רצף השחיתויות שנחשפו בתקשורת לציבור בעשור האחרון, יצרו תפיסה של מדינה שנמצאת בהתדרדרות מוסרית והדברים ניכרים במחקרים של ארגונים כמו שבי"ל(שקיפות בינלאומית) הבודקים את תפיסת השחיתות בעיני האזרחים.
גם אם בדיעבד לא כל חקירה מסתיימת בכתב אישום ולא כל כתב אישום מוליך להרשעה, הרושם הופך יותר ויותר קשה. לציבור ברור שהשחיתות פורחת. בעבר, היו נוטים להתייחס למיקרי שחיתות כאל עשבים שוטים או תפוחים רקובים. תא"ל רמי דותן מחיל האוויר שהורשע בזמנו בשורת עבירות שוחד הודח, דרגתו נשללה והוא נשלח לכלא, היה דוגמה שהמושחת באשר הוא נלקח לעמוד הקלון הציבורי ובכך החברה מגינה על עצמה ומגדירה את עצמה "טהורה" מול הנבל המושחת. הבעיה היא, כשיש עם הזמן יותר ויותר עשבים שוטים ותפוחים רקובים, מתחילות להישאל שאלות שהן מעבר לאדם כזה או אחר אלא יותר, לכיוון של נורמות קלוקלות ולעיתים עבריניות שהתפתחו במערכות ציבוריות וכלכליות הנוטות לריכוזיות יתר, ביורוקרטיית והרבה כוח כלכלי ואחר בידי מעט אנשים. הרשעת רה"מ לשעבר - אולמרט פרצה את הסכר. הבחירות לנשיאות השאירו תחושה בציבור שאין אצלנו כבוד למאומה. נדמה שהמדינה נמצאת במדרון שחיתות מתמשך.
צריך לזכור, כי פעילותו של אדם מושחת לא נעשית בוואקום. היא נעשית בחלק מהמקרים שנחשפו, בתוך מערכת שהדרך בה לקדם ולהתקדם נעשית באופן שנועד לעקוף חוק בכוונת מכוון. כולם יודעים מה כתוב ומה פורמלי אבל זה ל"פרוטוקול" לא לחיים עצמם. רוצה לקדם משהו, קח מאעכר. רוצה להתקדם, תתערבב עם מי שצריך. בעלי קבוצות ספורט, עבריינים, ראשי ועדים, פקידי ממשלה, טייקונים, מאעכרים, כולם מכירים את כולם. נדמה שהעולם העליון והעולם התחתון מתחילים לעבור תהליך של "מיזוג". תוכניות הראליטי (הבורר וכיו"ב) מעצימות והופכות עבריינים למושאי הערצה.שומר החוק והמקפיד על נהלים הוא " היורם", "המרובע" במקרה הטוב והשטינקר במקרה הרע.
קומבינות וקשרים
איך העזתם לחשוף את השחיתות? הנאמנות ל"דון קורליאונה", לבוס ולארגון קודמת לכל דבר אחר. שתיקה שווה זהב. נמל אשדוד כדוגמה. שנים עברו עד שאלון חסן נחשף. כאשר הנורמות הציבוריות והניהוליות נהפכות מכישורים לקשרים, משקיפות להסתרה, מנאמנות לאמת לנאמנות ל"דון" לקיצורי דרך, עיגולי פינות וקומבינות אזי אנו כבר בתוך סל רקוב . זו לא רק בעיה פרסונאלית זו בעיה תרבותית. השינוי לפיכך הוא שינוי ערכי שהוא השינוי הקשה מכולם. ערכים של יושרה מקצועית, הקפדה על נהלים, שקיפות, מקצועיות, קולגיאליות צדק צריכים להחליף ערכים של קשרים, קומבינות, כוחניות, הסתרה, מידור, נפוטיזם. היה ראוי ששינוי כזה יהיה ברמת המדינה דרך מערכות החינוך והאכיפה.
אם נהייה ריאליים הלוואי ששינוי כזה יתחיל, ברמה של ארגונים ובמיוחד של מנהלים שמובילים ארגונים. מנהלים שיחד עם עובדיהם יצליחו לבסס קוד אתי ומערכת נורמות שתעקר מהשורש תופעות של שחיתות לבנה (קבלת מתנות מספקים, קומבינות, מינויים פסולים), יצליחו גם למנוע את המדרון החלקלק שמוביל לשחיתות האפורה שכוללת מעילה באמון, הטיית דוחות, דיווח סלקטיבי, פעולה בתוך ניגודי עניינים ואת השחיתות השחורה של קבלת ומתן שוחד. כל אלה מסכנים את קיומה של המדינה בעתיד אם לא יפסקו מיד.