאזרחיה פשוט להתקיים. ולאו-דווקא בחג הפסח.
