בהיצף סבר הפנים הזועפות והזועמות ובשפך הפרצופים המרצינים, כדי לשוות להם פוזה מאיימת ובשטף הבלוריות המתבדרות במשבי האוויר, המסורקות, המטופחות והספוגות ג'ל סמיך, נערי ובוהק, שצריך ורצוי לצחקק עליהן בקול רם ושבעליהן מופיעים על המרקעים הצבעוניים המרצדים, מחויטים, מעונבים, מחויכים ודשני עונג, ופותחים במסעי התלהמות איומים, שיסויים והפחדות ותוך כדי האווירה המורעלת, הקשה מנשוא והבלתי נינוחה בעליל, השוררת בארץ ואל מול פרץ ההזדעקות, ההזדעזעות, הגזענות, ההוקעות והגינויים.
בכל המבול הזה, היה חסר רק, שלא יהיה נשיא מדינה איכותי, ממלכתי, הומני ואנושי. אדם משכמו ומעלה. עממי, מציאותי, נדיר, חכם ומאוד מוערך. שכן אלמלא כך, המצב היה מדרדר לשפל והיינו כולנו, תופסים אחד בצווארו של השני, משתלחים האחד ברעהו ומתקוטטים עד זוב דם.
הנשיא רובי ריבלין, נצר למשפחה ידועה, מכובדת ומשכילה, הוא ברוב נאורותו, מחשבתו המפוקחת וראייתו נכוחה, מהווה בלם אחרון לפני הזליגה למדרון וההתרסקות הטוטלית. מהיום צריך לשייך אותו לדור הנפילים. מהיום צריך להתייצב לצידו ולתמוך בו ולפאר את פועלו.
הוא אינו מתעסק בהפחדות. ההשתפנות ממנו והלאה. הוא משרה באישיותו ובנוכחותו אווירה חמה ולבבית. מכאן שאפשר להכביר בקילוס מידותיו. הוא מזן האנשים שנוטע בקרב האזרחים רוגע, שלווה, שאננות ונינוחות.
איני יודע מי צד את השני לפני ולפנים - הנשיא את התפקיד או התפקיד הרם את הנשיא. במקרה הזה, נוטה אני להאמין, שהאפשרות השנייה היא הריאלית יותר: התפקיד צד את הנשיא, שהמדינה זקוקה לכמותו. ארץ של ריב ומדון, מדינה משוסעת ורווית קטבים וקוטביות, ארץ של חיכוכים, תככים וניגודים, ארץ שחיים בה, בצוותא, אך בניכור, יהודים וערבים, הייתה משוועת לנשיא שכזה, שיקום, למשל, ויערוך ביקור בכפר קאסם, ביום הזיכרון לטבח הנוראי שבוצע בתושביו לפני עשרות שנים, כשהפצע המדמם עדיין לא הגליד, ויתנצל על העוול ההיסטורי שנעשה.
או שירהיב עוז בנפשו, ויגנה את מבצעי הרצח המבעית בכפר הפלשתיני דומא, שבו נשרפה משפחה שלמה בשנתה, ואבא צעיר ובנו התינוק נשרפו למוות, הם נכחדו וכלו, בדרך הכי אכזרית, כשאם המשפחה ובן נוסף עדיין נלחמים על חייהם ונתונים לסכנה.
הנשיא ריבלין אינו נשיא יהיר, מתנשא, ראוותן או רהבתן. הוא אדם צנוע שהצניעות היא נר לרגליו, ומהסממנים הכי בולטים באישיותו.
דור הנפילים, הוא דור המנהיגים שקורצו מזן אחר, זן נדיר. מנהיגים שהשכילו להתהדר בסבלנות, בסובלנות ובאורך רוח. מנהיגים דגולים מתונים שידעו לנהוג בזולת במלוא הדרת הכבוד. גם אם הם בני לאום אחר ועם אחר ונזהרו במוצא פיהם והם לא זעקו ולא צווחו ולא התלהמו וליבם היה רחב כלפי האחר.
כשאזרח המדינה יודע, שבמשכן הנשיאים דר נשיא כמו הנשיא ריבלין, הוא רגוע יותר, שלו יותר ובטוח יותר. שהרי הוא שם את מבטחו באדם, שיכול להגן עליו ולשמור עליו כשצריך וצריך!
אדם שיודע, שגלום בי ובעמי, מטען תרבותי והיסטורי יקר ערך ושלא יסולא בפז. אדם שיכול להחשיב, להעריך ולכבד את המורשת שלי, את התרבות שלי, את הפולקלור שלי ואת אמונתי ואת שייכותי הלאומית ואת התרומה של עמי לתרבות ולציביליזציה העולמית. אדם שדוגל בסובלנות, בקירוב לבבות, בפשרות היסטוריות ובשלום בין עמים.
כשאני אפגוש אותו, הייתי רוצה שתלווה אותי התחושה, שאני פוגש אדם משכמו ומעלה. אדם שידאג לרפא את פצעיי, ולהוריד מעל גבי חטוטרת איומה ונוראה, שתפחה ותפחה בגין סממני אפליה, גזענות, דחייה ודחיקה לשוליים. ואני אגמול לו בהתאם ואעריך מאוד את פועלו. בגללו ובזכותו, הקיצוניות תהיה ממני והלאה.
אדוני הנשיא, קרב אותי, ברשותך, אל ידידיי, רעיי ומכריי, שרחקו ממני וקרבם אליי. הפגן נחישות ועקביות, ואל תיחת ואל תירא. אדוני הנשיא חרוש, ברשותך, את הארץ, ארץ טובה, לאורך ולרוחב. תתארח בהרבה מקומות: אצל יהודים ואצל ערבים כאחד. ספר לערבים על עמך וסקור בפני יהודים את תולדות עמי ערב. הזכר להם, ליהודים ולערבים כאחד, שהם בני דודים קרובים. כך היו וכך נשארו. כך למעשה אתה מוכיח שהינך נשיא עממי. נשיא שאינו מתנשא.
הגבר, ברשותך, את המעגלים התרבותיים, החברתיים והאנושיים במשכנך, בהשתתפות יהודים וערבים. פעל למען עריכת מפגשים בין יהודים וערבים, בחסות משכן הנשיא. עשה למען חיזוק היצירה הספרותית והאומנותית אצל יהודים וערבים כאחד. שים את הדגש על חשיבות הקשר עם מדינות האזור, עמי האזור ומנהיגי ותושבי המדינות השכנות. מכך יצמחו רק דברים יפים, ראויים וטובים. כך נהגו המנהיגים הדגולים לאורך ההיסטוריה. ואתה, אדוני הנשיא, נועדת והינך בנוי וראוי, להיות מנהיג דגול.
