חיילים. כמה הערכה יש לנו כלפיהם. הם תמיד שם, כדי לשמור עלינו, עושים עבודה בכלל לא פשוטה ולא מצפים ליותר מדי בתמורה. אולי רק להערכה שלנו. הם עושים את מה שהם עושים מתוך שליחות, הבנת חשיבות המעשים, ומתוך הרצון לשמור על כולנו.
תרשו לי להכיר לכם חיילים מסוג קצת שונה, לא פחות חשוב ולא פחות חדור שליחות. העובדים הסוציאליים. כפי ששר הרווחה כינה אותם, הם החזית הלוחמת של מדינת הרווחה, שממנה לצערנו, לא נשאר הרבה. הם חדורי אמונה באדם, עומדים על המשמר כל הזמן ומגנים עלינו, החברה הישראלית, מפני תחלואות ואסונות חברתיים.
תפקיד מסובך לכל הדעות בישראל 2014, בה מקוצצות קצבאות, מועלים המיסים, האלימות גואה ויש כמעט שני מיליון עניים. ובכל זאת, כשכל יום משימת ההגנה רק נעשית קשה יותר ויותר, הם לא מוותרים, כי הם מאמינים. מאמינים שיכול להיות אחרת, טוב יותר, מאמינים בבני אדם ובשינוי. אבל הם לא יכולים להמשיך בעבודה המדהימה שהם עושים אם אנחנו לא נהיה שם בשבילם.
במציאות של היום, אחד מכל ארבעה עובדים סוציאליים נזקק להשלמת הכנסה. בקרוב יפתחו הסכמי השכר, מי ייתן וכל העובדים הסוציאליים, אלו המופרטים ואלו שעובדים במוסדות ציבור כאחד, יקבלו הטבה בתנאים. זה לא דורש מאיתנו יותר מדי, רק להגיד מילה טובה מדי פעם, לא להכפיש ולהאשים, אלא גם להאמין בהם, בעשייה שלהם ובכך שמגיע להם יותר. כי גם הם בני אדם.
