אנחנו לא נספרים. לא משנה אם אנחנו גבוהים או נמוכים, שמנים עגלגלים או רזים כחושים, הדורים מנצנצים או זרוקים מפולפלים, נבונים או נבובים, נאמנים או "גייסחים" (מלשון גיס חמישי).
לדידנו, שם המשחק הוא: לחדור. ואנו לא חודרים. אתה מנסה ומשקיע את כל מרצך ויכולתך בניסיון לחדור ואינך קוצר פרי ואינך מתקדם כהוא זה. אתה מתייפה, אתה מבליג, אתה משחק אותה. אתה משכנע את עצמך, שהנה זה קרוב, שזה אפשרי ושהנה אוטוטו זה בא. אך לא ולא. והניסיונות שלך נשארים בבחינת ניסיונות בוסר.
אנו לא בראש מעייניכם ולא במוקד המחשבה שלכם. גם לא במרכז התודעה שלכם. היה עדיף אם לא היינו כאן. כך ירווח לכם יותר ואתם תוכלו להסתדר יותר בלעדינו.
עדיף אם היינו מושלכים קדם, למדבר. לפחות היינו יכולים להיות שכנים. ברזומה שלכם אתם תמיד מתייפים לשכנים ותמיד טובים לשכנים ולמכרים קרובים ורחוקים. בקיצור, טובים לאחרים, בעיקר המרוחקים מכם. למשל לשכנים מאפריקה - אתם נמצאים שם בכל מקום. מעניקים עזרה בתחומים רבים: רפואה, בריאות, מדע וחינוך. או לרחוקים במזרח אסיה עת מתרחש שם אסון. אתם מאוד הומניים ומאוד רחמנים, ואלה כשלעצמן מידות טובות וראויות. אתם קובעים חילופי משלחות בתחומים רבים. מארחים ומתארחים. אתם מנוכרים רק לנו ומתקשים רק מולנו. רק כי אנו נמצאים בקרבכם וקשורים בטבורכם.
אתם קשי-עורף רק כלפינו. אתם תחפשו בכלינו ותנברו באמתחתנו בכל מקום: בכניסה לסופרמרקט, בכניסה וביציאה דרך המחסומים המחוברים לשטחים, בשדות התעופה, בין אם בטיסות פנים או בטיסות לחו"ל, במעברים על נהר הירדן, בפתחי הכניסות לתחנות הרכבת ולתחנות המרכזיות ובמקומות אחרים ובאתרים שונים.
אלה האמונים על הבידוק הביטחוני במקומות אלה, עטים עלינו ועל נשותינו ועל בנותינו, כמוצאי שלל רב. הם מיד נדרכים כקפיץ למראה אישה עוטה כיסוי ראש המשווה לה הדר וכבוד ויוקרה כמעין סממן מסורתי. הם מיד מרצינים סבר, מקשיחים פוזה, מותחים איברים, מכלים את הציונות והפטריוטיות שלהם בנו, מפשפשים בתיקים ופוצחים במבול של שאלות קנטרניות, מונוטוניות, משמימות, רדודות, אבסורדיות ולעתים מיותרות ומשפילות.
כשערבייה עורכת קניות בסופרמרקט
מאוד חורה לי כשאני רואה בודק ביטחוני בכניסה לסופרמרקט כלשהו, מעלים עין ביודעין מאישה הנראית לפי צורת לבושה יהודייה. וכיצד הוא מזדקף וקם לקראת כניסת אישה אחרת בעקבותיה, רק מפני שהיא עוטה על ראשה צעיף המזהה אותה כערבייה. לעומת השלומיאליות המתבטאת בקלות מעברה של היהודייה, הבודק מחמיר בבואו לבדוק את הערבייה. מהלך הפוגם בערך הבדיקה באופן שווה ופוגע בכבוד האישי ובחדוות מסע הקנייה של הנבדקת הערבייה.
לעתים קורה, שתוך כדי התהלכותך במקום מסוים, אתה עונה לשיחת טלפון בשפתך. ואז שפתך מסגירה את מוצאך. מיד, זרם של מבטים חשדניים נשלח אוטומטית לכיוונך ופרטיותך מתכרסמת ונפגעת.
כשאתה מריץ את עגלתך ומסתובב להנאתך בסופרמרקט, במעברים בין השורות המוצפות בשפע מוצרים, כאשר חזותך או לבושך, גם של אלה הנלווים אליך, מסגיר את שיוכך הלאומי, מתח כבוש ועצור אופף אותך ובמקביל את כל מי שעובר בקרבתך, ודי בניצוץ הכי קטן, אגב התחככות הכי מבוטלת ובלתי נחשבת, כדי להביא לפיצוץ ולהבעיר בעירה, הגולשת לפסים גזעניים בוטים מאוד.
מבדקים ביטחוניים מוגזמים מדי
במעברים המחברים בין ישראל לשטחי הרשות הפלשתינית והמאוישים על-ידי צוותי בידוק המופעלים מטעם חברות אבטחה פרטיות תקצר היריעה מלספר על אופן הבידוק המשפיל שחווים על גופם יום-יום אנשים, כולל נשים ואנשים מבוגרים. המשתמשים במעברים, במיוחד בדרך חזרתם לארץ, הנאלצים לעבור שבעת מדורי גיהינום, לפרק זמן מתמשך. אף על-פי שהם נושאים בתעודות זיהוי כחולות והם אזרחי המדינה. לעומתם
מתנחלים זוכים למעבר חופשי לחלוטין. אני מסופק, אם ישנו מישהו בישראל שנחשף אי-פעם או המודע למה שמתרחש במעברים אלה יום-יום ושעה-שעה.
במידה שאתה מוחה על יחס מעליב ומשפיל: תמיד, אבל תמיד, יצוץ משום מקום אותו קטגור יהודי שיזכיר לך, שאם היית משמיע מחאה דומה במדינה ערבית, תהי אשר תהי, מזמן היו מרססים ומרוצצים אותך.
ומה תספר באשר לקורות איתך, כשאתה נופל כפרי בשל לידיו של שוטר, האורב לך ומחליט, שזו העת לאכוף את כל תקנות התעבורה עליך. או בשעה ששוטר משמר הגבול יחליט, שהוא אינו שוטר המופקד על שמירת החוק, כי אם שליח השלטון והמדינה. והוא אינו נחשב לשוטר, אם לא ירדה בך ויתבריין כלפיך (מלשון בריון). כי אתה, לעתים, מתנהג בגוזמא ומרשה לעצמך למחות או להפגין או חלילה לסגור צומת, במסגרת הזכות להפגין, המוקנית לך על-פי חוק במדינה דמוקרטית. או כשאותו שוטר יתלווה לשליחי שלטון החוק, הבאים להרוס את ביתך, בטענה שנבנה ללא רישיון ובניגוד לחוק. אתה תחוש שהוא והקולגות שלו, באו לא ככוח שתפקידו להשליט סדר ולהשיבו על-כנו במידת הצורך, נהפוך הדבר - הם באו להתחשבן איתך כאחרון הסוררים ופורעי החוק הערבים, ששנאתם למדינה יוקדת בקרבם.
או מה יקרה לך במבואות שדה התעופה נתב"ג, רק מפני שענית לשאלה, מהיכן אתה בא? ותעודתך המזהה ולאחר עיון שטחי וקצר נלקחת ממך. ואתה מקבל הוראה להעמיד את רכבך בצד הדרך, במקום המיועד לכך, וכל העוברים בסך מביטים לכיוונך במבטים צולבים ובעיניים קמות, מתוך מודעות ודרך הפנמה שמדובר ברכב ערבי! ואתה מחכה ומהרהר על הבדיקות הממתינות לך בצנרת, בתוך אולמות הנוסעים, ועל סוגי המדבקות שיונפקו לך ושיודבקו על מזוודותיך, ושהן תנתבנה את צעדיך אל הבדיקות הבאות, הכוללות: הפניה לעמדת בידוק ידני חטטני עד מאוד, שבו מוצאים כל פריטי כבודתך, לחלקם אף נגרמים נזקים במהלך הבדיקות, שאין פלא אם יסתיימו בהובלתך לתא צדדי מופרד, אשר בו תחווה בדיקה גופנית המלווה בהתערטלות חלקית, והכרוכה במישושים גופניים. ואתה מנסה כל הזמן להתאפק ולכבוש את זעמך הרב.
אל מול כל אלה, דרושה הימלכות בדעת, עניינית, רצינית ובעיקר ממלכתית. הרי בסופו של דבר משהו צריך לקרות, אם עושים את הדברים אחרת, מתוך רביזיה בעמדות האישיות ודרך חשיבה מפוכחת וראיית דברים נכוחה. עד אז, אנו נמשיך להיות בלתי נספרים.
