זחיחות הדעת, הרברבנות, הזלזול באחר, ביטול הזולת, הגאוותנות, השחצנות, האלימות הרוחנית, הנפשית והמעשית, האגואיזם הטהור - כל הרעות החולות הללו הן שעומדות בבסיס האסון הכבד שהומט על העם המוכה היושב בציון. כל הרעות החולות הללו, מתברר - זורמות בוורידי ובעורקי המאצ'ואים הישראלים, בין שהם יושבים בממשלה, בין שהם מנהיגים את ארגוני הביטחון, בין שהם סתם נוהגים בכביש - ובין שהם מפקדים על יחידות צה"ל החשובות והקריטיות לקיומנו.
כך, אין להסיר ולו קמצוץ של משקל מכתפי מפקדי חיל הגנת הגבולות - האמונים על מערך האיסוף הקרבי ועל מערך התצפיות - שהיו מיועדים ומהונדסים בדי.אן.איי שלהם להתריע ולהגן מפני טרגדיות תנ"כיות מהסוג שהתאפשר כאן ב-7 באוקטובר.
מבלי להכיר אותם אישית אין לי ספק - בתור אביה של מפקדת תצפיתניות באחת הגזרות המעורבות באסון - שהאמירה הפושעת לטעמי: "אם שוב תציקו עם הדברים האלה - אתן תועמדו למשפט", אשר ניתנה כמענה לתצפיתניות בחמ"ל ניר-עוז אשר התריעו ושב ושוב על הפעילות החריגה מעבר לגדר הגבול עם רצועת עזה - היא עניין של תרבות מיזוגנית (אולי בכלל מיזנטרופית) שנמסרת מדור לדור ומפה לאוזן במערך הצה"לי של המודיעין הספציפי הזה - המיידי, בקו הראשון, החשוב מכולם.
בחברות אזרחיות המעניקות שירות ללקוח, מן הידועות הוא שנציגי השירות במוקדי המכירות והסיוע ללקוחות ולמנויים מוגדרים כקו ראשון לשרידות החברה בשוק מסחרי תחרותי. חברה שתעניק שירות גרוע לא תאריך ימים, בדרך-כלל, אלא אם היא מונופול.
במקרה של החברה להגנת ישראל, הידועה בשמה צה"ל - יותר מהכישלון הקולוסאלי של הצבא ויתר שלוחות הביטחון בהתנערות מאבק התדהמה עם פרוץ הסיוט וב-36 השעות שלאחר מכן - שירות הלקוחות שניתן לאזרחים האומללים מצדיק לחלוטין פירוק עד היסוד - ולא בטוח שגם הרכבה מחדש. לא עם אותם אדריכלים, בכל מקרה.
הקמת חיל הגנת הגבולות בשנת 2017 עלתה למשלם המיסים הישראלי מעט מאוד - שכן המדובר היה באיחוד ארגוני בין מערכים קיימים - מערך הגנת הגבולות וחיל האיסוף הקרבי (לשעבר חיל מודיעין שדה - מוד"ש). אז אולי, כנהוג במקומותינו, מה שזול כמעט ואין לו ערך, כפרה. אבל מה שיש לו המון ערך ואין עליו כל כפרה הוא חייהם של 1,200 מתים, 239 חטופים, יותר מ-90,000 מפונים, ומיליוני פוסט-טראומתיים בהם נפגוש כולנו בעשורים הבאים, ובכלל אלה מי שהם ילדים היום, ויהיו הורים בהמשך.
את החיל הקימו, כך נטען בפרסומים שונים, כהפקת לקחים ממערכות 'צוק איתן' ב-2014. חשבו ההוגים, כפי הנראה, שבאמת בכדי לעמוד על המשמר כצוק איתן - צריך עיניים שיצפו כל היום וכל הליל בנעשה מעבר לחומות. בקמפיינים השיווקיים הסמי-סובייטים של צה"ל, מתארים את החיל בגדולות ונצורות: "בנוסף ללוחמים וללוחמות, מפעיל גדוד "איתם" (אחד מ-5 גדודי החיל) גם מחלקת בלון ופלוגות של תצפיתניות, שמטרתן לגבש תמונה מודיעינית ברורה עבור הכוחות. התצפיתניות יושבות בחמ"לי תצפיות וסורקות את השטח יומם ולילה. תפקידן להכיר את הגזרה יותר טוב מכולם. "הן מכירות כל אבן, כל גבעה והר, וכל גרגר חול הנודד בחולות האין סופיים של המדבר", מדגישה מפקדת מפלוגות התצפית".
ואולם, במהפך מטורף שלא ניתן היה לדמיינו, המומחים עטורי הדרגות, המאצ'ואים של צה"ל, אלה שיושבים בדרך-כלל מעבר לשולחן מהגוני שפרגנו לעצמם בלשכה ממוזגת, לא בקו הראשון - החליטו לתחוב יד שעירה לחגורה, לפתוח כפתור בחולצה כדי שיציץ החזה השעיר - ולמחות במחי נשיפת עשן סיגריה את התרעותיהן מצילות החיים של הבנות, היחידות שעשו את עבודתן נאמנה, עיניהן דבוקות למסכים ומוחן סוער מהתרגשות ומפחד - התצפיתניות.
יש מי שיעדיפו לאחסן את המחדל גוזל החיים הזה תחת כותרת ה"קונספציה" ידידתנו, זו שכעת תולים בה את האשם - כאילו מאחוריה לא עומדים אנשים בשר ודם. קונספציה. משהו בענן. אלא שכאן אין המדובר בקונספציה - שהגדרתה במילון היא "השקפת עולם". כאן אנו עוסקים באינפקציה - דלקת חמורה המזהמת את הגוף, והופכת למסכנת חיים, עד המוות, עד מוות.
ולכן, יידעו כל אם ואב עבריים אשר בתם (או בנם, אולי, בהמשך, כשצה"ל יפסיק באמת להיות חזיר שוביניסטי משני הכיוונים) מיועדת להתגייס כתצפיתנית לצה"ל - שגורל בתם וגורל כולנו, לפחות כעת, מסור בידי גנרלים שאינם ראויים לכך. נדרשת פעולה נחרצת להפיכת הגלגל על פיו.