באום אל-פאחם ישנה קבוצת כדורגל (ליגה א' צפון) המתקראת "מכבי". לפני עונה אחת עוד נשמה אויר פסגות כששיחקה בליגה הלאומית. הקבוצה לא הצליחה, מסיבות שונות ומשונות להתעלות, להתרומם ולהמריא. גם אז כמו היום, הקבוצה שהפכה נמושה ורכיכה, שימשה למרבה הצער, שק החבטות של כמעט כל הקבוצות האחרות. זה כשלעצמו אינו דבר של מה בכך, אך זה יכול לקרות לכל ובכל קבוצה. תהא אשר תהא גדולתה או יהא אשר יהא מעמדה!
קברניטי הקבוצה שניסו בכל דרך לתמוך בה, לגבותה ולהביאה לחוף מבטחים, נכנעו לבסוף אל מול המציאות העגומה והשלימו עם רוע הגזירה, וכאשר קבוצתם האהובה החלה זוחלת על גחונה ונוצותיה מרוטות עד למשעי, ואגב כך הלבינו את פניהם ברבים, נותרו עם טיפת סומק בלחיים, נשארו עם כבוד עצמי ושמרו על צלם אנוש, גם בהקשר של אירוח אוהדי ושחקני קבוצות אחרות!
בסבב הראשון של העונה אירחה קבוצת מכבי א.א.פאחם את הטוענת לכתר, קבוצת קטמון י-ם שבינתיים העפילה לפני מספר ימים לליגה הלאומית. אשר הגיעה בהמוניה (חברי הנהלה, שחקנים ואוהדים) לארץ החומוס, הקבב על האש והבקלאוות. היא הגיעה דרוכה, מיוחמת ורעבה (ולא רק לכדורגל!).
המושכים בחוטים בקבוצה מ-א.א.פחם, נכנסו לכוננות אירוח ימים ספורים לפני מועד המשחק. שכן, הם הרהרו בינם לבין עצמם, מדובר בקבוצה ידידותית עד מאוד ששמה הטוב ושמעה הגיעו למרחוק ועשו לה הרבה מוניטין! הם השקיעו ממרצם וטרחו לשוות למעמד אוירה נינוחה, רגועה, פסטורלית, ביתית ובעיקר ספורטיבית, ושקדו על הפרטים הכי קטנים כדי לייצר קבלת פנים מצודדת, יפה, מכובדת ומרנינה!
בנוסף לחיוכים ולסבר הפנים היפות, חיכו לאורחים פרחים, בתפריט היו גם שתייה קרה, קפה, עוגיות וצלחות עמוסות בקלאוות! טסי הבקלאוות העסיסיים והמפתים נפרסו ביציעים והתחככו בתאבון המפעפע של האוהדים האורחים והבקלאוות היו בהישג פיותיהם, רירם וחשקם לאורך המשחק!
אני בעצמי נטלתי חלק בחינגה והגשתי בקלאוות בהדרת כבוד, לכל מבקש וחושק ממאיישי היציע הקטמוני!
המשחק הסתיים בנצחונה של הקבוצה האורחת על הקבוצה המקומית. האורחים עזבו את המקום שמחים וליבם טוב עליהם כמו בסיפורי האגדות הקסומות של אלף לילה ולילה!
חלק מהאורחים אף כובדו על-ידי חברי ההנהלה המקומית ובראשם מר ג'מיל מחאמיד, כאשר הוזמנו לארוחה כיד המלך במסעדה מקומית רחבת ידיים, הנקראת מסעדת אבו סאלח, המתמחה בהגשת חומוס אסלי בר-ניגוב ושאר סלטים טעימים אחרים, מה גם קבב ושאר מטעמים אנינים על האש. גם כאן נשפכו הבקלאוות, הכנאפה וסוגי ממתקים אחרים על השולחנות, כמים!
לפני כחודש לערך, התקיים משחק הגומלין בטבורה של ירושלים. הקבוצה מ-א.א.פאחם מלווה בקומץ אנשים הגיעה למשחק עם ציפיות מרקיעות שחקים לקבלת-פנים מלבבת, זכר למפגש מימים נפלאים אחרים. אני נבצר ממני להגיע למשחק בירושלים! הקבוצה המקומית היכתה בקבוצה (האורחת) מ-א.א.פאחם שוק על ירך. הלמה בה ללא רחם ודרסה אותה בתוצאה אסטרונומית ומבעיתה, אך גם לחלוטין לגיטימית!
הקבוצה מ-א.א.פאחם עשתה את דרכה חזרה חפוית ראש. חלק מקברניטיה, במר ליבם עליהם, ולא רק מהתוצאה, טלפנו אלי מהדרך ושפכו מצפונות ליבם למשמעי את הדברים הנוראים הבאים:
- נו...
- מה נו?
- אף אחד! אבל אף אחד! לא הביט לעברנו... לא ספרו אותנו ממטר...!
- מה? הייתכן?! בלתי נתפס! מאוד מאוד מאכזב! אך חבר'ה, אין ברירה... קבלו את זה ברוח בקלאוויסטית...!
השיחה ספק נפלה, ספק נקטעה לה, אולי בשל טלטולי האוטובוס העזים במורדות הפתלתלים ביציאה מירושלים בואכה אזור השפלה... בעיני רוחי דמיינתי את האנשים האלה כובשים את פניהם הנפולות והמכורכמות מרוב בושה באופק האדמדם שהסמיק קמעה לאות הזדהות עמם!
חברים, אנא מכם! זוהי ארץ החומוס, הקבב והבקלאווה... אנשים מזדמנים למחוזותינו (אל הספקים הטובים ביותר!) עם הפנמה מראש לזלול כמה שיותר בקלאווה מתקתקה וערבה לחך ולנגב חומוס אסלי ומסבחה טעימה ועל הדרך לאכול קבב מתובל בשומן כבש ושאר בשרים צלויים היטב על האש! חברים, תתרגלו כבר!