וויליאם (ביל) ברנס היה מבכירי
מחלקת המדינה, ומייצג נאמן את תפישת העולם השורשית שלה:
- העדפת קואליציה רב-לאומית על פני מדיניות חוץ חד-לאומית של ארה"ב;
- איפוק צבאי ומרכזיות הדיפלומטיה או דיפלומטיה-כוחנית;
- מדיניות חוץ מונחית-משא-ומתן, חוק בינלאומי, זכויות אדם ודמוקרטיה;
- התנגדות ליוזמות להפלת משטרים פורעי-חוק;
- מרכזיות הסוגיה הפלשתינית בסדר היום המזרח תיכוני;
- תפישת הטרור האיסלאמי והפלשתיני כמונחה-יאוש;
- התייחסות לצונאמי הערבי שפרץ ב-2011 כ"אביב ערבי" עתיר-תקוות לדמוקרטיה, זכויות אדם ודו-קיום בשלום.
ברנס היה סגן מזכיר המדינה ועוזר מזכיר המדינה לענייני המזה"ת בתקופת הנשיאים אובמה ובוש. הוא הניח את אבני היסוד (יחד עם
ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי המיועד) להסכם הגרעין עם אירן (2015); נטל חלק מרכזי בגיבוש המתקפה הצבאית על לוב ב-2011 שהפכה את לוב לזירת מלחמת אזרחים ובסיס טרור איסלאמי בינלאומי; תרם להפניית עורף למובראק הפרו-אמריקני וחיבוק "ה
אחים המוסלמים" האנטי-אמריקנים במצרים (2009); והיה חלק ממסד מחלקת המדינה שראה בסדאם חוסיין בעל-ברית והעניק (שלא במתכוון) "אור ירוק" לפלישה לכווית באוגוסט 1990, כאשר הבהיר לסדאם שסכסוך עירק-כווית הוא בינערבי ואינו מעניינה של ארה"ב.
מ-2015 ברנס מכהן כנשיא
"קרן קרנגי לשלום בינלאומי", המקדמת את תפישת העולם של מחלקת המדינה.
אגף המזה"ת של הקרן עמוס בכתבות והערכות פרו-פלשתיניות, ביקורתיות כלפי ישראל ומדיניות ארה"ב במזה"ת בארבע השנים האחרונות, כולל ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים. בין הכתבות: "הדמוקרטיה הישראלית בנסיגה", "התנגדות עממית פלשתינית", "אחריות ישראל למשבר הכלכלי הפלשתיני", "פשיעה בנשק חם במגזר הפלשתיני בישראל", וכו'.
קרן קרנגי מטיחה ביקורת במצרים ובסעודיה בגין הפרת זכויות אדם והיעדר דמוקרטיה, אך במקביל מתייחסת ל"אחים המוסלמים" כארגון פוליטי לגיטימי, למרות ש"האחים" משליטים טרור במזה"ת מ-1952 ומהווים איום ברור ומיידי על קיום המשטרים במצרים, סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין וירדן.
אירן
מינוי ברנס לראשות ה-CIA מדגישה את נחישות הנשיא ביידן לחזור ולהצטרף להסכם הגרעין עם אירן, במאמץ להרחיב את תכולתו (בתוספת התייחסות ליכולות הבליסטיות של אירן ומעורבותה בטרור והתססת האזור) ולהאריך את תוקפו של ההסכם.
לפי ברנס, "עלינו למצוא דרך להצטרף להסכם גרעין מעודכן, שלא יהיה תרופת פלא למדיניות האלימה האזורית והפנימית של המשטר באירן, אך יהיה צעד חיוני לעמידה בפני איומים אירנים וצמצומם..."
הסכם הגרעין עם אירן מייצג תפישת עולם המניחה שמשטר האייתולות הוא שותף אמין למו"מ, לדו-קיום בשלום ולחלוקת-השפעה עם ערביי המפרץ.
ברנס טוען שהסרת הסנקציות במסגרת הסכם הגרעין מ-2015 (שהפשיר נכסים אירנים בשווי של 150 מיליאד דולרים) "חשפה את פגיעות משטר האייתולות", מכיוון שנטלה מטהרן את האפשרות להאשים את ארה"ב בקשיים כלכליים הנובעים משחיתות ומניהול כושל. לדעתו, נטישת ההסכם על-ידי הנשיא טראמפ הייתה "הזנחה מסוכנת של מכשיר הדיפלומטיה" בדומה למדיניות החד-צדדית של הנשיא בוש שהובילה למלחמת המפרץ השנייה ב-2003. כלומר, "נסיון כפייה במקום דיפלומטיה".
ההתלבטות בפני ברנס ותומכים נוספים בהצטרפות להסכם הגרעין היא: האם הנמר האירני אכן מסוגל להחליף חברבורות ולא רק טקטיקות?!
סעודיה
לפי ברנס, "עלינו לתמוך בסעודיה ומדינות המפרץ הערביות מול איומים ביטחוניים של אירן וגורמים נוספים ולקדם יוזמות לחדשנות מדינית וכלכלית. אבל על סעודיה ובעלות בריתה להפסיק את המלחמה הקטסטרופלית בתימן, ולחדול ממעורבות במאבקים הפנימיים בלוב וסודן...."
סעודיה, כמו מצרים, מצפה לחיצי ביקורת מהנשיא ביידן ואנשיו בגין מצב זכויות האדם והדמוקרטיה, כולל המאבק ב"
אחים המוסלמים" שהוא ארגון הטרור האיסלאמי הגדול בעולם, המפעיל ארגונים פוליטים ברחבי העולם, כולל בארה"ב. סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים מצפות ללחץ אמריקני עקב מעורבותן הצבאית בלוב, סודן ותימן, הנלחמות באירן ובעלות בריתה (בתימן) ובטרור האיסלאמי הסוני (בלוב וסודן).
ישראל
וויליאם ברנס מתאר בזכרונותיו את מאמציו להגביר את הלחץ על ישראל כאשר היה עוזר מזכיר המדינה (ג'יימס בייקר) לענייני המזה"ת. הוא תומך עקבי בהקמת מדינה פלשתינית, וביוני 2002 אמר לבכיר ישראלי: "הפלשתינים סולדים מהכיבוש הישראלי אפילו יותר מסלידתם את ערפאת". עם זאת,
ברנס מדגיש "שמחויבותנו לביטחון ישראל מושרשת בתודעתנו, ואנו מתפעלים מהפיכת ישראל לכח אזורי מבחינה צבאית וכלכלית. אבל ביטחון ישראל וקיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית לא יקודם על-ידי מדינה אחת מערבית לירדן עם רוב ערבי". כמו ממסד
מחלקת המדינה, גם ברנס אינו מודע ל
מציאות הדמוגרפית מערבית לירדן, המפריכה את מיתוס "השד הדמוגרפי הערבי", ומתעדת את התמערבות הדמוגרפיה הערבית ואת הרוח הגבית חסרת התקדים של הפריון היהודי.
