העולם רעב מאוד לאנרגיה חשמלית זמינה וזולה כדי לספק את צרכיה של אוכלוסיית מיליארדים ההולכת ומתרבה. למרבה הפלא מי שמוביל את הפתרון לסיפוק הצורך הזה ברמת הידע והטכנולוגיה היא מדינת ישראל וליתר דיוק אוניברסיטת בן-גוריון שנחשפה אל המידע הייחודי הזה בזכותו של מדען יהודי אמריקני בשם אלווין רדקובסקי, שחי כאן, כמעט בחשאי, במשך כ-30 שנה, אחרי שהוביל, יחד עם האדמיראל היימן ריקובר, את פיתוח הצוללת האטומית הראשונה בעולם - ה"נאוטילוס".
במשך שנים, אחרי שנחשף העולם לתועלת הרבה של האנרגיה הגרעינית, אחז את האנושות פחד מפני "שואה גרעינית" שתתרחש במקרה של תקלה באחד הכורים שתפיל על העולם ענן ממית של נשורת רדיואקטיבית. דוגמאות לתקלות קטלניות כאלה לא חסרות. אחת וייחודית לפחות זכורה לכל אדם - צ'רנוביל ברוסיה (1986).
התוצאה הבלתי נמנעת מן החרדה הייתה זניחת נתיב תחנות הכוח מופעלות האורניום במקביל לניצול מרבי של מקורות אנרגיה אחרים, כמו נפט. במהלך השנים, הביקושים הרבים והצורך בעוד אנרגיה גברו על החששות ולהתעלמות מהסכנות והפחדים. עובדה: בעולם פועלים מאות כורי כוח גרעיניים מבוססי אורניום ונכון לשנת 2013 הוחל בהקמת כ-50 תחנות כוח גרעיניות חדשות.
בראשית דרכו המדעית הגיע אלווין הצעיר ללימודים מתקדמים. בתחום הגרעיני באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שם לימד אחד המדענים החשובים בעולם: פרופ' אדוארד טלר, אבי פצצת המימן, יהודי גם הוא. את תואר המאסטר שלו עשה אלווין תחת הנחייתו של טלר. את תואר הדוקטור עשה תחת הנחייתו של פיסיקאי נודע אחר, פרופ' קרל הרצפלד, אף הוא יהודי.
כמו כל יהודי דתי נהג אלווין להשתמש במילות הכיסופים של מי שחי בגולה - "לשנה הבאה בירושלים". אמירה זו לא הייתה בעיני אלווין רק דברים מהפה לחוץ. וכך, בשיא הקריירה האמריקנית שלו בארה"ב, גברו געגועיו של אלווין למולדתו הרוחנית - ישראל - והוא החליט "לעשות עליה". בשנת 1972 הגיע לישראל עם משפחתו, השתכן בשכונת רמת חן ברמת גן ופתח בקריירה מדעית-מחקרית-יישומית חדשה שעד היום, גם לאחר מותו ב-2002, רב בה הנסתר על הנגלה. מיד עם עלייתו מונה רדקובסקי לפרופסור בשתי אוניברסיטאות במקביל: אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן-גוריון.
באותם ימים נשאלה בחוגי המדע בישראל השאלה מה למדען הגרעין בעל השם העולמי ולאוניברסיטת בן-גוריון שהייתה אז ממש בחיתוליה. התשובה לשאלה זו הסתתרה בממלכת הסוד. קרבתה של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע לקריה למחקר גרעיני בדימונה הייתה המפתח לתעלומה. אלווין היה אומנם "שייך" לאוניברסיטה - ואכן הוא עסק גם בהוראת הנדסה גרעינית - אך את רוב זמנו הקדיש למחקריו בכור בדימונה. אחד המחקרים החשובים ביותר שבהם עסק אלווין היה הפעלת כורים גרעיניים באמצעות יסוד הנקרא "תוריום" במקום באורניום.
על-פי העקרונות שפיתח אלווין הסתבר כי הפעלת כורים גרעיניים באמצעות תוריום היא הרבה יותר בטוחה, הרבה יותר "נקייה" מגורמים רדיואקטיביים. והעיקר - מבחינתו של אלווין - בכור המופעל בתוריום ניתן להפיק רק מעט מאוד חומרים רדיואקטיביים, כמו פלוטוניום, הדרושים לייצור נשק גרעיני. יתרון נוסף: השימוש בתוריום יכול להוזיל בשיעור של כ-20%-30% את עלויות הייצור של אנרגיה גרעינית.
תוצר לוואי חשוב של הפעלת כורי תוריום נחשף במחקר שנערך על-ידי הצוות של רדקובסקי באוניברסיטת בן-גוריון. הסתבר כי כמות הפלוטוניום המופקת בעת פעולת כור תוריום קטנה בשיעור של 80% מכמות הפלוטוניום המיוצרת בכור בעוצמה שווה הפועל על בסיס אורניום. זה ועוד: המחקר גילה גם כי הפלוטוניום המופק בכור תוריום לא מתאים לשימושים צבאיים.
לימים, כאשר הסביר אלווין את החשיבות שבשימוש בתוריום בכורים גרעיניים, אמר דברים שהייתה בהם מעין נבואה. "אם לא נשים קץ לשימוש בכורים גרעיניים המופעלים באורניום, אנו עלולים למצוא את עצמנו ניצבים נוכח טרור גרעיני". את האזהרה הזו השמיע פרופ' רדקובסקי גם בכינוס מדעי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שהתקיים בווינה ב-1997 שם הציג את עקרונות השימוש בתוריום לייצור אנרגיה.
רדקובסקי הבהיר כך: "מדינות מערביות המבקשות לעודד שימוש באנרגיה גרעינית בעולם, חייבות לשנות את המדיניות של מכירת כורים רגילים ולקבוע, כי לא ימכרו כורים כאלה, או ידע להקמת כורים כאלה, למדינות "שודדות" (Bandit) כדוגמת אירן, עירק, סוריה ולוב". זאת - הסביר רדקובסקי - כדי למנוע את האפשרות שתחת מסווה הסיסמה "כורים גרעיניים לצרכי שלום" יעבירו "מדינות הליסטים" האלה את ייצור האנרגיה לנתיב המסוכן של ייצור נשק גרעיני.
כורי כוח גרעיניים המופעלים בתוריום, המצוי בשפע בטבע, כבר מזמן אינם רק תיאוריה מתקדמת. המדינה המובילה בתחום זה בעולם היא הודו שהודיעה לא מכבר על הקמת דגם ניסיוני של תחנת כוח גרעינית המופעלת בתוריום במקום באורניום. הודו, שהיא בעלת הכמות הגדולה בעולם של תוריום טבעי, כבר בחרה את האתר בו יוקם הכור המסחרי שיהיה הראשון מסוגו בעולם. כאשר יופעל הכור הוא יפיק 300 מגאוואט.
פיתוח כורי תוריום נחשב בעשור האחרון כחלום של מהנדסי גרעין - הן מן הבחינה הבטיחותית והן מן הבחינה של עלויות ייצור האנרגיה. גם שוחרי איכות הסביבה בהודו תומכים בשיטה זו הנחשבת כ"תקווה גדולה" להחלפת הדלקים היוצרים כמויות גדולות של גזי חממה.
שיתוף פעולה עם ישראל בתחום האנרגיה הגרעינית התרחב בשנים האחרונות בעולם לאחר שבמאי 2010 החלו חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון והמעבדות הלאומיות בברוקהייבן ארה"ב בשיתוף פעולה בתחום הטכנולוגיות לבניית כור תוריום.
ההודים אינם היחידים המעלים לאחרונה את נושא התוריום כתחליף לאורניום. קירק סורנסֶן, מנכ"ל חברת "פליבה אנרג'י" לבניית כורים גרעיניים המופעלים באמצעות תוריום מאמין שעתיד הפקת החשמל קשור לתוריום. בבריטניה, למשל, עדיין לא הוקמה חברה לבניית כורים המופעלים בתוריום אך הנושא הגיע לוועדה בפרלמנט הדנה באפשרויות השימוש באנרגיה גרעינית להפקת חשמל.
הפעלת כור גרעיני על בסיס תוריום עתידה, ככל הנראה, להוות פריצת דרך בתעשיית האנרגיה בהודו ואולי אף בסין ובהחלט יכול להיות שיש בה פוטנציאל לפתרון בעיות האנרגיה של ישראל, אם יוחלט לבנות כור גרעיני באזור צאלים שבנגב. זאת בעיקר נוכח העובדה שחלק משמעותי מהמידע המתקדם בעולם בתחום כורי תוריום מצוי במחלקה להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון, מחלקה שבראשה עמד פרופ' אלכס גלפרין, תלמידו של רדקובסקי.
