X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
ר' שמעון בן שטח היה מוכן להרשיע רוצח על סמך ראיות נסיבתיות, אך לא היה מוכן להתפשר בדרישה לשני עדים. במקביל, הוא סטה מסדרי הדין כדי לחסל את נגע המכשפות. סתירה? ממש לא
▪  ▪  ▪
לא היסס לזמן את המלך ינאי
תלה 80 מכשפות תוך יום [ציור: ג'ון ווטרהאוס]

שנינו במשנה: "כיצד מאיימין את העדים [רש"י: שלא יעידו עדות שקר]? על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו או שמא אי-אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה".
המשנה עוסקת בחובת האזהרה של עדים בדיני נפשות, ומדגישה את הצורך לוודא שהעדים אכן ראו בעצמם את מה שהם מעידים עליו. הגמרא מבארת מהו אומד: "תנו רבנן: כיצד מאומד? אומר להן: שמא כך ראיתם, שרץ אחר חברו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סיף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר? אם כך ראיתם - לא ראיתם כלום.
"תניא: אמר ר' שמעון בן שטח: אראה בנחמה, אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו לחורבה, ורצתי אחריו וראיתי סיף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו: רשע, מי הרגו לזה - או אני או אתה. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה 'על-פי שנים עדים יומת המת'. היודע מחשבות ייפרע מאותו האיש שהרג את חברו. אמרו: לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת".
הגמרא מציבה למעשה רף ראייתי גבוה מאוד, כתנאי להרשעה בדיני נפשות. העדים חייבים לראות במו עיניהם את מעשה ההריגה, ואם לא ראו את המעשה עצמו - אין ערך לעדותם, "לא ראיתם כלום" כלשון הגמרא. במילים אחרות, ובלשון של ימינו, המשמעות היא שלא ניתן להרשיע בדיני נפשות על-פי ראיות נסיבתיות, והמקרה המתואר בגמרא מוגדר כעדות מאומד וכראיה נסיבתית, שאין די בה כדי להביא להרשעה בדיני נפשות.
המשנה והמעשה: תמיכה או סתירה?
בסמוך להסבר של הגמרא מובאת ברייתא שבה מספר ר' שמעון בן שטח, כי נקלע בעצמו למצב דומה להפליא לזה שמתארת הגמרא. לכאורה, מובאים הדברים כדי לתמוך בהסבר של הגמרא. אולם הפגם הראייתי שאותו ציין ר' שמעון הוא העובדה שהוא לבדו ראה את השתלשלות האירועים, ולא היה עד נוסף ביחד עימו, ולכן אין בנמצא שני עדים שיכולים להעיד, כנדרש לפי דין תורה.
נשאלת אפוא השאלה, מדוע הביאה הגמרא סיפור זה, שעוסק בקושי הראייתי של עדות יחידה בדיני נפשות, בסמוך להסבר שהובא קודם לכן, אשר עוסק בקושי ראייתי שונה לחלוטין של עדות מאומד? פרשני התלמוד הראשונים דנים בשאלה זו ומפרשים, כי למעשה היו שם אנשים נוספים, והקושי הראייתי הוא אכן העובדה שמעשה ההריגה עצמו לא נעשה לעיני העדים, ולכן מדובר בעדות מאומד. לפי פירוש זה, סיפורו של ר' שמעון בן שטח אכן הובא כסיוע להסבר של הגמרא, אלא שמחמת כבודו הוא הוזכר לבדו. כך מסבירים בעלי התוספות במקום, וגם ראשונים אחרים כמו המהר"ם, הריטב"א ועוד.
הפירוש הזה מעורר תמיהה, מפני שאינו עולה בקנה אחד עם לשון הברייתא, וההסבר כאילו מחמת כבודו של ר' שמעון בן שטח לא נזכרו האנשים הנוספים שהיו עדי ראיה לאירוע, דחוק מאוד. במיוחד אמורים הדברים, כאשר ר' שמעון מתאר כי בדו-שיח שכביכול התקיים בינו ובין החשוד ברצח, הוא מצטט את הפסוק שדורש שני עדים כתנאי להרשעה, ואין כל קשר בין פסוק זה ובין הקושי שיש בהרשעה על-פי עדות מאומד, שנדון בגמרא קודם לכן.
סיפורו של ר' שמעון בן שטח מופיע גם בתלמוד הירושלמי, אלא ששם סופו של הסיפור שונה במקצת: "אמרתי לו: אראה בנחמה שזה הרגו, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי אלא היודע מחשבות ייפרע מאותו האיש". לא נזכר בגירסה זו הפגם של עדות יחידה, ולפי גירסה זו ניתן לפרש שמדובר אכן בפגם של העדר עדות ישירה על עצם מעשה ההריגה, ותמיכה בדעה שלא ניתן להרשיע בדיני נפשות בהסתמך על ראיות נסיבתיות.
כאמור, הגרסה בתלמוד הבבלי שונה, ולפי פשוטו של תלמוד, סיפורו של ר' שמעון עוסק בפגם של עדות יחידה. משמע ממנו, כי אלמלא פגם זה, ניתן היה להרשיע את ההורג, ואף לגזור את דינו למיתה, הגם שלא הייתה עדות ישירה למעשה ההריגה עצמו.
שיטה שונה של ר' שמעון
להלן אבקש להציע הסבר שונה לסוגיה תמוהה זו. לעניות דעתי, אין תלמוד יוצא מדי פשוטו, והבאת דבריו של ר' שמעון במקום זה, לא באה לסייע להסבר שנתנה הגמרא קודם לכן בדבר מהותה של עדות מאומד, כי אם להראות שר' שמעון חולק על הסבר זה, והולך לשיטתו בדבר הצורך למצוא בדיני התורה מענה למציאות המשתנה, גם אם הדבר כרוך בפרשנות מרחיבה של סדרי הדין, מבלי לסטות מהעקרונות של הדין המהותי עצמו.
בכדי לבסס את הדברים, יש לעמוד תחילה על דרכו והנהגתו של ר' שמעון בן שטח, שהיה מתקופת הזוגות של ראשוני התנאים ואחיה של שלומציון המלכה. ר' שמעון חי ופעל במאה הראשונה לפני הספירה, ונחשב למנהיג הרוחני המרכזי בתקופת מלכות בית חשמונאי . במשנה בפרקי אבות הוא נזכר כמי שנמנה על זוג ההנהגה השלישי בתקופת הזוגות, ביחד עם חברו ר'2יהודה בן טבאי, ושניהם מוזכרים כמי שהקפידו על סדרי הדין ועל התנהלותם של השופטים, בהמשך מובאים דבריו, שמתייחסים ככל הנראה לשופטים: "הווי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר".
ר' שמעון לא היסס למתוח ביקורת חריפה גם על חברו להנהגה, וכך מספרת לנו התוספתא: "אמר ר' יהודה בן טבאי: אראה בנחמה, אם לא הרגתי עד זומם בשביל לעקור מלבן של בייתוסין שהיו אומרים עד שיהרג הנדון. אמר לו שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרה תורה 'על-פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת', בעדים שניים ובזוממין שניים, מה עדים שניים אף זוממין שניים. באותה שעה קיבל עליו יהודה בן טבאי שלא יהיה מורה הלכה אלא על-פי שמעון בן שטח".
ניכרת אפוא הקפדתו של רבי שמעון בן שטח על דיני הראיות ועל כללי סדר הדין הפלילי. הוא הקפיד גם על העיקרון של שוויון בפני החוק, ולא נרתע מלהזמין למשפט את ינאי המלך, שהיה גיסו - בעלה של שלומציון אחותו - במשפט שהתנהל נגד עבדו שהואשם ברצח, ואף חייב אותו לעמוד בשעת העדות נגד עבדו, כפי שמספרת הגמרא: "אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר: ועמדו שני האנשים אשר להם הריב".
עונשין שלא מן התורה
והנה, למרות קפדנותו של ר' שמעון, מסופר במשנה, כי הוא הורה לתלות שמונים מכשפות באשקלון ביום אחד, בניגוד גמור לדיני הראיות ולסדרי הדין הרגילים. רש"י מסביר את התנהלותו כך: "ושמעון בן שטח שעה הוצרכה לכך שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים ועשה סייג לשעה ותלאן לפרסומא למילתא ודן את כולם ביום אחד מפני קרוביהם שלא יתקשרו להצילן".
הגמרא מביאה בהקשר זה את דברי ר' אליעזר בן יעקב: "שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה". גם הרמב"ם פוסק הלכה למעשה, כי יש סמכות לבית דין בנסיבות מיוחדות להעניש את מי שלא ניתן להרשיעו על-פי דיני הראיות, בכדי לעשות סייג לתורה: "וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר, כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה, לא שיקבע הלכה לדורות".
סמכות מיוחדת זו של בית הדין לסטות מן הדין בכדי לעשות סייג לתורה ראויה לדיון נפרד, ואין כאן מקום להאריך בכך. אולם נראה לי, כי ניתן ללמוד מהתנהלותו של ר' שמעון בן שטח בעניין המכשפות באשקלון על דרכו השיפוטית: מן הצד האחד - הקפדה יתרה על סדרי הדין ודיני הראיות בפלילים; ומן הצד השני - מתיחת גבולות הסמכות השיפוטית עד לקצה, בכדי לתת מענה לבעיות קשות, שככל הנראה הטרידו את הציבור ואת הנהגתו באותם ימים, ולא ניתן היה למצוא להן מענה בדרך אחרת.
נראה שכך ניתן לפרש גם את הברייתא שהבאנו בראשית הדברים. ר' שמעון היה מודע היטב לצורך לעשות שימוש בראיות נסיבתיות, ולכן אילו היו שני עדים שמעידים על כך, הוא היה מכריע את הדין על-פי ראיות כאלה, אם הן היו עומדות בכור ההיתוך של הפרוצדורה הפלילית, כולל דרישה וחקירה וכל הכרוך בכך. אולם הוא לא היה מוכן להתפשר על העיקרון שאין להרשיע בפלילים, ודאי לא בדיני נפשות, על-פי עדות יחידה, ולכן בסופו של דבר הוא נאלץ להודות שלא ניתן להרשיע את הרוצח בנסיבות כאלה, בבית דין של מטה.
גישה מרחיבה ועמדה נוקשה
ייתכן שההבדל בין הגישה המרחיבה שנקט ר' שמעון ביחס לשימוש בראיות נסיבתיות, לעומת העמדה הנוקשה שנקט ביחס להרשעה על-פי עדות יחידה, נובע מכך שבעניין הראשון מדובר בשאלה של פרשנות ובעניין שבשיקול דעת, שלא נאסר בצורה מפורשת בתורה. לכן בעניין זה סבר ר' שמעון, כי יש לתת משקל בכורה לאינטרס הציבורי במיצוי הדין כלפי העבריינים. לעומת זאת, העניין של עדות יחידה נאסר במפורש בתורה ביחס לדיני נפשות: "על-פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת על-פי עד אחד", ועל כך ר' שמעון, שהקפיד הקפדה יתרה בדיני הראיות ובסדרי הדין, לא היה יכול להתפשר.
בכל אופן, כשראה ר' שמעון שלא ניתן להרשיע רוצח בבית דין של מטה בגלל קשיים ראייתיים, לא נחה דעתו והוא ביקש עזרה מבית דין של מעלה. ואכן, הגמרא מספרת, כי בסופו של דבר "בא נחש והכישו ומת", ובכך בא אותו רוצח על עונשו. אולם מה יעשה שופט שאינו נמצא במעלתו של ר' שמעון בן שטח, ואינו יכול להסתמך על סיוע מבית דין של מעלה? חכמי ההלכה נתנו דעתם גם לכך, ודיון מאלף על הגישה הפרגמאטית של פוסקי ההלכה ביחס לדיני הראיות במשפט העברי, ניתן למצוא בפסק דינו של השופט מנחם אלון בפרשת נגר, אשר לא נס ליחו גם היום, אולם הדברים חורגים מהמסגרת של רשימה זו.
לסיכום: עמדתי ברשימה זו על הסתירה לכאורה שיש במקורות השונים, באשר לדרכו השיפוטית של ר' שמעון בן שטח, שמצד אחד הקפיד הקפדה יתרה על סדרי הדין ודיני הראיות במשפט הפלילי, ומן הצד השני פעל בניגוד לדיני הראיות ולסדרי הדין, כאשר סבר שהנסיבות מחייבות זאת. הצעתי הסבר לקשיים שעולים מהסוגיה במסכת סנהדרין, באשר לעמדתו של ר' שמעון ביחס להסתמכות על ראיות נסיבתיות בדיני נפשות, ועדיין יש מקום להרחיב בנושא של משקלן של ראיות נסיבתיות במשפט העברי, ואידך זיל גמור.

המאמר פורסם במקור עלון השופטים ע"ש השופט ברוך ז"ל, גיליון 17, אפריל 2012.
הכותב הוא נשיא בתי הדין הצבאיים ביהודה ושומרון.
תאריך:  06/03/2015   |   עודכן:  08/03/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 מנחם אלון
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
פעמיים ר' שמעון
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
אין סדר דין מקוצר בתורה
ירון זכאי 1  |  6/03/15 11:26
2
גם אז - פרוצדורה כלפי חוץ
ועושים מה רוצים..  |  7/03/15 16:20
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עמי דור-און
לנשיא אירן חסן רוחאני יש שאלה חשובה: "אם לישראל יש פצצת אטום, למה אסור שלאירן תהיה אחת כזו?"    מדינת ישראל צועדת לקראת עולם חדש שבו לא תוכל להוסיף ולשמור בחשאי את סודותיה הגרעיניים
ד"ר צ'לו רוזנברג
ראש הממשלה בנימין נתניהו שרצה להצטייר כצ'רצ'יל, התגלה שוב במלוא הדרו כלא יותר מאשר נתניהו עצמו    הוא חייב הסבר מפורט לעם בישראל איך הגענו למצב שתוכנית הגרעין האירנית מאיימת יותר מאי פעם על ישראל
רפי לאופרט
הכל מסכימים שהופעת נתניהו בקונגרס הייתה מכובדת, וכי היו בנאום חומרים למחשבה אצל מי שמבקש לבחון את עמדותיו. נותרה פתוחה בעיקר השאלה האם התועלת מרובה מן הנזק; שאלה זו היא עניין להערכה עתידית. פוליטיקה היא אמנות האפשרי, וכאן יכולותיו של ראש הממשלה אינן נופלות מיכולותיהם של רוב מבקריו
ציפי לידר
בשולי הכותרות: מה הקשר בין טיסת השוקולד לביבי? תשאלו את בוז'י    אדל ביטון הי"ד - סיפור של אמונה    לפיד הכוכב עובד על הציבור    דוקטור מרצ ומיסטר הייד    בדיחה לא רק לפורים    ולקינוח פסוקו
ציפי לידר
אפקט הנפילה    ירידה לצורך עלייה    תיקון חטא העגל במשכן    זקיפות קומה יהודית    השבת חוק סוציאלי    איסור מלאכה בשבת    תבלין של שבת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il