שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
שאול שוחט, ביטל (21.10.2015) את החלטת בית המשפט למשפחה בתל אביב לבירור אבהות אזרחית, מחשש לממזור הקטין.
לבית המשפט למשפחה (השופט שמואל בר-יוסף) הוגשו שתי תביעות על-ידי קטין, באמצעות אמו, נגד גבר עימו קיימה יחסי מין בעודה נשואה לאחר. הראשונה הייתה תביעה ל"אבהות אזרחית", במסגרתה עתר הקטין למתן פסק דין הצהרתי, לפיה הנתבע הוא אביו הביולוגי, בהתאם לרמת הראיות הנסיבתיות בתיק הנדרשות במישור המשפט האזרחי הרגיל . על-פי חוק מידע גנטי, לא ניתן בנסיבות בהן הולדתו של הקטין מלמדות על חשש לממזרות (בשל נישואיה של האם לאחר) לערוך בדיקת רקמות, התבקש במסגרת התביעה בירור ראייתי של זהות אביו של הקטין, שלא באמצעות בדיקה מדעית. התביעה השנייה שהקטין הגיש נגד הנטען להיות אביו הייתה למזונותיו.
האב הנטען לא התכחש לקיום קשר רומנטי עם אמו של הקטין אך בד-בבד טען, כי האם קיימה קשרים דומים עם אחרים. עוד הצהיר, כי אין בכוונתו להכיר בקטין או לעמוד עימו בקשר כלשהו. גם האב הרשום של הקטין (בעלה לשעבר של האם) שצורף לתביעת האבהות, הצהיר שאינו מעוניין בקשר עם הקטין.
מהי טובת הקטין?
עמדת היועץ המשפטי לממשלה בתיק האבהות הייתה, כי בתביעה יש כדי להביא לפגיעה בכשרות היוחסין של הקטין. בית המשפט למשפחה החליט לבקש את חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול לעניין התובענה, וגם זה חיווה את דעתו נגד המשך בירורה וקבע, כי גם ראיות נסיבתיות שייחשפו בהליך עלולות להקים חשש לממזרות הקטין.
בתסקיר מטעם העובדת הסוציאלית צוין, כי בירור תביעת האבהות אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, משום שהיא מסכנת את הקטין בהכרזה עליו כממזר, ומשום שהאב הנטען הדגיש בצורה חד-משמעית כי בכל מקרה הוא מתכוון להתנכר לקטין גם בעתיד. הוא הסביר, כי מחויבותו הראשונה היא לאשתו ולבנם המשותף שנולד לאחר הולדת הקטין, ואין בכוונתו לפגוע בתא המשפחתי ששיקם.
בית המשפט למשפחה הורה להמשיך בבירור הראייתי של האבהות בהתאם ל"מדרג הראיות" שנקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (בר"ע 1364/04), לפיו ניתן לברר אבהות אזרחית על סמך ראיות נסיבתיות בתיק. בעמדה זו תמכו גם האם וגם האב הרשום של הקטין.
בהמשך מינה בית המשפט מומחית, על-מנת שזו תחווה את דעתה בשאלה האם בירור האבהות עולה בקנה אחד עם טובתו של הקטין, ותשובתה הייתה חיובית. לגישתה של המומחית, גילוי זה עדיף על פני אי-גילוי, גם אם האב הרשום והאב הנטען יתנכרו לקטין. היא הוסיפה וקבעה, כי גילוי זהותו של האב חשובה גם לאחיו של הקטין, אשר גם לו נגרמים נזקים בגין התמשכות המצב הקיים, ונזקים אלו ישליכו על טובתו של הקטין ועל המערך המשפחתי כולו.
בית המשפט למשפחה אימץ את מסקנותיה של המומחית וקבע שטובתו של הקטין מחייבת לברר ראייתית את התביעה, גם אם האב הרשום והאב הנטען יתנכרו לקטין, וקבע את התיק לשמיעת הוכחות. על קביעתו זו הגיש האב הנטען בקשת רשות ערעור.
החסרונות גדולים בהרבה
בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע, כי משבית המשפט למשפחה פנה לנשיא בית הדין וביקש את חוות דעתו, עליו להתמודד עם מסקנותיה. האסמכתא בפסיקה שעליה הסתמך בית המשפט למשפחה דנה במקרה הפוך לחלוטין, בו שני גברים (בעלה של האם וגבר נוסף) טענו לאבהות על הקטינה וביקשו להיות בקשר עימה. השופט שוחט הגיע למסקנה, שבמקרה הנדון החשש לממזרות הוא חשש ממשי, שלא ניתן להתעלם ממנו ולפסול אותו על סמך הפסיקה שבית המשפט למשפחה הפנה אליה.
השופט שוחט בדק את היתרונות והחסרונות הגלומים לקטין אם יתמשך בירור תביעת האבהות ומצא שהחסרונות גדולים בצורה ניכרת מהיתרונות. הקטין לא צפוי בכל מקרה לזכות ל"דמות אב" כתוצאה מהמשך הבירור הראייתי ו"החור השחור" שקיים בעולמו באשר לשאלת זהותו של אביו אינו צפוי להתמלא כתוצאה מפסק הדין, שכן האם הצהירה, כי בכל מקרה בכוונתה לספר לקטין שאביו הוא הנתבע (האב הנטען).
השופט שוחט מצא במסקנות המומחית, כי התועלת מהמשך בירור תביעת האבהות היא בעיקר לאם, כהליך שנועד לתמוך בה לאחר שעד כה נמנעה מלספר לבנה מי אביו. השופט שוחט קבע, כי כל מטרת ההליך הייתה למרק את מצפונה של האם, שבינתיים גורמת נזק לקטין על בסיס יום-יומי.
השופט שוחט ציין, כי לחלוחית עברה בעיניו למקרא התרשמות המומחית מהמפגש המשותף בין הקטין לבין אמו, אביו הרשום ואחיו, מפגש שבו זכה אחיו הקטין ליחס חם ומסור מהאב הרשום. בעוד הקטין חש שהקשר עם האב הרשום מסויג למרות יחסו האנושי של האב כלפיו, הוא יודע שהאב הרשום אינו מגיב אליו רגשית ואינו זמין לו רגשית, ומגיב בהתאם בתגובה של הימנעות.
השופט שוחט ציין, כי הימנעות מבירור תביעת האבות אינו מחייב דחיית תביעת מזונות הקטין, שכן קיימים פתרונות לחיוב הנתבע במזונות גם ללא הכרזה על הקטין כממזר, בין השאר תוך הסתמכות על בדיקות מדעיות כמו בדיקת סוג דם (שהיא לא בדיקת רקמות ויכולה רק לשלול אבהות ולא לאשר).
