לא ניתן להחיל את חוק יחסי ממון על זוג שנמנע מלהינשא בטקס דתי מטעמים כלכליים בלבד, ולא שינה את הסטטוס האישי שלו במשרד הפנים. כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בתל אביב.
בתיק זה הגישה האישה, שנישאה לנתבע בנישואין אזרחיים לפני מספר שנים, תביעה לחלוקת הרכוש בהתאם לחוק יחסי ממון. חוק זה חל על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974. בתגובה, הגיש הנתבע בקשה למחוק את התביעה, בטענה שהם לא נישאו בנישואין דתיים, ולא שינו את הסטטוס האישי שלהם במשרד הפנים - ועל כן לא ניתן להחיל עליהם את חוק יחסי ממון.
להחלת החוק על בני זוג ישנה משמעות כלכלית של ממש, שכן החוק קובע חלוקה שווה של מחצית הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים בעת עריכת איזון משאבים, ללא צורך בחובת הוכחה כלשהי.
השופטת אסתר ז'יטניצקי-רקובר בחנה את נסיבות המקרה ומצאה, כי לא הייתה כל מניעה דתית שמנעה מבני הזוג להינשא כדת משה וישראל (כלומר: לא מדובר במקרה בו מי מבני הזוג אינו יהודי, או נשוי לאחר, או שמדובר בכהן וגרושה). בני הזוג בחרו שלא להינשא, וכן שלא להירשם נשואים זה לזו - ממניעים כלכליים בלבד. האישה רצתה להמשיך ולקבל גמלת אלמנת צה"ל, והנתבע - מטעמי מיסוי. במקרה שכזה, אף שנערך טקס נישואין, ואף שהסביבה ראתה אותם כזוג נשוי - הם לא יכולים להיחשב כנשואים הלכה למעשה, ועל כן חוק יחסי ממון לא יחול עליהם.
לפיכך, מעמדם של הצדדים הוא כשל ידועים בציבור. על-פי הפסיקה, על-מנת לקבל זכאות לרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים אצל ידועים בציבור - עליהם להוכיח, כי קיים שיתוף ברכוש מסוג זה (כלומר: את תחולת הלכת השיתוף עליהם), בניגוד לחוק יחסי ממון החל כאמור אוטומטית על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974 וקובע חלוקה שווה.
מדובר בפסק דין חשוב, שכן הוא קובע נטל הוכחה שונה בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג שנישאו בנישואין דתיים, לבין אלו שנישאו בנישואין אזרחיים ולא שינו את הסטטוס האישי שלהם.
