בזמן שכולנו עסוקים בהשמצות הדדיות ובחלוקה עצמית למחנות שונים מגיע חג פורים ומזכיר לכולנו את ששכחנו, הדחקנו, הכחשנו וכגון אלה כי המן הרשע עדיין כאן. הוא כידוע לא מבחין בדקויות ההבדל בין המחנות שיצרו להם לעצמם היהודים. כחובב יהודים מושבע יקבל המן בברכה ובשמחה רבה למשרפותיו יהודים מכל המחנות:
המחנה הציוני, המחנה הדתי, המחנה הלאומי ושומו שמיים אפילו יהודים ממחנה השלום.
מגוון המפלגות בבחירות הקרובות מראה בברור כי היהודים בארץ ישראל חלוקים בדיעותיהם בעניינים רבים ושונים. ואין טבעי ואף ראוי מכך שהרי ניווט ספינה כישראל באוקיאנוס ערב המקיף אותה מכל עבר אינו דבר פשוט. זה חושב כי ראוי לשוט בכוון זה על-מנת לעגון בחוף מבטחים ואחר חולק עליו וממליץ על דרך אחרת. זה שם מבטחו באלוהים ואחר כלל לא מכיר בקיומו. זה סבור שיש להקצות יותר משאבים לרווחת נוסעי הספינה ואחר סבור כי ראשית לכל ביטחונה של הספינה גם אם על חשבון נוחות נוסעיה.
והנה חג מלא שמחה כפורים נמהל בעצב התזכורת העגומה - המן עוד כאן.
למעשה מאז תלייתו ברצף יומיומי הנביטו זרעיו בעולם כולו ואין אמת בהירה וחותכת מהקביעה כי "בכל דור ודור קם עלינו המן לכלותינו". שנאת היהודים היא תופעה שנחקרה ותחקר עוד רבות אך אין המכחיש את קיומה. אין גם מי שיערער על העובדה כי שנאה זו ותהייה סיבתה אשר תהא מצמיחה בקרב העמים מנהיגים "המנים" שאימצו את חזון השמדת היהודים כאידיאולוגיה. המן המאה העשרים הטלר מחה מעל פני האדמה שליש מהעם היהודי במימוש אידיאולוגי כזה. דורי דורות של טיפוח שנאה ליהודים בקרב עמי אירופה בכלל והעם הגרמני בפרט אפשרו לאידיאולוגיה זו להתקבל בברכה והסכמה טבעית למעט חריגים שוליים.
היהודים במדינת היהודים ישראל זוכים ליחס מועדף אצל אלה ששנאת היהודים היא עיקר עבורם. המן המודרני רואה בהקמת מדינת היהודים צעד מבורך למימוש האידיאולוגיה שלו. בעוד שהטלר היה צריך להמציא את המושג הקשה להמחשה של "היהדות הבינלאומית", מדבר המן המודרני על מדינת היהודים. קל יותר להאשים מדינה בכל תלאות העולם מאשר גוף ערטילאי כמו "יהדות בינלאומית" וקל יותר למחות מעל פני האדמה מדינה זעירה כישראל. כל עבודת ריכוז היהודים בגטאות לקראת שילוחם אל המוות מיותרת בעיני המן המודרני. הנה מיליוני יהודים מרצונם החופשי התיישבו בגטו אחד גדול שאף אינו מצריך שילוח אלא השמדה ומחיקה בלבד.
מנהיגי אירן שאימצו את אידיאולוגיית השמדת היהודים אומרים זאת במילים פשוטות וברורות: זמנו של גטו ישראל קצוב ואחת דינו: להימחק מעל פני האדמה.
וכפי שהיה בלתי אפשרי להאמין כי הגרמנים יקצו את מיטב משאביהם בראש ובראשונה להריגת יהודים כך גם עתה מסרבים רובנו להאמין כי המן התורן, אירן, פועל יומיום ומקצה משאבים יקרים למשימה לה הוא חותר ועליה הוא מצהיר בגלוי . בתמימותנו אנו נוטים להאמין שהעולם השתנה ושואה נוספת לא תבוא. נוטים אנו להאמין כי ניתן להגיע ל"הסכם" עם המן ומסרבים להכיר בכך כי שום הסכם אינו יכול לרצות אידיאולוגיה ובמיוחד את אידיאולוגיית המן.
פורים בפתח ובהמולת השמחה נזכור כי חייבים אנו לזכור - המן עוד כאן.
