המוסר הכפול של משה לדור

פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, הוא הגורם שמנע חקירתו של תנ"צ אפרים ברכה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים, בפרשת הרב יאשיהו פינטו, למרות שקבע בתכתובת פנימית ליועמ"ש, יהודה וינשטיין: "נותר חשד שהכחשתו של ברכה לפיה מעולם לא קיבל אגורה מפינטו - אינה נראית טוב". את חלקו של לדור בשיבוש מהלכי החקירה, פירטנו כאן בהרחבה ("לדור מנע חקירת תנ"צ ברכה במח"ש", 09.10.14). לדור גונן על ברכה, כמעט בגופו, וסיכל כל אפשרות לחקירתו באזהרה בחשד לעדות שקר ולקבלת כספים במרמה ותוך הפרת אמונים. לדור פעל, לגישתו, במסגרת תפקידו. על-אף שעלה חשד לניגוד עניינים - פרקליט מדינה עובד כמעט מדי יום עם ראשי מערכות האכיפה והחקירה לרבות עם ברכה באופן אישי ומטבע הדברים נוצרים יחסים אישיים וגם סודות אפלים... - הוא לא פסל עצמו מהכרעה בדרישה שהעלו הרב פינטו ובאי-כוחו: לחקור את אפרים ברכה בגין החשדות החמורים שהועלו נגדו. חקירת ברכה התחייבה עם או בלי דרישת פינטו ואנשיו, במיוחד מחמת תפקידו של ברכה כמי שמכהן כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה וחובת המערכת לסלק כל עננה, קל וחומר כאשר מדובר בחשדות לפלילים. לדור פעל תוך ניגוד עניינים מובנה, שתוצאתו החמורה היא: שיבוש מהלכי חקירה ומשפט. לדור מבין דבר או שניים בחובת הזהירות מפני ניגוד עניינים. לראיה: הוא נהג לפסול עצמו, מעת לעת, בטיעון לניגוד עניינים. אחד האירועים הבולטים נוגע לקצין המצטיין, נצ"מ אפרים ארליך ("קרמשניט"): עתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד מפכ"ל המשטרה דאז, רנ"צ דודי כהן, בעניין [אי] קידומו של נצ"מ אפרים ארליך, וכדרגתו אז סגן ניצב, נקבעה לדיון בפני הרכב שלושה. את המדינה ייצגה בדיון עו"ד דינה זילבר. במהלך הדיון הציע השופט אליקים רובינשטיין (אשר ישב בהרכב) "רעיון" יצירתי ("מחוץ לקופסה"), לפיו: פרקליט המדינה משה לדור יבחן את טענות הצדדים וינסה "לגשר" בין הצדדים הניצים והפערים וימסור את תגובתו להרכב הנכבד. אלא שלדור דחה את ההצעה ונימק זאת בניגוד עניינים. וכך מעיד עו"ד פנחס (פיני) פישלר, שליווה את ארליך וייצג אותו בחלק ניכר מההליכים:

• "המדינה אמורה הייתה למסור את עמדת לדור. אני זוכר שהמתנו בקוצר רוח לתשובתו של מר לדור לרעיון המקורי/היצירתי. אלא שהתאכזבנו עד מאוד עת מסר את תשובתו לפיו לא יוכל לקבל את ההצעה/הרעיון משהוא מצוי במעין (סוג של...) ניגוד עניינים בהיותו עובד בצמידות עם המשטרה דרך של יום-יום באופן שוטף. אין צורך להרחיב עד כמה רבה הייתה אכזבתנו. לאור עמדתו זו נאלץ בג"ץ להכריע בעתירה ולהוציא תחת ידיו פסק דין בעתירה, שכלל את סירובו של לדור לגשר בין הצדדים. זה צרב וזה כאב. בטוחים היינו שלדור לא יגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה חזרה לפתחו של בג"ץ וכי באמת ינסה לגשר בין הניצים/הפערים ויביא תרומה מהירה בכך שיקודם הקצין המצטיין קרמשניט".

הנה-כי-כן: בעניינו של ארליך פסל עצמו לדור בנימוק של ניגוד עניינים מובנה; ואילו בעניינו של תנ"צ אפרים ברכה, ובאופן הנוגד את תפישתו האישית, לא נמנע לדור מלפעול תוך ניגוד עניינים מובנה, לשיטתו, ולסכל חקירת ברכה בגין החשדות החמורים לעבירות פליליות.

מדוע פעל לדור כפי שפעל? האם הוא הונחה משיקולים זרים? מדוע לא טרח לקבל לידיו את רישומי (אלפי) השיחות שהתקיימו בין ברכה לבין הרבנית דבורה פינטו והרב יאשיהו פינטו? (ראו חשיפה: אלפי שיחות...). שאלות אלה טעונות בדיקה ו/או חקירה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.