בימים אלה אנו עדים לתופעה חמורה, הכרוכה בהתערבות תדירה וכוחנית של היועמ"שית בעבודתם של ראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשטרה ואחרים. לעתים נראה שהיא פועלת כרשות-על, מעל הממשלה, שרק לאחרונה הוקמה על סמך תוצאות הבחירות ורצון הריבון. גילוי נאות: הח"מ מסתייג מאוד מן ההרכב המפלגתי והאישי של הממשלה, כמו גם מתפקודה, אשר משחק לידיהם של מבקשי רעתה. בימים אלה אנו עדים לתופעה חמורה, הכרוכה בערבוב רשויות, בפגיעה בהפרדת הרשויות החיונית למשטר דמוקרטי של ממש. מדובר בשלוחה של הרשות השופטת בתוך הרשות המבצעת. מדובר בעוצמה גוברת של הרשות השופטת בהשוואה לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת. היועמ"שית הנוכחית מכהנת בתפקידה בסך-הכל שנה וחודשיים, מאז פברואר 2022. היא מונתה על-ידי שר המשפטים לשעבר, גדעון סער, ועם מינויה הורמו לא מעט גבות לגבי מידת התאמתה לתפקיד רב ההשפעה. סער לא נימק מדוע בחר בה, ובדיעבד נראה שהוא הביא בחשבון את האפשרות שתקום ממשלה חדשה ורצוי לו כאיש אופוזיציה לעתיד להקשות על תפקודה של הממשלה העתידית (הנוכחית) בעזרת יועמ"שית נאמנה לו. ניתן כבר לומר שהצעד הראשון ברפורמה המשפטית צריך היה להיות העמדתם של היועמ"שים במקומם הראוי ועל-פי חוק, כך שלא יוכלו לפעול בשרירות ולכפות את רצונם על משרדי הממשלה השונים. צעד זה נראה חשוב יותר מאשר תיקון ההרכב של הוועדה למינוי שופטים. ערב מינוי היועמ"ש/היועמ"שית פרסמתי בינואר 2022, כלומר בטרם נכנסה היועמ"שית הנוכחית לתפקידה, את המאמר הבא, תחת הכותרת "לפני שממנים יועץ משפטי לממשלה". אני מוצא לנכון להביאו כאן שוב, ככתבו וכלשונו, בתקווה שיימצא מי שיוכל להתמודד עם שלטון-העל של היועמ"שים. הדברים מתייחסים ליועמ"ש כמוסד ולאו-דווקא ליועמ"שית הנוכחית. רק מטעמי נוחות הדברים כתובים בלשון זכר בלבד.

"לפני שממנים יועץ משפטי לממשלה" (נכתב ופורסם בינואר 2022)

שש שנים חלפו, ושוב עומדת ישראל לאייש את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תפקיד רב כוח ועתיר סמכויות, כאשר חלק מהן סותרות האחת את רעותה. לפני מינוי יועמ"ש חדש, מן הראוי לבחון שמא במשך השנים צבר היועמ"ש כוח רב מדי, לעתים רב מזה של ראש הממשלה והממשלה עצמה. באופן בסיסי, וגם מילולי, היועץ המשפטי לממשלה הוא עורך הדין של הממשלה, והוא מייעץ לראש הממשלה ולממשלה (שרים, משרדים, גופים הכפופים לה), נותן להם חוות דעת ומייצג אותם בבתי המשפט ובבתי הדין השונים. אבל, ליועמ"ש יש גם תפקידים נוספים:

• הוא ראש התביעה הכללית, בהיותו ממונה על פרקליט המדינה.

• הוא מעורב בניסוח חוקים ותקנות ובהכנתם.

• הוא המוסמך לפרש את החוק ולאכוף אותו, כממונה על שלטון החוק, כאילו היה היועץ המשפטי למדינה, ולא רק לממשלה.

ריבוי התפקידים והסמכויות, ונוכחות הקבע שלו בישיבות הממשלה, מביאה אותו למעמד ש"על פיו יישק דבר". על-אף היותו איש הרשות המבצעת, הוא נראה לעתים כזרוע של הרשות השופטת בתוך הרשות המבצעת, ובכך טמונה הפרה של עקרון הפרדת הרשויות. כאמור, ריבוי הסמכויות הביא להתפתחות סתירות ביניהן. כך, למשל, לא סביר שמי שמעורב בניסוח החוק יעסוק גם באכיפתו. כך, למשל, לא סביר שמי שמייצג צד אחד, צד התביעה, יוכל להיות גם פרשן ניטרלי של החוק. פרשן ניטרלי של החוק אמור לא להיות מעורב במשחק הפוליטי, ואילו המציאות מראה שהחלטות היועמ"ש ופעולותיו קובעות אפילו מי יהיה ראש ממשלה בישראל, ולמי יש זכות להיבחר, וממי נשללת זכות זו. מה יכול להיות פוליטי יותר מכך?! תפקידו הבסיסי של היועמ"ש - כשמו כן הוא - הוא לייעץ לראש הממשלה ולממשלה, ועל כן יש להתייחס לכך כמשרת אמון. כשם שכל אזרח רשאי לבחור מי ייעץ לו, ייתן לו חוות דעת, וייצג אותו, מן הראוי שגם ראש הממשלה יוכל לבחור מי ייעץ לו, ייתן לו חוות דעת, וייצג אותו. זה לא המצב במדינת ישראל. כל לקוח אמור לבחור את עורך הדין שייצג אותו, אלא אם כן אותו לקוח הוא ראש הממשלה! כאשר מדובר בראש הממשלה, בחירת עורך הדין שייצג אותו עלולה להיות נתונה אפילו בידי מי שהם יריבים לראש הממשלה. חשוב שראש הממשלה והממשלה יוכלו לבחור יועץ משפטי לממשלה - משרת אמון - אשר ייעץ להם, ייתן להם חוות דעת, וייצג אותם. חשוב שיהיה גם יועץ משפטי למדינה - לא משרת אמון - ובמקרה של חילוקי דעות ביניהם, שניהם ברמה של שופט בית המשפט העליון, יכריע בית המשפט העליון. מכל מקום, חשוב שתיקון מבנה תפקידו של היועמ"ש ייעשה לפני בחירתו של יועמ"ש חדש, כדי שליועמ"ש הנכנס תהיה הגדרה ברורה של תפקידו וסמכויותיו.