X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
שוטרי המחשבות שלנו אינם סובלים אפילו מצל צילה של הדרה תקשורתית הם מציעים את מרכולתם כמעט בכל אמצעי התקשורת, ויש להם גם במה קבועה: עיתון הארץ
▪  ▪  ▪
עמיר בניון. תועבה לגיטימית [צילום: יח"צ]

אנחנו למדנו להכיר את בעלי המצפון הסלקטיווי, חברי משטרת המחשבות. אלה שהגרזנים שרצחו 4 מתפללים בירושלים לא הזיזו להם, אבל הגרזן הוורבאלי של עמיר בניון הוציא אותם מהכלים. מוזר שדווקא הנשיא ריבלין, אימץ בתגובה את שיטת החרם של השמאל, שהוא כבוגר התנועה הרביזיוניסטית, הכיר על בשרו.
המטרה האחרונה של משטרת המחשבות של השמאל הישראלי הוא היוצר והזמר עמיר בניון. שיר בוטה במיוחד ("אחמד אוהב ישראל") שפירסם בעמוד הפייסבוק שלו; שיר הנראה כביטוי לתחושותיו של הזמר נוכח גל הרציחות שביצעו לאחרונה פלשתינים, מעשי רצח שגם זכו לברכת בני משפחתם של השאהידים החדשים עורר את התגובות הצפויות מצידה השמאלי של המפה הפוליטית והתקשורתית.
הרי כבר למדנו להכיר היטב את האנשים בעלי המצפון הסלקטיווי. אלה שהגרזנים בטבח שביצעו שני פלשתינים במתפללי בית כנסת בירושלים רק בשבוע שעבר, לא הזיזו להם, אבל לעומת זאת יצאו מכליהם בעקבות הגרזן הוורבאלי של עמיר בניון.
הצבועים המקפידים שלא להשמיע אפילו ציוץ של מחאה, נוכח קולות ההסתה היומיומיים הבוקעים מגרונות ראשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית; אלה שמעולם לא שמעו את הקריאות מן המוקטעה לנהל "התנגדות עממית" מול "הכובש הציוני" - הם הם הראשונים שפוסקים מה כשר ומה פסול, מי מסית בזוי ומי בסך-הכל "הביע את דעתו במסגרת חופש הדיבור"; אבירי הדמוקרטיה כל עוד היא פועלת אך ורק לפי התכתיבים שלהם, אחרת היא הופכת אוטומטית ל"עריצות הרוב הדורסני".
שוטרי המחשבות שלנו אינם סובלים אפילו מצל צילה של הדרה תקשורתית. לא די בכך שהם מציעים את מרכולתם כמעט בכל אמצעי התקשורת, בנוסף, יש להם גם במה קבועה, שם יכולים סותמי הפיות לסתום את פיות כל הכופרים החורגים בדעתם או במעשיהם משורת המקהלה הפלורליסטית, המשתרע ממרחבי מרצ עד ערבות חד"ש.
קוראים לו הארץ. הבטאון הפלשתיני בשפה העברית. הוא הזדרז להגיב בכמה מאמרים (ואפילו בשיר תגובה מקורי!) על פרסום התועבה של בניון. כתב התרבות של העיתון, בן שלו, פירסם מאמר שהסביר בלוליינות מופלאה את כותרת המשנה שלו, שנוסחה כך: "אחמד אוהב ישראל" של עמיר בניון הוא שיר מסית כך שאי-אפשר להגן עליו עם מטריית חופש הביטוי האמנותי שלו"...
להארץ יש מצפון שגמישותו האולימפית מעוררת התפעלות. כאשר הפרובוקטור הראשי שלו גדעון לוי, כינה במהלך "צוק איתן" את טייסי חיל-האוויר "רוצחים" - זו הייתה כמובן הבעת דעה במסגרת חופש הביטוי (האמנותי?). מן הסתם הייתה לו גם מטריה מתאימה.
אבל כאשר עמיר בניון שר על "אחמד" הזומם לתקוע גרזן בשכנו היהודי, זו כבר הסתה מארץ ההסתות הראויה לכל גינוי. ואכן, באולפנה של יעל דן בגלי-צה"ל, המתין הקרמניצר התורן, כדי להסביר לנו שמדובר ב"הסתה לגזענות".
מה לעשות, יש הסתה פסולה ויש הסתה כשרה, הכל תלוי מי מסית ובעיקר נגד מי?! בפראפרזה על קביעתו הקלאסית של ג'ורג אורוול ב"חוות החיות": "כל ההסתות שוות, אבל יש הסתות פחות מסיתות".
כאשר יצחק לאור, משתתף קבוע בעמוד הפובליציסטיקה של הארץ, פירסם באפריל 1983 בכתב העת "סימן קריאה" את השיר "המנון לגוש", בו כלל המשורר (שהגדיר עצמו כ"שמאל פרו-פלשתיני") את השורות הבאות: "...ואת חג חרותנו יום המצות הזה בקדשה ובנענוע גוף מתמכרים נחג בהתכוונות ובמצותינו דם נערים פלשתינים כי בלאו הכי הכל עלילות עכו"ם".
הסתה? אנטישמיות? השתגעתם? פאר היצירה הלירית של שמאלן פרו-פלשתיני (הגדרה המקנה לו מייד חסינות). בוודאי כאשר מדובר בחבורת ערפדים מוצצי דם נקיים בשטחים הכבושים.
מעניין כמה קרמרניצים נזעקו ב-1983 למחות על ההסתה הגובלת בעלילת דם כנגד ציבור שלם של מתנחלים? כמה קרמרניצים נזעקו למחות נגד השלטים שנשאו מפגיני "שלום עכשיו" ב-1982- "בגין רוצח"? אני מנחש שאף אחד. אני גם בטוח שפרובוקטור נוסף של הארץ, אורי משגב - שאתמול טרח וחיבר שיר תגובה לבניון המסית "עמיר מלך ישראל" - לא היה נוקף אצבע כדי לחבר שיר תגובה ללאור. אפילו לא חמשיר.
כפי שכבר הדגשנו: יש הסתה בזויה ויש הבעת דעה לגיטימית. הכל תלוי מי אמר מה ונגד מי.
לפני כמה ימים, עצרה המשטרה צעירה שנחשדה כי עשתה את צרכיה על דגל הלאום. ה"אמנית" המפרישה, שבתקשורת תוארה כ"שמאלנית", זכתה מיד למאמר תמיכה פבלובי בהארץ, בו ביקשה הכותבת המתפתלת להסביר לנו לא רק שאין לראות במעשה החירבון משום פגיעה בדגל הלאום, אלא מדובר בחופש אמנותי בוטה ככל שיהיה, בלה-בלה-בלה עם הניחוח השמאלני המוכר.
עכשיו נסו לתאר לעצמכם בעזרת הדמיון הפרוע ביותר, כמה זעם קדוש, כולל שירי מחאה, היה הארץ מנפק לנו, אילו ה"אמנית" הזו הייתה מחרבנת (חו"ח) על דגל פלשתין!
לכך שהארץ בצוותא עם אבירי המוסר הצבוע של מרצ ייצאו מגידרם להגן על חופש הביטוי של כל מי שמחרף ומגדף את מדינת ישראל, אבל יגנו בחירוף נפש על מי שלדעתם יהין לתקוף את מחרפיה - לזה כבר התרגלנו, ואין צורך להיות מופתעים.
ההיבט המפתיע היחיד בפרשה הוא התנהגותו של הנשיא ראובן (רובי) ריבלין. אתמול הודיע מנכ"ל בית הנשיא כי בוטלה הופעה של עמיר בניון במסגרת טקס לציון יום יציאת וגירוש היהודים מארצות ערב ואירן, שנועד להתקיים ביום ראשון הקרוב.
ריבלין הוא פוליטיקאי ותיק, מנוסה ומשופשף. לכן מוזר בעיני שדווקא הוא ימשיך בקו של התחנפות לשמאל, ויאמץ את טקטיקת החרם שכה אהובה על השמאל, בתקוות (שווא) למצוא חן בעיני משגיחי הכשרות מטעם עצמם.
ריבלין לא נולד אתמול בפוליטיקה הישראלית. הוא חייב לדעת כי בעיני השמאל הוא עדיין בחזקת "החשוד המיידי", וכזה יישאר עד שיתכחש בפומבי לתמיכתו הנלהבת במפעל ההתנחלות. הוא יכול היה להסתפק בגינוי תקיף לשירו של בניון אבל משום מה העדיף להחרימו.
זה מביש ויותר ממוזר, שדווקא אדם כראובן ריבלין, מי שצמח וגדל בבית רביזיוניסטי, ולכן זוכר בוודאי כיצד יריביה של התנועה הרביזיוניסטית ובראשם מפא"י, הקפידו במשך עשרות שנים עוד לפני קום המדינה, להחרימה, להוציאה מחוץ למחנה ("מחוץ לחרות ומק"י" - סיסמת ההדרה הפוליטית הידועה של בן-גוריון) וגם למנוע עבודה מחבריה.
אז דווקא הוא נוקט בשיטת החרם?! כל כך מהר שכחת רובי?
כבוד הנשיא כבר צריך לדעת שהטלת חרם ואפילו זמני על בניון היא צעד מיותר. מובטחות לו בידיעות אחרונות ובהארץ כותרות הרבה יותר מחמיאות, כל אימת שיחלוק על ביבי.

תאריך:  26/11/2014   |   עודכן:  26/11/2014
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
כבר שכחת, רובי?
תגובות  [ 14 ] מוצגות  [ 14 ]  כתוב תגובה 
1
רגע...
מגיב ותיק  |  26/11/14 09:49
 
- ריבלין
אחד שמבין  |  26/11/14 10:45
2
בניון משורר? "עוזי עוזי לא נקי
פועה  |  26/11/14 10:51
 
- פועה אנו די רגילים להשתלחויות
צורי  |  26/11/14 19:50
3
טעות שלא מאוחר לתקן
יוא"ב  |  26/11/14 11:17
4
מאז נבחר ריבלין הפך שמאלני מ ל"ת
גלית חדרה   |  26/11/14 13:28
5
כשבוחרים נשיא טיפש וחסר אישיות
קלאודיה קול  |  26/11/14 14:54
6
ישראל- נסיתי למצוא
אבנר צפוני  |  26/11/14 19:55
 
- אבנר צודק ! ואוסיף אפילו ל"ת
וינטר הניה  |  28/11/14 08:37
7
דבריך נכונים ביותר!!!
וינטר הניה  |  26/11/14 20:14
8
אתה מודע לכך שאתה ניאונאצי?
בבון זה קוף  |  26/11/14 20:57
9
הנשיא שכבודו במקומו מונח,
שמ  |  26/11/14 23:57
10
אכן הליצן הבכיין החנפן הלקקן
מרשם התושבים  |  27/11/14 13:50
11
שירים של שני משוררי שמאל
בני בנקר  |  28/11/14 13:07
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות ישראלי-פלשתיני
יוני בן-מנחם
תנועת חמאס מנסה לטשטש את מעורבותה בהנחת מטעני חבלה בסמוך לבתי בכירים בארגון הפתח ברצועת עזה בטענה כי איננה אחראית על מנגנוני הביטחון בעזה. בפתח מאשימים את חמאס בהחרפת היחסים בין שתי התנועות למרות הסכמי הפיוס ביניהן
איתמר לוין
טירוף המערכות סביב הר-הבית שוב שובר שיאים. הפעם זהו יוחנן דנינו, שבעזות מצח אופיינית מעז להתנגד לביקורים של חברי כנסת מסוימים בהר. מעניין שלא הפריעה לו הנוכחות של ח"כים ערבים במוקד ההתססה באצטדיון דוחא
מרדכי ליפמן
לישראל קם אויב, מסוכן מכל האחרים, המקדיש את כל עשייתו הפוליטית והציבורית לנושא אחד ומיוחד: להפוך את המאבק בין היהודים לערבים על ארץ ישראל, למלחמת דת
יוני בן-מנחם
הפלשתינים מתנגדים למהלכי החקיקה האחרונים בישראל אך בטוחים שבסופו של דבר הם יקלו על מאבקם בישראל בזירה הבינלאומית. לטענתם, מהלכים אלה רק יעצימו את הסכסוך ולא יפתרו אותו
עמוס גלבוע
הבעיה שלנו עם הפלשתינים היא בראש ובראשונה בתחום המדיני בזירה הבינלאומית. שם הם מנצחים אותנו. מעמדנו מידרדר בהתמדה, ואין עוצר. רק מהלך חריג ומפתיע עשוי לעצור את ההתדרדרות ולחסום את האסטרטגיה המדינית החכמה של הפלשתינים. והמהלך הוא להכריז רשמית שאנו מכירים במדינה פלשתינית, שגבולותיה והסדרי הביטחון ייקבעו במשא-ומתן בינינו לבין הפלשתינים, כחלק מהסדרי שלום עם מדינות ערב ה"מתונות"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il