X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
טוענים: חברות התרופות לא משקיעות מספיק בפיתוח תרופות חדשניות, למרות פוטנציאל השוק שלהן בינתיים, במעבדה של פרופ' דקל בשיבא עובדים על הדור הבא של הטיפולים וגם: האם ישראל היא מעצמת סחר בכליות?
▪  ▪  ▪
להגביר המודעות [צילום: AP]

חוקרי הכליות מתוסכלים. תשומת הלב הרפואית והציבורית למושא המחקר שלהם רחוקה מלהיות מספקת לדעתם. מחלת כליות כרונית הרבה יותר נפוצה מכפי שחושבים, הם מזהירים, והמודעות לירידה בתפקוד היא מינימלית. בכל רגע נתון, 8%-12% מאיתנו חולים במחלת כליות כרונית, ולא בהכרח יודעים זאת. רק כדי לסבר את האוזן, שיעור חולי הסוכרת עומד על 9.3%.
כמו במחלות לב או במחלות ניווניות של המוח, הכליות מתנוונות בהדרגה. "בגילאים מבוגרים, 65 ומעלה, מחלת כליות כרונית היא נפוצה כמו שיער לבן, וללא טיפול, מדובר בכרטיס בכיוון אחד לדיאליזה, השאלה היא רק כמה מהר", אומר ד"ר קיימר קלנטר-זדק, ראש תחום נפרולוגיה ולחץ דם באוניברסיטת קליפורניה באיירווין. כמו במחלות ניווניות רבות, חלקנו נמות מזה וחלקנו נדחה את ההידרדרות זמן מספיק כדי שנוכל למות ממשהו אחר.
היכולת לאכול ולשתות
אם חשבתם שהכליות הן רק מסננת פשוטה, טעיתם. "אני חושב שאנשים מפספסים את העובדה שהכליות הן אלה שמאפשרות לנו לאכול מה שאנחנו רוצים, לסלק את מה שלא צריך מהגוף ולאגור את מה שצריך לאחר כך", אומר קלנטר-זדק.
חישבו למשל על המורכבות של אכילה ושתייה אצל חולי סוכרת, וקחו את זה כמה דרגות מעלה כדי להבין מהו מצבם של חולי הכליות הכרוניים, שכל רכיבי המזון והשתייה שהם צורכים חייבים להימדד בדיוק מרבי. חולים שאיבדו את רוב תפקוד הכליות שלהם זקוקים לדיאטות המדקדקות על הגרם, וכל יום עליהם לאכול משהו אחר. לעתים קרובות הם גם לא יכולים לאכול אוכל רגיל וניזונים ממזון רפואי מיוחד (כמו מוצרי נפרו אל פי ואיץ' פי של אבוט), המותאם לשלב של מחלתם.
מעבר ליכולת לאכול ולשתות, הכליות מפרישות הורמונים חיוניים, למשל EPO (ההורמון המושמץ שהזריקו ספורטאים כמו לאנס ארמסטרונג כדי לשפר את ביצועיהם) האחראי לתפקוד כדוריות הדם האדומות בגוף ולניהול מאגרי ויטמין D בגרסתו האקטיבית, שמעודד את ספיגת הסידן ומגן מפני דלדול עצם.
"הכליה היא איבר מורכב ביותר", אומר פרופ' בנימין דקל, מנהל המכון לחקר תאי אב בילדים ומנהל היחידה לנפרולוגיה ילדים בבית החולים שיבא. "זהו צינור המדופן לכל אורכו בתאים שונים, ולכל אזור בצינור תפקיד ייחודי אחר. בתחילה הוא משמש מסננת, אבל בהמשכו יש אזור הסופג מחדש רכיבים שעברו את הפילטר אבל אנחנו בכל זאת זקוקים שיישארו אצלנו בגוף ולא יופרשו בשתן. אחריו יש האזור האחראי לוויסות משק המים בגוף ואזורים אחרים".
"כשלומדים בבית הספר לרפואה על כל מערכות הגוף ולבסוף מגיעים לכליה, זה מרגיש כמו קסם", מוסיפה רחל שוקרון, דוקטורנטית במסלול רופא חוקר של אוניברסיטת תל אביב, העובדת במעבדתו של פרופ' דקל. אבל דווקא בכלל המורכבות, הכליות בסכנה.
נהוג לחלק את מחלת הכליות לחמישה שלבים: בשני השלבים הראשונים מאבדים חלק מתפקוד הכליות אך לא חשים בדבר. קצב אובדן התפקוד הוא 5%-10% בשנה, כך שמי שחלה ולא פעל למניעת ההידרדרות יגיע בתוך כמה שנים לשלב 3, שבו כבר אבדו 40% מתפקודי הכליה ומתחילים לחוש אי-נוחות. בשלבים 4-5, אחרי שאבדו 85% מתפקודי הכליה, החולים מופנים לדיאליזה.
נשאלת השאלה: אם המחלה נפוצה כל כך, איך זה שאנשים מוכנים לתרום כליה ולהתחיל את המלחמה עם חצי מהסד"כ? "לשמחתנו הרבה, לאחר הסרת כליה, לכליה הנותרת יש יכולת לעבור אדפטציה, להגביר את תפקודה ולקבל על עצמה תפקיד של שתיים, כך שהפעילות הכלייתית כמעט שאינה נפגעת. ישנו יסוד סביר להניח כיום שהכליה הנותרת לא רק מגדילה את נפחה אלא גם מספר התאים בה גדל", אומרת נעמי פודה-שקד, גם היא רופאה חוקרת במעבדתו של פרופ' דקל. לדבריה, הכליות כנראה מחדשות את עצמן כל הזמן כדי להתמודד עם המאמץ שהגוף מטיל עליהן, ובגיל מבוגר יכולת ההתחדשות פוחתת.
דור העתיד של הטיפולים
ייתכן שבכך אף טמון הטיפול העתידי. "הגילוי שלנו שהכליות כל הזמן מתחדשות בקצב איטי וגילוי הגורמים המעודדים התחדשות הוא גילוי מאוד חיובי - אם נמצא את הדרך להגביר גורמים אלה ולזרז את ההתחדשות, אולי נוכל לעודד תפקוד כליות גם אצל חולים", אומר פרופ' דקל, שבמעבדתו עובדים על הדור הבא של הטיפולים - בנייה מחדש של הכליה על-ידי השתלת תאי גזע.
בעבר, פנטז עולם המדע על "הדפסת כליה" כתחליף להשתלה, אולם הדבר התגלה כמסובך יותר מכפי שחשבו, וייתכן גם שיתברר כלא הכרחי. דקל גילה שאם מכניסים רק חלק קטן מרקמת כליה בריאה לכליה הנמצאת בשלבים המוקדמים של המחלה, הרקמות יכולות ללמוד לתפקד יחד ולהחזיר לאדם חלק מתפקודי הכליות שלו, ובכך למנוע את הצורך בדיאליזה. המחקר נמצא עדיין בשלבים פרה-קליניים, אך דקל מתכוון להתחיל בקרוב ניסוי ראשון בהשתלת רקמות שגידל במעבדה בחולי כליות.
כיום עובדים במעבדה של דקל על גידול תאי כליה מכל הסוגים הדרושים. "הייתה אכזבה מדעית מסוימת כאשר התברר שאין בכליה הבוגרת תא גזע אחד שממנו מתפתחת הכליה כולה, ולא ניתן לגדל כליה מתא גזע כלייתי אחד במעבדה, אולם אין בהכרח צורך להתאכזב, כי ניתן לחדש את התאים הפגועים כל אחד באזורו", אומר דקל. "אנחנו רוצים להיות מוסך, עם כל חלקי החילוף, ולכל חלק שתהיה בו בעיה, ניתן תחליף, מוקדם יחסית. אין טעם לחכות עד שהמנוע ילך".
לדברי דקל, אחד המאפיינים של מחלת הכליות הכרונית הוא שהכליה לא רק מאבדת רקמה בריאה, היא מצמיחה במקומה רקמה צלקתית שלבסוף מפריעה להתחדשות של הרקמה התקינה. לכן אחת הגישות של חברות התרופות היום היא לפתח תרופות שימנעו את התפתחות רקמת החיבור, ואז ההתחדשות הטבעית של הגוף תיעשה באופן מוצלח יותר.
"עד לאחרונה לא ידעו מה מקור התאים שאחראים על ההצטלקות", אומר דקל, "חשבו שאלה תאים בריאים שהופכים לתאי רקמת חיבור. היום ידוע שזה לא כך - ישנם תאי חיבור, שכשהם מקבלים איתות שהכליה חולה, הם משגשגים". דקל מקווה כי הידע החדש יאפשר לעצור את מנגנון ההצטלקות, וכך יגדל גם הסיכוי לקלוט את "חלקי החילוף" שנוצרו מתאי הגזע.
"תוחלת החיים של חולי הכליות שכבר הגיעו לדיאליזה היא כמה חודשים עד כמה שנים, ומדובר גם בהוצאה כלכלית אדירה. לצערי, יש תחושה שחברות הפארמה לא סימנו את הכליה כאיבר שרוצים להשקיע בו", אומר דקל. "אולי זה משום שלכאורה יש פתרון חלופי - דיאליזה או השתלה. אבל זה לא פתרון, ויהיה כאן הישג גדול למדע ולרפואה, וביזנס אדיר לפארמה למי שימצא את התרופה הספציפית הראשונה המשפיעה באמת בתחום".
חפשו את האלבומין
בינתיים, הנשק היחיד שיש בידינו הוא מניעה והאטת ההידרדרות. הגורמים המובילים להידרדרות הכליות בעולם המערבי הם אותם גורמים המובילים למחלות הנפוצות האחרות בעידן הנוכחי: סוכרת, לחץ דם גבוה, רמות גבוהות של כולסטרול "רע" ורמות נמוכות של כולסטרול "טוב", עישון והיעדר פעילות גופנית. צריכה מופרזת של מלח משפיעה מאוד על מצב הכליות במיוחד אם סובלים מיתר לחץ דם, והעצה הראשונה של דקל היא: "זהירות עם המלח", אף שהוא לא ממליץ להימנע ממנו לחלוטין.
"הכליות הן איבר שיש אליו זרימת דם עצומה, וכשיש לחץ דם גבוה, מי שרגיש לכך באופן משמעותי הם כלי הדם הקטנים ברשתות הסינון של הכליות", אומר דקל. "תהליך הרסני דומה קורה גם אצל חולי סוכרת, מחלה הפוגעת בכלי הדם ולכן הכליות הן מהאיברים הראשונים שנפגעים. הקשר הוא גם הפוך: הכליות שולטות בלחץ הדם באמצעות שליטתן במשק הנוזלים והמלחים בגוף ובאמצעות הפרשת הורמונים שגורמים לעלייה בלחץ הדם.
האבחון של בעיה בתפקוד הכליות הוא פשוט למדי. כליה שאינה מתפקדת היטב משחררת לשתן חלבונים (המשמעותיים הם קראטינין ואלבומין) בעוד כליה בריאה סופגת אותם ומשתמשת בהם שוב.
"אני ממליץ לכל אחד לבצע בדיקת תקינות כליות שנתית. מדהים אותי שאנשים יודעים שהם צריכים לבצע בדיקת סוכרת או כולסטרול ולא מבצעים בדיקה לתקינות הכליות. הרי המחלה חמורה באותה מידה וניתנת למניעה באותה מידה באמצעות שינויי סגנון חיים", אומר קלנטר. לדבריו, ברוב המדינות הבדיקה אינה עניין שבשגרה והיה ממליץ לבצע אותה כל שנתיים או שלוש למי שמלאו לו 45. בישראל אומנם אין המלצה כזו, אך תפקודי הכליות נבדקים לעתים קרובות גם אם התלוננתם על דבר אחר.
ייתכן שהסיבה לכך שאין "יום מודעות לכליות" המעודד ללכת להיבדק היא שאין היום תרופה מניעתית להידרדרות, כפי שיש תרופות להורדת כולסטרול. דווקא נעשו ניסיונות לייצר תרופה כזאת, שהייתה יכולה להיות רבת מכר, אך בינתיים כל הניסיונות הללו כשלו.
מה לצרוך וממה להימנע כדי להגן על הכליות
משככי כאבים
יש תרופות מסוימות שידוע שהן מעמיסות על הכליות, אבל כיוון שלא מרבים לחקור אנשים בריאים אין למדע היום תשובה מדויקת איזה מינון של תרופות יומיומיות לשיכוך כאבים (למשל נורופן, אדוויל, אקמול ודקסמול) הוא מסוכן. "אני מכור לאדוויל", אומר דקל, "הכול במידה בחיים, אני לא אוהב שחור-לבן, ובתחום הכליות במיוחד זה עניין של מינונים. תרופות ממשפחת האיבופרופן משנות את זרימת הדם לכליות. לעולם לא הייתי נותן אותן למישהו עם חוסר תפקוד, אבל לא הייתי מגביל אדם רגיל שנוטל אותן מדי פעם".
קלנטר-זדק נוקט גישה קצת יותר שמרנית. "אם את נוטלת משכך כאבים פעמיים בחודש, אני מהמר שמצבך פחות טוב ממי שלא נוטל כלל, אך קשה לומר בכמה, ובכל מקרה זה גורם סיכון משני לעומת אלה של סגנון החיים", הוא אומר, "למי שנמצא בשלבים ראשונים של מחלת כליות הייתי ממליץ להימנע מהם כליל. לכן האבחון חשוב כל כך".
חלבונים
קלנטר-זדק: "מרגע שיש מחלת כליות, צריכת חלבונים מוגברת משפיעה לרעה. לגבי אנשים בריאים שצורכים חלבונים רבים, בין אם בדיאטת אטקינס ובין אם הם בודי בילדרים, אין תשובה חד-משמעית עדיין, אבל יש חשש שזה לא מועיל. אם כבר צורכים חלבון רב, עדיף שהוא יהיה כמה שיותר טבעי ולא מעובד".
בכל מקרה, קלנטר ממליץ למי שעושה דיאטת אטקינס לבצע לכל הפחות בדיקת כליות באופן תדיר, ואם יש היסטוריה של מחלות כליה במשפחה, עדיף להימנע.
מים
קלנטר-זדק: "שתייה מרובה של מים נועדה לעזור לאנשים עם נטייה כרונית לאבנים בכליות, שזו מחלה אחרת לגמרי - כואבת ומעצבנת אבל כמעט שאינה קטלנית. לעומת זאת, למניעת מחלת כליות כרונית, אין שום תועלת בשתייה מרובה מאוד. להפך, כמו כל דבר שנעשה ביתר, גם מים רבים מדי מוציאים את הכליות מאיזון, גורמים לבריחת מלחים ועלולים להזיק מאוד. למעשה, ביומיום מספיק לשתות ליטר וחצי, תלוי בתנאי השטח ובמידת ההזעה".
תמציות צמחים
מטפלים ברפואה אלטרנטיבית ממליצים לבצע מעת לעת "ניקוי כליות" באמצעות תזונה, אבל קלנטר מזהיר: "אני לא מבין את המונח 'ניקוי כליות'. דווקא תרופות אלטרנטיביות וכל מיני תמציות צמחים עלולות לגרום נזק לכליות אם צורכים אותן בכמויות גדולות. היו כמה מגיפות של פגיעות אצל אנשים שהיו חולים במחלת כליות ראשונית כתוצאה מצריכה של תה סיני מסוים".
החומר בצמחים הבעייתיים נקרא aristolochic acid, והתופעה אף זכתה לשם "Chinese herb nephropathy", אם כי השפעת החומר לא הוכחה ב-100%.
האם ישראל היא מעצמת סחר בכליות?
באוגוסט השנה פרסם העיתון "ניו-יורק טיימס" כתבה ששרטטה את "נתיב הסחר בכליות", שבו ישראלים משמשים מתווכים בין חולי הכליות בעולם המערבי לבין מוכרי כליות במדינות קשות יום. באותה כתבה נטען כי החוקים המחמירים בישראל נגד סחר באיברים והמגבלות הדתיות הפוגעות במספר תרומות האיברים מובילים לצורך מוגבר במדינה באיברים להשתלה, והיכן שיש צורך - גורמים מפוקפקים מפתחים התמחות שאפשר ליישם גם בשוק הבינלאומי.
על-פי הכתבה ב"ניו-יורק טיימס" וכתבות נוספות שפורסמו בנושא בעיתונות העברית והבינלאומית, ה"מאכערים" הישראלים משכנעים את מוכרי האיברים אינם מציגים את מלוא ההשלכות הבריאותיות של הוצאת הכליה. כך למשל נכתב שסוחר אחד נהג להבטיח שהכליה שנקצרה "צומחת חזרה" (עיוות של הממצא האמיתי, שלפיו הכליה הנותרת משפרת את תפקודה). עוד נטען כי הסוחרים מפעילים לחץ רב גם על הרוכשים. הם מעלים את מחיר הכליה ברגע האחרון וגובים מהם כסף ולא תמיד מספקים את ה"שירות".
התהליך עצמו נעשה באופן חוקי לכאורה, משום שהמתווך אינו צד בעסקה, אלא רק מקבל עמלה בנפרד. מוכרי האיברים עצמם הם בדרך כלל ממדינות שבהן חוקי לתרום כליה גם ללא קשר משפחתי. הם מציגים עצמם כתורמים אלטרואיסטים והתשלום מגיע אליהם בדרך סיבובית.
המועמד להשתלה נדרש לשלם סכום שמתחיל ב-20 אלף דולר. מוכר האיבר עצמו מקבל כ-5,000 דולר בממוצע, כך שברור שהמרוויח העיקרי כאן הוא המתווך.
קשה לדעת אם לישראל אכן תפקיד ייחודי בשוק הסחר באיברים או שהיא פשוט מקום שקל יחסית לעיתון כמו "ניו-יורק טיימס" לחקור. כך או כך, אין ספק שישראל פעילה בשוק הזה וכי המחסור באיברים מצמיח שוק ער.
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בכל שעה נקצרת בעולם כליה באופן לא חוקי, ואחד מכל עשרה איברים להשתלה נרכש בכסף מחוץ לחוק. 70% מהאיברים שנרכשים הם כליות, אך הם רק כעשירית מהביקוש העולמי.
לאור הנתונים הללו, עולה השאלה אם סחר באיברים צריך להיות חוקי ומפוקח, כך שמוכרי האיברים יקבלו פיצוי הוגן ושני הצדדים יעברו את הניתוח בפיקוח מלא ולא בתנאים מפוקפקים. באירן, למשל, מתקיים שוק סחר בכליות חוקי ומפוקח וככל הידוע אין רשימת המתנה להשתלות כליה במדינה. הסכנה שבמהלך כזה ברורה: סחר איברים עלול להפוך את העניים למעין מחסן חלקי חילוף של העשירים, באופן חוקי, ולפתוח פתח להפעלת לחץ לא סביר לתרומה בתוך טשטוש הסיכונים הכרוכים בכך.
ויש גם פתרון ביניים אפשרי: יצירת מנגנון של פיצוי, לאו-דווקא כספי, מצד המדינה עבור תרומת כליות (למשל פטור משירות צבאי או קידום כל המשפחה לראש רשימת מקבלי התרופות). כך, גם מי שהכסף אינו מצוי בכיסו יהיה זכאי לקבל את הכליות שנתרמו. כרגע אין בקנה יוזמה כזאת.


פורסם במקור: אתר "גלובס"
תאריך:  14/11/2014   |   עודכן:  14/11/2014
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
רופאים מזהירים: הציבור לא מודע למחלות בכליות
הודעות  [ 6 ] מוצגות  [ 6 ]  כתוב הודעה 
1
תרומת כליה
בני בנקר  |  15/11/14 10:39
 
- תגובה
צנחן  |  15/11/14 12:49
 
- מאחר ונפרדתי מכליה בגיל 61
בני בנקר  |  15/11/14 15:55
 
- תגובה
צנחן  |  17/11/14 08:07
2
חשוב לשתות הרבה
אהרון שחר  |  15/11/14 10:54
 
- חשוב גם להמנע ממלח וחלבון מהחי ל"ת
אביבה כ  |  15/11/14 14:10
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
אלעזר לוין
הראל וישראל שפירא הם בעלי 50% מחברת הנדל"ן שפיר    אחֵיהם גיל וחן הם בעלי 50% הנותרים    ירשו מאבא חברה קטנה, והפכו אותה לענקית הנדל"ן של ישראל    לקראת ההנפקה בבורסה, הוכפל שכרו של כל אח ל-120 אלף שקל לחודש
טובה ספרא
המציאות לא זורמת עם התיאוריות של מפלגת העבודה    הבית היהודי מתחזק בציבור עד שיבין שיש לו תקרת זכוכית    מסקנה מהבחירות בארה"ב    אל תמהרו להתחייב, כדאי להמתין, גם אם התאהבתם    הזדמנות לתקן שגיאות
מרגלית מולנר גויטיין
הסתיו היא העונה הבוערת ביותר בעושר התערוכות והמיצגים בפריז. בכל המוזאונים הגדולים בפריז מוצגות כיום תערוכות בסדר גודל בינלאומי שכל חובב אמנות חייב לראותן
עליס בליטנטל
אחרי הפקות דרמטיות כה מוצלחות בשנת הלימודים האחרונה, מעלים מסייימי השנה של סטודיו יורם לוינשטיין מחזמר שכל תיאטרון מקצועי היה גאה להציג. "ללכת עד הסוף" - כמו שאומרים "סוף הדרך". אין עליו
עליס בליטנטל
סיפור האהבה של ביאליק "מאחורי הגדר" קורם עור וגידים בהפקת תיאטרון "פסיק" הירושלמי, שמתמקד בהצגות באיכות מוקפדת. ביאליק זוכה כאן להארה, מה שלא קורה בלימודי בתי הספר בישראל כיום
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il