הארץ מגמד ממצאים על לוחמי חמאס

דבר נפל בהארץ: ניסיון להתמודד עם מספר האבדות של הפלשתינים בחלוקה ללוחמים ולאזרחים (הנקראים "בלתי מעורבים"). הסיבה: המחקר שמנהל בימים אלו "מרכז המידע למודיעין וטרור על שם מאיר עמית" (המשתייך למרכז למורשת המודיעין), ומחקרים המתפרסמים בתקשורת האמריקנית והמעלים תהיות קשות לגבי אמינות מספרי ההרוגים שמפרסם החמאס. לפתע מוצגים לעולם נתונים, על בסיס מחקר פרטני ומקצועי, המראים שכמעט חצי מההרוגים הפלשתינים (לפחות על בסיס 452 השמות ההרוגים שנבדקו עד עכשיו) הם לוחמי החמאס וארגוני טרור אחרים. ולא רק זאת, זה מתחיל לסדוק את נתוני הכזב של "ארגוני זכויות אדם" הפלשתינים בעזה ולפיהם מספר האזרחים ההרוגים הוא כמעט 80 אחוזים. ולכן, ביום ששי האחרון, 22 אוגוסט, יצאה הכתבת לענייני פלשתינים, עמירה הס, ברשימה תחת הכותרת: "המלחמה על הנתונים בעיצומה: כמה אזרחים בעזה שווה חמוש אחד?" הרשימה פותחת בנתוני המחקר של ה"מרכז המידע למודיעין וטרור", ומנסה להראות שבפועל מספר הלוחמים נמוך בהרבה. איך היא עושה זאת? אם עבודתה הייתה רצינית ועניינית, היה עליה להתמודד עם כל אחד מ-452 השמות (המופיעים במחקר) ולהפריך את הקביעה כי פלוני אלמוני הוא "פעיל טרור" (כך מכונים הלוחמים במחקר), ולהראות שהוא סתם אזרח. כמובן שהיא לא עושה כך, כי זאת מלאכה אדירה, ותמיד עדיף להסתמך על "ארגוני זכויות פלשתינים" ועל טיעונים כלליים. זה מה שהיא עושה, והתוצאה היא מסכת של תירוצים פתלתלים, חלקם פשוט מדהים באבסורד שבהם. והרי התירוצים המרכזיים מול נתוני מרכז המידע (באותיות מודגשות) והערותי: - הטיעון של המרכז כי הסתרת שמות הלוחמים הוא חלק מהאסטרטגיה התעמולתית של חמאס, סותרת אתוס עמוק בחברה הפלשתינית ובחמאס בפרט, של הגאווה על מי שנהרגו כלוחמים נגד האויב הציוני; המשפחות לא היו מרשות זאת, בסוף הכל יתברר. אכן הכותבת צודקת, אבל נופלת בבור שהיא כרתה! מדוע? ובכן, התופעה שהמרכז מצביע עליה עכשיו, התרחשה גם בזמן מבצע "עופרת יצוקה". גם אז המרכז הראה, תוך כדי ניתוח השמות, כי יותר ממחצית מההרוגים הפלשתינים הם לוחמים (סה"כ 709), שעה שארגון "בצלם", דוח גולדסטון, החמאס ו"ארגוני זכויות" טענו שמספר הלוחמים ההרוגים הוא בסביבות 20- 30 אחוזים (235- 330). והנה, ב-1 נובמבר 2010, אחרי דוח גולדסטון, חשף שר הפנים החמאסי, פתחי חמאדי, את מספר ההרוגים האמיתי של החמאס (בראיון לעיתון אל-חיאת, שפורסם גם בביטאון החמאס ברצועה) והודה כי נהרגו 700 פעילי המערך הצבאי-ביטחוני של החמאס. כלומר, זהה כמעט במאה אחוז למספרי המחקר של המרכז!! ללמדנו, עת לכל דבר: בזמן המבצע ולאחריו, במאבק המשפטי, האסטרטגיה של החמאס הייתה להונות, לשקר ולהרבות במספר האזרחים ההרוגים על-מנת להאשים את צה"ל. משחלף הצורך הזה וגולדסטון האשים את צה"ל, השתנו השיקולים. מרגע זה השיקול המרכזי הוא לפאר ולרומם את גבורת לוחמי החמאס שנשאו בנטל הקורבן המרכזי. ולכן, החשיפה האמיתית של מספר הלוחמים שנהרגו. - החמאס לא חושף עכשיו את שמות הלוחמים מחשש שישראל תפציץ את הבית של המשפחות שלהם!! זה טיעון כל כך אווילי, שכל איש "חושב" רק ילעג לו. מהיכן הוא לקוח? מהזהרות משרד הפנים החמאסי לאוכלוסייה לבל יפרסמו תמונות בני משפחותיהם עם נשק, פן ישראל תפציץ את ביתם ומשום שיעזרו לתעמולת ישראל. - הטיעון המושמע על-ידי גורמי מחקר בתקשורת האמריקנית וגם הבריטית, כי בין שמות ההרוגים השיעור של בני 20-29 (גיל לוחמים) גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה, ולכן רב מספר ההרוגים הלוחמים - אינו נכון, ואינו מודע לאופי החברה העזתית. החברה הזאת היא גברית, והגברים בלבד יוצאים ללוויות, הם אלו שיושבים מחוץ לבית החם, צופים במשחקי כדור רגל, והצעירים רצים לחלץ פצועים. לכן טבעי שמספרם בין ההרוגים יהיה גבוה משיעורם בכלל האוכלוסייה. זה מסוג התירוצים שהשכל הישר מתקשה לקבל. ראשית, הכותבת מלאה טרוניות על כך שצה"ל הפציץ והרס בתי תמימים בלי סוף. לכן, הדעת נותנת שמרבית ההרוגים היו צריכות להיות הנשים השוהות בבתים (בניגוד לגברים הנמצאים בחוץ על-פי הכותבת). אבל, הנתונים מראים שדווקא אחוז הנשים שנהרגו קטן בהרבה ביחס למספרן בכלל האוכלוסייה ברצועה! שנית, באשר לגברים. מה לעשות והרבה גברים גם מעל 29 יושבים ומבלים בחוץ, מן הסתם יותר מהצעירים. אז מה איתם? הם לא נהרגו? נהרגו מעטים מהם? ובכלל, מה עם הילדים? אם יש מישהו שמסתובב בחוץ הרי הם הילדים! והנה, כמו עם הנשים, גם שיעור הילדים שנהרגו קטן בהרבה משיעורם באוכלוסייה ברצועה!! קיצורו של דבר, קשה להתמודד עם נתונים ועבודות מחקר רציניות. ושוב אני מדגיש: ההפרדה הזאת בין לוחמים לאזרחים וההוכחות בדבר ריבוי הלוחמים הפלשתינים ההרוגים, מפריכה את הטענות כאילו צה"ל תוקף אזרחים בכוונה. לפיכך היא אחד מכלי הנשק העיקריים שלנו במלחמה המשפטית שתבוא,ומכאן חשיבותה היתרה.