"אני לא עובד בישראל", הסביר ל
אילה חסון בראיון הדרמטי שנתן לאחרונה באולפן 'יומן', ואכן הוא נעדר רוב הזמן מן
הארץ. עם זאת, ברקולוגים ותיקים טוענים שדווקא חלק מהראיון הזה בא לאותת, שאינו "עובד בישראל" - עדיין, ושכשזה ישתנה אולי בקרוב, כדאי לצמרת העסקית המקומית לדבר איתו. ברק חושב שהביקורת האפשרית סביב הכנסתו העצומה בדולרים והחיים במחלקות העסקים של מיטב חברות התעופה, פחותה מזו שהייתה עלולה להיות סביב קשרים מניבים באלפיון הכחול-לבן.
'
ידיעות אחרונות', ועוד נחזור לכך בהמשך, נתפס במשפחת ברק-פריאל כאחד האחראים העיקריים למצבו הפוליטי העגום. ברק סומן על-ידי המו"ל
ארנון (נוני)
מוזס, הם טוענים, לפני אלף דורות ומאז שותים את דמו בכפית. והדברים הגיעו לידי כך שכל זכויותיו ויתרונותיו התאדו ונותרו רק החסרונות והחבורות והרחקתו, גירושו, מהציבוריות הישראלית. איפה חי עכשיו
אהוד ברק? במה הוא עובד? האם מתגעגע לביצה החמימה בקריה? האם מקום עבודתו וחייו מושפע משיקולי מס? ומדוע בחר לחיות יותר באוויר, במטוסים, מאשר על הקרקע?
הטינה, הריחוק והחשדנות כלפיו הכתיבו את אופיין של רוב השיחות שניהלנו אודותיו לצרכי התחקיר. הוא התרחק גם מרוב מי שהיו יועציו, עוזריו ודובריו. המעטים שנותרו אינם מעודכנים באמת בצעדיו. אחרים תוקפים, חושפים ומרכלים כמו אוהבים-מאוכזבים מדממים ומצולקים. מטפחים את הבקורת כלפיו. מחזקים את שדבק בו. כשאת מתקשרת ל
אהוד אולמרט ומבקשת את עזרתו בעניין זה או אחר הוא ייענה ברצון, ויבטיח לנסות. אחר כך יתקשר וידווח מה וכמה הצליח, הם אומרים. וכשאת מתקשרת לאהוד ברק? ספק אם בכלל יענה לטלפון. הוא עסוק. אין לו זמן. והכי טוב שתבין ש"תם זמנך" וכן, "יאללה ביי". לכן אהוד אולמרט כה חביב, גם עתה, בקהילה הפוליטית-תקשורתית. וזו גם הסיבה שהוויית "אקירוב" של ברק נתפסה עד לא מכבר, כבזויה, מהעניבות והעטים של אולמרט. על-אף ההבדל העקרוני ביניהן. וזהו גם אחד ההסברים לקלות הבלתי נסבלת שבה מופצות שמועות וחשדות נוראיים על-אודותיו - בעיקר סביב מערכת קבלת ההחלטות שניהל בעת שכיהן כשר ביטחון. מדוע, למשל, החליט לרכוש צוללת שישית ל
חיל הים למרות המלצות תקיפות נגד של הצמרת הביטחונית? מי בכלל צריך צוללת שישית? או הבחירה ברכש מטוסי האימון מתוצרת איטליה. רכילות וספקולציות סביב העסקות האלה, מפרנסות היטב את מועדון ההון-פוליטיקה-ביטחון בישראל.
כך למשל, בין ההקלטות שפרסם ערוץ 10 של שיחותיה של
שולה זקן עם אהוד אולמרט, שם האשים האחרון: " הוא רק מתוך קנאה, רק מתוך קנאה שאני נוסע באאודי A8, אז המטורף הזה רצה. אבל הוא יגמור בבית סוהר. תזכרי מה שאני אומר לך שולה... היה אצלי ראש המוסד...כולם באים אלי... הוא לוקח שוחד במיליונים ובעשרות מיליונים. אין עסקת נשק שישראל עושה. כולם מדברים על זה... (את הכסף) הוא מחביא....בשווייץ או באיזשהו...משרד עורכי דין וכו' הוא מעביר את זה לחברה שבה שמו לא מופיע". תגובת ברק: "זוהי איוולת שאינה ראויה לתגובה ובטח בימים אלו. אין תופסים אדם בשעת צער". אך אם תשאלו גורמים שונים במערכות התקשורת, הביטחון והפוליטיקה, בין השאר בסביבתו של הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, חקירה משטרתית היא רק עניין של זמן. עד כמה זו מציאות ועד כמה משאלת לב? שוב, תלוי את מי שואלים. חקירה, בכל מקרה, לא נפתחה עד כה ככל הידוע. אין אקדח מעשן. אין נתיב כסף. יש בעיקר סימני שאלה. מתנגדי עסקת הצוללת השישית מגרמניה מציינים למשל את עלויות העתק - 400 מיליון אירו לרכישה, 25 מיליון אירו לתחזוק שנתי, על-פי ההערכות. למה לעזאזל צריכים את זה, הם שואלים, כשכל בר דעת יאמר לך שזה מיותר? יותר מדי אינטרסים, יותר מדי חשדות.
אתה יודע, אמרתי לאחד ממבקריו, נדמה לי שהוא הרבה פחות עשיר ממה שנדמה לך. את טועה, ענה, הוא הרבה יותר עשיר ממה שנדמה לך. אבל האמת היא, שלמרות הרינונים, אהוד ברק לא טייקון. הוא אינו עוסק בניהול וגם לא לווה כספים לרכישת קונצרנים. אלא משקיע, כפי שנציג בהמשך, ביוזמות עסקיות בתחומי התמחותו. הוא יועץ לתאגידים, לבנקים ולקרנות גידור. מרצה, מנתח, "פותח דלתות" ומשדך בין גורמים עסקיים לביטחוניים ולפוליטיים. חשוב לזכור שגם תנאי הפרישה שלו הם חלומיים בכל קנה מידה. שכר הרמטכ"ל מוצמד לשכר נשיא בית המשפט העליון, כ-80 אלף שקל בחודש. קרי: כמיליון שקל בשנה. הפנסיה שלו תצמח לעולם ותעלה ותפרח. שכר בכירי הבכירים הללו, קופות החיסכון שלהם והתנאים הסוציאליים הנלווים אליהם - לעולם חוסן. וזוהי, על כן, אחת ההשקעות הטובות שעשה ברק מעולם. לצד, כמובן, הדירה באקירוב. בראיון שהעניק ל
גידי וייץ אמר פעם: "האם הרכוש שלי הוא כמה מיליוני דולרים? ברור שכן. הדירה הזאת לבד שווה כך (הראיון התקיים באקירוב). ואני לא מתבייש בזה. במשך חמש-שש שנים לא הייתי איש ציבור".