"אבחון נפשי אמור להיות סטנדרט, ממש כמו בדיקות שמיעה," אומר גיירמו ספירו, יליד אורגוואי (1966) וכיום פרופסור באוניברסיטת דיוק, "אבל כיום רוב הילדים - יותר מ-80% - אינם מאובחנים נפשית. יתר על כן, במקרים מסוימים כמו אוטיזם וחרדה האבחון מתקיים באיחור משמעותי, שמצמצם את האפקטיביות של הטיפול."
הוא בכלל מומחה לעיבוד תמונה, אבל שיתופי פעולה שונים הובילו אותו למחוזות רחוקים כמו בריאות הנפש. "העובדה שאבחון נפשי הוא מנת חלקם של בעלי האמצעים מטרידה אותי מאוד, ואני מקווה שבעתיד הלא רחוק יעמדו לרשותנו שיטות סריקה מהירות ופשוטות שיהיו ישימות בבית, במרפאה ובבתי הספר."
פרופסור ספירו (Sapiro) לא רק מקווה - הוא פועל לקידומן של שיטות אלה, במחקר משותף עם הפסיכיאטרית הלן אגר (Egger) ועם ג'רי דוסון ורוברט קלדרבנק. "אחת המטרות העיקריות שלנו היא לספק כלים למיפוי מוקדם מאוד של בריאות נפשית, כך שבמקרה הצורך תוכל המערכת להמליץ לשלוח את הילד למומחה – ממש כמו בבדיקות שמיעה בבית הספר. באמצעות הטכנולוגיות שאנחנו מפתחים אנחנו מקווים להפוך את אותם אבחונים ראשוניים לסטנדרט, כלומר ברירת מחדל."
זאת דוגמה נהדרת למחקר בין-תחומי.
לגמרי, והישיבות שלנו בימי רביעי בבוקר הן מעיין שופע של רעיונות שנובעים מהחיבור בין שני התחומים השונים האלה, נפש וטכנולוגיה. חלק מהישיבות האלה משעשעות מאוד.
אתה אוהב שילובים כאלה, למשל עם תחום הווירולוגיה.
נכון. כאן מדובר בשיתוף פעולה מרתק ביני לבין המעבדה של ד"ר סרירם סברמניאם והצוות המדהים שלו במכוני הבריאות האמריקנים (NIH). הצוות הזה כולל את אלברטו ברטסג'י, שהיה סטודנט שלי, ושני בוגרי טכניון - אולג קוביידה, בוגר הטכניון, שהיה פוסט-דוקטורנט שלי, ומריו בורגניה. הרעיון הוא להשתמש במידע הטומוגרפי, המתקבל מהציוד המתקדם של סברמניאם, לשיחזור תלת-ממדי של צורת ה-Env, שהוא חלבון שנמצא בקרום של וירוס HIV. זה לא התחום שלי, אבל הביולוגים טוענים שזה מידע חיוני בהתמודדות עם HIV ואולי גם מחלות נוספות.
ונושא אחר - צביעה של סרטי וידאו.
זה עוד סיפור מעניין. האתגר שלנו היה לפתח יישום מהיר שיהפוך סרטי שחור-לבן לסרטים צבעוניים. חלק משמעותי בעבודה בוצע על-ידי בוגר הטכניון לירון יציב, ולשמחתי היישום הזה כבר מוטמע בהצלחה במוצרים של Adobe, שם עובד שו באי, סטודנט-לשעבר שלי. למעשה, זה היה 'היילייט' בהשקה של Adobe's After Effects ב-2010.
אחד האלגוריתמים שפיתחת דָּרַךְ על מאדים. במובן מסוים.
זה בעצם תקן לדחיסת תמונות, שפיתחתי במעבדות HP יחד עם גדיאל סרוסי ומרסלו ויינברגר. התקן הזה, שהפך לסטנדרט בדחיסת תמונות, מאפשר לך להחליט מה רמת הטעות (אובדן מידע) שאתה מוכן לקבל. זהו אלגוריתם מהפכני אך פשוט, וזה מה שהפך אותו למועמד מצוין למשימת מאדים.
איך אתה מצליח לעסוק – ובהעמקה - בתחומים רבים כל כך?
יש לזה כמה הסברים. קודם כל, העבודה על נושאים בסיסיים, כמו עיבוד תמונה וניתוח מידע, פותחת דלת ליישומים רבים מאוד. שנית, אני אוהב לעבוד עם אנשים, והיה לי המזל לשתף פעולה עם קולגות וסטודנטים מעולים שמסייעים לי להיכנס לתחומים חדשים - בלעדיהם לא הייתי מצליח לחדור לכל כך הרבה עולמות חדשים. שלישית, הכניסה לתחומים חדשים מחייבת אותי ללימוד בלתי פוסק - וזו בעצם מהות החיים האקדמיים.
היית "בחוץ", בתעשיה – אתה לא מתגעגע?
האקדמיה היא מקום העבודה הטוב ביותר בעולם, והיא מאפשרת איזון נפלא בין קריירה וחיי משפחה. למען הסר ספק, אני עובד קשה מאוד, אבל בעבודה הזאת אני נהנה מחופש שלא יסולא בפז. במשך 12 שנים אספתי את הילדים שלי מבית הספר, השתתפתי כמעט בכל אירוע בבית הספר ויצאתי במשך תשע שנים רצופות לטיולי כיתה. המשפחה היא חיי, והמסגרת האקדמית מאפשרת לי לממש את התפיסה הזאת.