ככל שנוקפים הימים ומתברר לכל, כי מה שקרא והכתיר צה"ל בשם המכובס: "מבצע צוק איתן", הופך - אט אט, אבל בטוח - למלחמה, מתרבות הפגיעות - ובכללן פגיעות באזרחים חפים מפשע. אין כוונת הדברים, בהכרח, למי הנפגעים - בשוגג - מהפצצה אווירית או מהרעשת ארטילריה. הדברים מכוונים - בעיקרם - לענישה מודעת שמטילה ממשלת ישראל, אם במישרין ואם בעקיפין, באמצעות גורמי אכיפה שלה, דוגמת צה"ל ואחרים, על גורמים הקשורים לטרור הפלשתיני, אם בדרך של סיוע ישיר ואם בעצם העובדה, שמדובר במשפחותיהם של מחבלים וטרוריסטים אחרים.
מזה שנים ידוע ומקובל בישראל, עונש של פיצוץ ביתם של מחבלים מתאבדים וגם/או של מחבלים שהיו מעורבים באירועי טרור, המהווה ענישה קולקטיבית, לכל דבר ועניין, כלפי בני משפחתיהם של מחבלים מתאבדים אלה וגם/או של מחבלים שהיו מעורבים באירועי טרור אלה. אין כל ספק, כי מן הבחינה הערכית היבשה והדווקנית, אין מוטלת כל אשמה - ישירה או עקיפה - על בני משפחותיהם של המחבלים המתאבדים וגם/או על בני משפחותיהם של המחבלים שהיו מעורבים באירועי טרור. עם זאת, הדבר הפך לנורמה מקובלת המוצדקת בכך, שמחבל מתאבד וגם/או מחבל המעורב באירועי טרור יודע וגם/או אמור לדעת - אל וודאי ואל נכון - כי אם ייתפס הוא בפעולת טרור וגם/או אם יהיו הוא מעורב בהתאבדות הכרוכה בביצוע פעולת טרור, יהרוס צה"ל את ביתם של המקורבים לו, ראש וראשונה, ביתו שלו וגם/או ביתם של הוריו.
עמירה הס, כתבת
עיתון הארץ, שהפכה רצועת עזה למקום מושבה, ברשימתה מהבוקר, המוכתרת בכותרת:
"עדויות מרצועת עזה", מדווחת על כך, כי צה"ל מודיע - טלפונית וגם/או באמצעים אחרים - לתושבי שכונות אלה או אחרות בעזה, כי מן הראוי שיפנו את בתיהם תוך זמן קצר. בשיחה זו, נאמר להם, כי ביתו של שכנם וגם/או ביתם שלהם וגם/או השכונה שבה מתגוררים הם, אמורים להיות מטווחים ומופצצים, בתוך זמן קצר. כך למשל כותבת היא, כי לפני כשבועיים צלצל הטלפון בביתו של תושב פלשתיני, במחנה הפליטים אל-בוריג', במרכז הרצועה ובשיחה זו, ניתנה ארכת זמן קצרה לתושבי הבית לעזוב הבית, שכן צה"ל מתכוון לפגוע בטיל בבית שכנם החשוד בפעילות טרור.
עוד נכתב, בכתבה זו, כי מטוסי קרב הנחיתו על ביתו של אותו מחבל, שבעה טילים ושתי פצצות, כאשר כל אחד מהם היכה הבניין מזווית אחרת. כנזק אגבי, נהרסו לגמרי, שני בתים סמוכים. כדי שדברים יהיו ברורים, כותבת כתבת זו, כי מדובר בבית של אחד בשם עיסא, שהיה המטרה של טילי צה"ל, כאשר אחד מהאחים במשפחה זו - מרואן עיסא - הוא מהמפקדים הבכירים של עז א-דין אל קסאם והוא - ככל הנראה - יורשו של אחמד ג'עברי, שישראל התנקשה בחייו, בשנת 2012. כתבת זו, יודעת לציין, שמרואן עיסא, אינו גר בבית שבו חיים הוריו ואחיו של עיסא. משפחה זו מונה שמונה משפחות בסך-הכל, כאשר עניין לנו בחמישים וחמש נפשות. מרואן עיסא עצמו, מתחבא, אי-שם ברצועה ולטענת כתבת הארץ, עמירה הס, דבר זה ידוע היטב למנגנוני הביטחון בישראל.
בכל הכבוד הראוי, לא ברור לכותב שורות אלה, מה היא הביקורת שיש לכתבת הארץ, שהפכה - זה מכבר - לתושבת עזה, מעבר לעובדה, שככל הנראה יש לה סימפטיה יתרה, לתושבי עזה. צה"ל, מרוב רצון להתנהג בצורה מוסרית והגונה, הופך להיות - בכל הכבוד הראוי - לאחד הצבאות המטומטמים ביותר בעולם. האם שמעתם אי-פעם על צבא, שמודיע - מראש - על מטרותיו לאויב? האם שמעתם אי-פעם על צבא שמודיע - מראש - לאזרחים שהאויב מיקם טילים, בתוככי בתיהם וגם/או בסמוך להם, כי הוא עומד להפציץ האזור ועליהם לפנות אותו, מבעוד מועד? ממתי אשמה ממשלת ישראל וממתי אשם צה"ל בכך שהחמאס בוחר למקם המפקדות שלו, בסיסי הטילים שלו והתנהלותו הצבאית השוטפת, בינות לציבור אזרחים? אם אזרחי עזה אינם אמיצים דיים, כדי לקום ולעמוד אל מול החמאס, ישלמו הם - בכל הכבוד הראוי - המחיר המתבקש, בחייהם הם.
ראינו, גם ראינו, בטלוויזיה המראות שבהם תושבי שכונות בעזה - שצה"ל הודיע מראש על כוונתו להפציצן - עמדו לנטוש בתיהם ואנשי חמאס, גרשו אותם חזרה אל בתיהם באלות. אם לאחר מכן נפגעו אזרחים אלה, הרי מי שנושא באחריות להרג אזרחים, ילדים וטף, הוא ארגון החמאס הרצחני ולא ממשלת ישראל, כמו-גם לא צה"ל. ידועה הקלישאה העיתונאית, לפיה תמונה אחת, שווה אלף מילים. נכון הוא הדבר, כי קשה להתמודד עם צילומים של נשים וילדים שנהרגו בהפגזות צה"ל. עם זאת, דומה עלינו, כי ההסברה הישראלית, בכלל ומערכת ההסברה של דובר צה"ל, בפרט, נרדמו בשמירה. מדוע - בכל הכבוד הראוי - לא להפיץ, פעם אחר פעם, באמצעות תחנות הטלוויזיה המשדרות צילומי תקריב של אזרחים שנהרגו, הצילומים של אנשי החמאס המונעים, באלות, מתושבי שכונות בעזה, החוששים לחייהם, מלצאת בתיהם ולהציל חייהם? מדוע לא להציג האמת מאחורי צילומי התקריב של ההרג המיותר ולהטיל האחריות לכך, לפתחם של ארגוני המחבלים ובראשם ארגון המרצחים, הקרוי בשם חמאס.
ואם לא די במרצחים ובמהרסים מבחוץ, הרי גם מבית יש לנו אנשים "משלנו", התומכים במשטר הטרור שהנהיג חמאס בעזה. דרור פיילר, אזרח שוודי -
לשעבר אזרח ישראלי - הפעיל בארגון "משטי החופש לעזה", מאז שנת 2009, צוטט כמי שאומר, כי בניגוד לפרסומים, הרי אין ולא הייתה כל כוונה לצרף למשט החדש המתוכנן להגיע לעזה, כל ליווי צבאי טורקי או כל ליווי צבאי של מדינה אחרת. אם הפעמון מצלצל לכם, למשמע השם דרור פיילר, הרי אתם לא טועים. מדובר באותו דרור פיילר, ישראלי לשעבר, שהשתתף במשט המפורסם על המרמרה. בתוכנית טלוויזיה שבה רואיין הוא, התלונן אותו דרור פיילר, על כך ששלטונות ישראל מונעים ממנו מלבקר ומלראות אמו בת ה-91, בשל היותו פעיל במשט של המרמרה לעזה. הנה לכם עוד "עונש" קולקטיבי של מי "הסובל" משלילת הזכות לראות אמו הקשישה, אך ורק בשל השתתפותו בפעילות אנטי ישראלית בעליל. משאיר אני לכם לקבוע אם עונש קולקטיבי זה, הינו צודק, אם לאו.
בשולי כתבתה של עמירה הס, תמהה היא, האם דין בית משפחתו של מישהו שרק לפני חודש הצטרף לחמושי חמאס, כדין בית משפחתו של אחד מבכירי הדרג הפוליטי של התנועה, בכל הקשור להפצצת ביתו של "מצטרף חדש זה". ואני אוסיף ואשאל. האם דינו של חייל חדש בצנחנים - שרק לפני חודשים מספר חוייל - כדינו של מי שעבר מסלול ומשרת עכשיו בצנחנים, כמפקד כיתה? האם שואלים חמושי החמאס כל חייל צה"ל - לפני שהם יורים בו למוות, בפעילות השוטפת בעזה - אם הוא פעור (חייל חדש) או וותיק? אשמח לקבל תשובות בדוא"ל (ככל שלא נותקו עדיין קווי התקשורת), ממפקדת החמאס בעזה גם/או מהאדון הנכבד, ח'אלד משעל, המתהלך בנינוחות ובחליפות איטלקיות מהודרות, בקטר ושולח אנשים למוות, תוך מתן פקודות להם להרוג בחיילי צה"ל, ללא כל הגבלה.