בכתבה יוצאת דופן חשף יאיר שרקי את היחידה לטיפולי בית קורונה של העדה החרדית בירושלים. למי שלא צפה, העדה החרדית הקימה מתחת לרדאר התקשורתי מערך שמטפל במאות חולי קורונה קשים בביתם. המערך שמופעל מתוך חמ"ל שמוקם במרתף במאה שערים, אחראי לפי הכתבה על מאות חוליםומעניק להם טיפול שכולל ביקורי בית, סיוע בחמצן, ניטור רפואי ובמידת הצורך פינוי לבית החולים.
רק להזכיר, בכול מדינת ישראל ישנם כ-800 חולי קורונה קשים מאושפזים והמערכת הרפואית
קורסת או לפחות משמיעה צפירות מצוקה עולות ויורדות. והנה כמה עסקנים חרדיים, יחד עם
מתנדבים, מטפלים במאות מטופלים קשים ללא תקנים, ללא תקציב מסודר, בלי צבא של פקידים וים של מומחים והכול חינם.
המערך הפיראטי הזה לא בא טוב בעיניים לרבים מהקהילה הרפואית מסיבות מובנות. יש בעצם הקמתו משהו מתריס כלפי המערכת הרפואית והממסד הרפואי ומסר בולט של חוסר אמון. "לא תודה", אומרים לנו אחינו החרדים "לא צריכים את עזרתכם, נסתדר בעצמנו". גרוע מזה, רבים מהחרדים נימקו את הישארותם בבית בכך שהטיפול שיקבלו בבתי חולים הציבוריים לא יהיה טוב כמו זה שהם מקבלים בביתם והם נשארים גם כדי לשפר את סיכוייהם לשרוד וגם כדי להקל על מחלקות הקורונה שנאנקות תחת העומס.
מעבר לתחושת העלבון והכעס העלו ראשי משרד הבריאות טענות חשובות: בטיפול בבית נמנעים מהחולים טיפולים שהוכחו כיעילים (רמדסיביר, דקסמטאזון, פלסמה), הניטור בבית פחות קפדני ומקצועי והמשרד מאבד נתונים חשובים על היקף המחלה, כאשר חולים בריכוזי תחלואה נגרעים מהחישוב. לבסוף, האשימו אנשי משרד הבריאות, את מפעילי ומנהלי המערך שהם פוגעים בבריאותם של המטופלים, מגבירים הדבקה בתוך הבתים וגורמים לתמותה מוגברת בקרב האוכלוסייה החרדית.
לשרת את הציבור
לפני הכול, הצלחתם של המארגנים להקים ולהפעיל מערך רפואי גדול שמספק טיפול ביתי למאות חולים קשים מעוררת התפעלות ומראה לנו כמה גדולה יכולתה של הקהילה החרדית וחבריה כשהיא מתגייסת למטרה חשובה בעיניה וכמה אנחנו מפסידים מכך שנכשלנו לרתום את הכוחות האדירים האלה לטובת החברה הישראלית. ובאמת יש לנו הרבה מה ללמוד מהחרדים בנושא של עזרה הדדית. לדוגמה, יש להם חלק מכריע בארגונים כמו יד שרה, נתיב החסד ועזר מציון שכולנו נעזרים בהם.
הפרויקט הגדול הזה, גם אינו על חשבון שאר הציבור. המפעילים השתמשו בציוד שקיבלו
מעמותות ציבוריות בדיוק למטרה שלשמה הם קמו: לשרת את הציבור. אם בכלל, פעילותם חוסכת משאבים למדינה ומקלה על העומס בבתי החולים בדיוק כפי שהם טוענים. יש להניח שאותם אנשים שבחרו להישאר בביתם למרות המחלה עשו זאת מתוך בחירה ורובם מתוך דעה צלולה.
טיפול בבית, גם הוא לא דבר חדש. ארגון "צבר רפואה" מפעיל כבר יותר מ-15 שנים מערך גדול לטיפולי בית, כולל של חולים מורכבים בכול רחבי הארץ ובהצלחה רבה ושביעות רצון גבוהה. אשר לאיכות הטיפול והתוצאות, אם להאמין לפעילים, מספר המתים עד כה היה קטן ורוב החולים הקשים הבריאו. איני יודע כמובן אם הם צודקים או טועים והאם הטיפול בבית טוב פחות או יותר מהטיפול בבית חולים. אבל ברור שישנה רק דרך טובה אחת לענות על השאלה: לבדוק.
למפקפקים אפשר להזכיר שאותם אלו שטוענים בביטחון רב שמסוכן להישאר בבית, טענו לא מזמן שמסכות אינן מגינות, שאסימפטומטיים אינם מדבקים ושילדים לא נדבקים. איני בא אליהם בטענות. כולנו טועים, רק כדאי להיות צנוע ולא להיגרר להאשמות חסרות בסיס. אפשר גם להזכיר באותה הזדמנות, שגם היום, בחלוף חצי שנה מפרוץ המגיפה עדין לא פרסם משרד הבריאות כמה מהחולים שהונשמו בבתי חולים בישראל שרדו את האשפוז.
מילה טובה
כיוון שקל מאוד לאסוף את הנתונים ולפרסם את הנתון הזה, עולה שמץ של חשד שמישהו לא מעוניין שנדע את האמת ושומר על זה כסוד כמוס. אז מה אני מציע? מייד, אבל קודם שני סיפורים אמיתיים עם מוסר השכל: הראשון: מטופל שלי, סבל מאי ספיקת לב קשה והקרדיולוגים שאליהם הופנה, דחו אותו ואותי בלך ושוב בזמן שמצבו הלך והתדרדר. שבועות הסתובבתי עם בטן מלאה על הקרדיולוגים, התלוננתי עליהם והשמצתי אותם, הכל ללא הועיל. עד שעלתה לי הברקה. כתבתי מכתב תודה למכון הלב על מאמציהם בטיפול בחולה. המכתב הוקרא בישיבת הבוקר שלהם ומאותו רגע הטיפול בחולה הלך והשתפר. מזה למדתי שמילה טובה אחת עדיפה מאלף תלונות.
השני: גבר חרדי מבוגר פנה אלי בגלל הפרשות מאיבר המין. התעניינתי בנימוס אם הוא יודע כיצד נדבק במחלת מין והוא סיפק לי תשובה נהדרת "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". מזה למדתי שחרדים גם כשהם חוטאים פה ושם ממשיכים לעשות טוב וגם נשארים צדיקים. החרדים, כולנו רואים, אינם צדיקים גמורים אבל גם לא להפך ובוודאי שאינם הסיבה לכול צרותנו. להאשים אותם שהם אחראים יחידים למגיפה זה לא מדויק, לא צודק ובמיוחד לא מועיל. אנחנו הרי לא נשנה אותם, הם עקשנים לפחות כמונו, אם לא יותר, ועימותים איתם לא יובילו להישגים. זו עת לאחדות ולפיוס. אם נצליח לשכנע אותם לשתף פעולה, לגייס את יכולותיהם למאבק משותף, לעבוד ולעמוד ביחד מול אתגר הקורונה, נשיג הרבה יותר.
הפרויקט של טיפול בבית הוא פרויקט מרשים ומעניין שראוי לחיבוק ולא לגינוי. הוא מדגים שאפשרי להשאיר חולי קורונה קשים בבית. הוא מוכיח למי שעוד זקוק להוכחה את המסירות והיכולות של הקהילה החרדית. היחידה לטיפולי בית שהקימו במאה שערים, גם אם אינה מושלמת, עונה על צורך אמיתי ומספקת שרות חשוב. אם נדע לשתף פעולה. אם הממסד הרפואי יושיט יד לעזרה במקום לגנות את היוזמה ולחנוק אותה, ניתן יהיה לשפר את השרות שהקימו ולספק בבית החולה חלק מהטיפולים שניתנים היום רק בבתי חולים לטובת כל הצדדים.