כמו רבים אחרים כך גם אני לא אהבתי את שיר ההכללה האנטי ערבי שהוציא לפני כחודש עמיר בניון, תחת הכותרת "אחמד אוהב את ישראל". זהו שיר אמוציונאלי מסית ומדיח שבו כל הערבים הם מחבלים שונאי יהודים.יש בשיר הזה הרבה בורות - אבל היא לא רק מנת חלקו של בניון אלא של רוב הציבור,שלא מבין כי "אזרחות ישראלית" אי-אפשר לכפות על נתיני כיבוש, ולכן בהחלט שיש להבדיל בין "אזרחי ישראל" ממזרח ירושלים לבין האזרחים הערבים שבתכולת ה"קו הירוק".בהחלט היה על מה לכעוס ועל מה להאשים בגזענות כנגד בניון.אבל השבוע שמעתי כי הנה "סערה" חדשה באה לעולם ע"י ה"הוריקן" שממו עמיר בניון, ואז רעדו אמות סיפי,שהרי חשבתי לעצמי כי עוד שיר גזעני בא לעולם, ועם הרבה שנאה.
אבל לא כך הם פני הדברים. הפעם מדובר בשיר מחאה פוליטי די פרווה אבל גם די שנון, שבו הזמר מביע את דעתו על כל הקלוקלות שבמערכת הבחירות החדשה וקורא לשירו "מסע בחירות". נכון אומנם שהוא עוקץ קצת את לבני, את הרצוג וכמובן את לפיד, אבל מדוע זה אסור לא? אם ל"לולו ההיסטורי" של
אורי זוהר ואריק איינשטין היה מותר ללעוג למוסכמות ישראליות ואם לדני ליטני, חברי "ניקוי ראש", יונתן ואביב גפן ואחרים היה מותר, דרך הזמר והתיאטרון, להביע שאת נפש מפוליטיקאים המעוררים בהם חלחלה, אזי, מדוע אסור לעמיר בניון לעשות את אותו דבר,אך להפוך את המפה הפוליטית ?ובכלל, מי אמר שאין קונצנזוס על מה שהמטיר בניון כנגד שלושת המוסקטרים לבני - הרצוג- לפיד ו"דטניין"/כחלון?
ה"סערה" החדשה של בניון לא התרחשה באמת ובמציאות אלא זו הייתה התקשורת שהחלה להסית בנושא והמציאה "סערה" בכוס מים, שהרי בסה"כ בניון הוא זמר מחאה - שעושה בדיוק את מה שעשו ויעשו אומנים אחרים, אבל בכיוון הפוליטי והחברתי ההפוך, ואת זה בדיוק רוצים כולם להשתיק. בניון הוא מזרחי אותנטי, איש ימין מובהק ועוד אחד שחובש כיפה סרוגה גדולה ומשתמש בכלים שהתקשורת והמנגנונים האמנותיים השליטים חושבים שכלי המחאה הללו שייכים רק לזרם ההפוך מבניון. אז כמו שאומני השמאל המערביים או ה"מתערבים" זכאים למחות בשירה, תיאטרון ובסרטים נגד ההשקפות הפוליטיות המנוגדות להם,ולהציג פיליטונים נגד פוליטיקאים ואישי ציבור שמאוסים בעיניהם,הרי שכך גם מותר לעמיר בניון להפוך ללעג ולקלס בשירה שנונה את אלה שהם בעיניו אבן הנגף בפוליטיקה הישראלית.
