"לעג לדת בצרפת נתפס כדבר לגמרי טבעי"
|
|
כאמור, רצף האירועים המחרידים שהתרחשו בצרפת, נעשו בעיקר על-רקע הפגיעה ברגשות האוכלוסייה המוסלמית, אך לא ניתן להצביע על כך שהבעת ביקורת נגד הדת באירופה מכוונת כנגד דת האיסלאם בלבד. ד"ר אלי כרמון, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי הרצליה, מספר כיצד בשנות ה-70 צפה בהצגה בצרפת, בה מוצגת דמותו של האפיפיור נואף על הבמה וההצגה התנהלה ללא הפרעות כלל.
על נושא הפגיעה ברגשות מרחיב גם ד"ר קרניאל: "בצרפת, כחברה אתאיסטית שבה יש הפרדה בין דת למדינה, לעג לדת נתפס כדבר לגמרי טבעי. זאת מדינה שאין לה בעיה ללעוג לדת והדבר לא נתפס כמשהו שיכול וצריך לעורר איזשהו טרור. בישראל, לדוגמה, ישנו דגש רב להתחשבות ברגשות האוכלוסייה הדתית", מסביר ד"ר קרניאל.
הטרור שעיר האורות חוותה, מכוון כלפי עיתונאים לא כדי להשתיק את קולם, אלא כדי לעורר אימה. הרי כשנפגעת מערכת תקשורת, נפגע חופש הביטוי כולו, ויש לכך תהודה ואזכור רב יותר בעולם. "כאשר נפגע מתקן תקשורתי, ההשלכות הן הרבה יותר רחבות, האקט מעביר מסר לכל האוכלוסייה, כי אותו המתקן פועל נגד העקרונות של הארגון האחראי לפיגוע", מסביר ד"ר כרמון.
|
"בעיר האורות ולא ביבשת השחורה"
|
|
מאז אותו אירוע נורא, נדמה כי כל אושייה תקשורתית מיהרה להזדהות עם "שארלי הבדו", לגנות את הטרור האיסלאמי או להביע התנגדות לקו שבו פעל העיתון. אחת המדינות שמיהרה לגנות את המעשה הייתה אירן. ד"ר כרמון מצביע על מגמה של צביעות, שהרי מדובר במדינה שקראה להוציא להורג את הסופר סלימאן רושדי על ספרו "פסוקי השטן". רושדי הואשם בכפירה וחילול קודשי האיסלאם. מצד אחד, שני המחנות באירן (הפרגמטי והאידיאולוגי), הביעו זעם על הקריקטורות שפירסם "שארלי הבדו", ואילו ההנהגה האירנית טענה כי מדובר בניצול לרעה של חופש הביטוי.
דמות נוספת אשר מיהרה להביע סולידריות עם הקורבנות הינו נשיא ניגריה, גודלאק ג'ונתן, אך לא התייחס כלל לטבח שהתרחש בארצו באותו השבוע. ג'ונתן נתון לביקורת רבה מצד ארגוני זכויות האדם, והשבוע ארצו שוב עלתה לכותרות עקב חשיפת צילומי לווין המראים השמדת כפרים שלמים, אך לא זכתה לסיקור נרחב כמו רצח העיתונאים בפריז.
ד"ר קרניאל מסביר את התופעה: "האירוע בפריז, במרכז העולם המערבי, תפס את תשומת הלב של התקשורת בארץ ובעולם המערבי כולו, שהזניחה במידת מה את הסיקור של אירועים קשים במקומות אחרים, לרבות כאן במזרח התיכון, מסיבה אחת פשוטה - זה קרה בעיר האורות ולא ביבשת השחורה", קבע ד"ר קרניאל.
|
"במזרח התיכון אתה לא מופתע כשזה קורה"
|
|
ג'וליית גביסון, סטודנטית שנה ב' לפסיכולוגיה בבית הספר הבינלאומי בבינתחומי הרצליה, אשר התגוררה בפריז לפני שהגיעה ארצה, מספרת על הרגשות המעורבים שהיא חווה ברגעים שכאלו. "באזורים כמו המזרח התיכון אתה לא מופתע כשזה קורה, אבל פריז היה המקום האחרון עליו יכולת לחשוב כמוקד למתקפה שכזו. הייתי בארץ במהלך מבצע 'צוק איתן' ובכל זאת התחושה היא שונה", מציינת גביסון.
במהלך שהותה בפריז הייתה קונה גביסון מדי פעם את ה"שארלי הבדו" ומספרת שהעיתון לא פסח על-אף אחד, האיורים נגעו בכולם: דמויות פוליטיות, כל הדתות (גם יהדות), וציינה כי אירוע כזה הוא פגיעה מאוד גדולה ב חופש הביטוי.
אחת האמירות המזוהות ביותר עם חופש הביטוי משויכת לסופר והפילוסוף הצרפתי וולטר: "אינני מסכים למילה מדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם". מחריד לחשוב על האמירה הזו כשבראש תמונות של עיתונאים בחליפות כתומות כורעים ברך על אדמה מדברית, עצוב לחשוב על צמצום חופש הביטוי עקב טרגדיות לאומיות במטרה להגן על חיי האזרחים, אך חשוב לזכור שגם עיפרון שבור תמיד אפשר לחדד שוב.
|
|