בשבעה בנובמבר ביצעו מטוסי הקואליציה, הנאבקת ב'מדינה האיסלאמית' (דאעש), התנקשות בבכירי המדינה האיסלאמית ובראשם מנהיג הארגון -
אבו בכר אל-בגדדי. הניסיון, שהתבצע בצפון עירק, לא צלח, אך הבהיר, כי אל-בגדדי ימ
שיך להוות גם בעתיד יעד מרכזי לחיסול עבור יריביו מבית ומחוץ. משום שהתנהלותו של אל-בגדדי בשנה וחצי האחרונות העידה, כי הוא נחוש להמשיך בדרכו הייחודית, תוך שהוא נוטל על עצמו סיכונים מחושבים, ניתן להעריך, כי שקל היטב את היתרונות והחסרונות של פעולותיו, ובהן החלטתו למנות את עצמו כח'ליף ולהקים את 'המדינה האיסלאמית' בחלק מעירק ומסוריה.
בראייתו של אל-בגדדי, כך מסתמן, הכרזתו העצמית כח'ליף העניקה לו יתרונות ברורים:
א. העמידה אותו בראש מחנה הג'יהאד העולמי במקום אל-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה.
הכרזתו של אל-בגדדי הייתה בין היתר מענה לאיום על מעמדו במחנה הג'יהאד העולמי, שנוצר על-רקע הקרע הפנימי במחנה ובפרט המחלוקת שהתגלעה בינו לבין אל-זוואהירי במחצית הראשונה של 2013, כאשר אל-בגדדי הכריז חד-צדדית על הקמת דאעש. מחלוקת זו הגיעה לשיאה בפברואר 2014 בהכרזתו הפומבית של אל-זוואהירי על גירוש דאעש ממערכת הבריתות של אל-קאעידה.
ב. נתנה תוקף הלכתי, חוקי ומסורתי למסגרת החדשה: ההכרזה סייעה לאל-בגדדי לנצל את ההצלחה של דאעש, שכבש שטחים נרחבים בסוריה ובעירק והשתלט על משאבים כלכליים אדירים ועל שלל אמצעי לחימה מתקדמים, לקידום מעמדו, והעניקה לו ביטחון, כי ביכולתו להכריז על הקמתה של מדינה איסלאמית ולבססה בדרך להגשמת חזון הח'ליפות.
ג. קבעה את ה"היג'רה" (ההגירה) וה"בייעה" (שבועת האמונים) כחובות החלות על כל המוסלמים: מעמד הח'ליף העניק לפסיקותיו ולהנחיותיו של אל-בגדדי מעמד של צווים בלתי ניתנים להפרה והפך את המתנגדים לו לאויבי האיסלאם - גם אם הם מוסלמים, ובוודאי אם הם משתייכים לדת אחרת.
ד. נתנה מזור לתחושות ההשפלה, הזעם והתסכול בקרב המוני מוסלמים, ותקווה לעתיד מפואר: אל-בגדדי מבקש להפוך את 'המדינה האיסלאמית' בראשותו לאבן שואבת עבור צעירי האיסלאם, המחפשים מקור לזהות ולהזדהות. עבורם, 'המדינה האיסלאמית' אמורה להגשים הבטחה לאימפריה איסלאמית עתידית, שתהיה מקור לגאווה ולעוצמה לכל המוסלמים בעולם.
מנגד, בהכרזת אל-בגדדי על עצמו כח'ליף גלומים חסרונות לא מבוטלים:
א. הישרדותו האישית הפכה למקור חולשה בדרך להגשמת החזון: מינוי מחליף לח'ליף אל-בגדדי, לא יהיה עניין של מה בכך. צעדו החריג ומעורר המחלוקת גרם לביקורת נרחבת נגדו מצד חכמי הלכה בעולם המוסלמי, שכפרו בתוקפה של ההכרזה. אף נטען, שהתנהלותו מנוגדת לערכי האיסלאם. לכן, למרות שבעבר ידעו ארגוני ג'יהאד סלאפי למצוא מחליפים ראויים למנהיגים שחוסלו, מינוי של ח'ליף חדש בעל סמכות ומעמד בהתאם לתואר נשגב זה אינו פשוט לביצוע ולקבלת תמיכה הלכתית.
ב. יריבים רבים מבית: אל-בגדדי קרא תיגר על מנהיגותו של אל-זוואהירי ועל מנהיגים אחרים של ארגוני ג'יהאד סלאפים, ביניהם השותפים הבכירים בברית עם אל-קאעידה, דוגמת אל-קאעידה בחג'אז ובמגרב האיסלאמי, אל-שבאב הסומלי, ג'בהת אל נוסרה, וכן ארגונים המזדהים עם אל-קאעידה ורואים באל-זוואהירי מורה דרך.
ג. כן קומם אל-בגדדי נגדו קואליציה של כ-120 חכמי הלכה מוסלמים בולטים, ביניהם אבו מחמד אל-מקדיסי, אבו קתאדה, סיבעי ואחרים, שקראו לו לחזור בו מדרכו, שאינה תואמת את ההלכה האיסלאמית וגורמת למלחמת אחים (פיתנה).
ד. התנגדות מצד אוכלוסיות מקומיות, שואפות נקם: הברוטליות של דאעש, המדכא בכוח הזרוע ובאמצעי ענישה אכזריים וטרור "בסגנון רובספיירי", כל גילוי התנגדות מצד האוכלוסייה הנכבשת חסרת ההגנה, פתח בינן לבין אנשי הארגון חשבון דמים. במזרח התיכון יש לנקמת הדם משמעות מיוחדת, ודאעש צפוי לשלם, בבוא היום, מחיר כבד בגין התנהלותו.
ה. קואליציה בינלאומית מערבית וערבית נרחבת נגד דאעש: ההוצאות הפומביות להורג בעריפת ראשים של עיתונאים ומתנדבי סעד מערביים, כשהם מושפלים בידי רוצחיהם, שרתו את האסטרטגיה התקשורתית ואת מסע הגיוס של דאעש. עבור צעירים מוסלמים, ערבים ומערבים רבים, שידרו מעשים אלה מסר בדבר העוצמה, המצויה בידי האימפריה המוסלמית המתהווה ועל חוסר אונים של המערב להתמודד מולה. אולם, בה בעת הסעירו פעולות ברבריות אלה את דעת הקהל ברחבי העולם בכלל ובמדינות המערב, בפרט. הזעזוע הציבורי הניע התגייסות של מנהיגי מדינות רבות לקואליציה הבינלאומית, שגובשה במטרה לבלום את הסכנה המתהווה לכולם מצד 'המדינה האיסלאמית'. בקואליציה חברות למעלה מ-60 מדינות, המשתתפות ברמות מעורבות שונות במערכה לבלימתו של דאעש.
בקלטת האודיו שפרסם אל-בגדדי כשבוע לאחר התנקשות בו, אשר נועדה להזים שמועות שרווחו על מותו, ניכרו מאמציו לחזק את רוחם של מאמיניו. בדבריו הבטיח להם הצלחה במערכה נגד "מסע הצלב", המתנהל נגד 'המדינה האיסלאמית', והבליט את חשיבותה של ההשתתפות האישית של כל מוסלמי במערכה זו ואת הג'יהאד (הצבאי) כעקרון מקודש באיסלאם. כן הדגיש אל-בגדדי את חולשת השותפים בקואליציה שבראשות ארצות הברית, אירופה, אוסטרליה ובעלות בריתן מקרב מדינות ערב, החרדות מפני הישגי 'המדינה האיסלאמית' וחזרתה הצפויה של הח'ליפות. אל-בגדדי התריע מפני המלחמה התעמולתית השקרית שמנהלת הקואליציה נגד הישגיה של 'המדינה האיסלאמית', בנסותה להרתיע מתנדבים חדשים מלהצטרף לשורות הארגון, והבטיח שהיא נועדה לכישלון.
יתר על כן, אל-בגדדי לגלג על ניסיונות הקואליציה להימנע ממעורבות של כוחות קרקעיים במערכה, מחשש לתבוסה מידם של הלוחמים המוסלמים עזי הנפש. דבריו המתגרים של אל-בגדדי מהווים גם הם הימור, שכן הם מבטאים את העדפתו, כי כוחות גדולים ועודפים של הקואליציה הבינלאומית ייכנסו לזירת הקרבות בסוריה ובעירק. נראה, כי הוא מעדיף לקחת הימור זה, על יסוד אמונתו, כי התפתחות בכיוון זה, על-אף האיום הברור שהיא תציב בפני הישרדותה של 'המדינה האיסלאמית', תשרת את טיפוח הנראטיב המגייס של מלחמה דתית נגד פולש זר לאדמות מוסלמיות. עוד הוסיף אל-בגדדי, כי 'המדינה האיסלאמית' מתכוונת לפעול גם נגד ערב הסעודית, מצרים, לוב, תימן ואלג'יריה.
בשלב זה, מוקדם לקבוע האם הערכתו החיובית של אל-בגדדי את מאזן היתרונות והחסרונות של מהלכיו מוצדקת. אמנם, המדינה האיסלאמית הצליחה לבסס את שלטונה במקומות שכבשה ולמשוך אליה כמה עשרות אלפי מתנדבים מוסלמים מרחבי העולם. מנגד, נראה, כי התערבות כוחות הקואליציה, שנמצאת בשלבי היערכות וגיבוש ראשונים, כבר הצליחה במקומות בהם פעלה, לסייע לבלימת כיבושיה המהירים של 'המדינה האיסלאמית'.
הרוח הרעה שמנשבת מכיוונה של 'המדינה האיסלאמית' - התנהלותה, כוונותיה וערכיה המוצהרים - אינם נסתרים, ולכן הם מהווים סכנה ברורה ומוחשית לעולם כולו. כדי לבלום אותה, נדרשת מערכה בינלאומית הרבה יותר נחושה ואגרסיבית, שתשלב צעדים ברמה הצבאית, המדינית, המשפטית, והאידיאולוגית-ערכית.
ישראל, שעד כה נראה היה שאינה נמצאת בראש מעייניה של 'המדינה האיסלאמית', צריכה לראות ברטוריקה של אל-בגדדי נגד "הברית היהודית-צלבנית", ובעיקר בדבריו המפורשים אשר לסיוע שמגישה ישראל לקואליציה הפועלת נגדו, אות אזהרה לשינוי אפשרי בסדר העדיפויות של הארגון. עליה לקחת בחשבון את האפשרות, כי בעתיד הלא רחוק יפעל הארגון באופן ישיר או באמצעות שותפיו נגד יעדים ישראלים ויהודיים, בארץ ובחו"ל.
