כנשים אנו מחונכות מיום הולדתנו הראשון למודל מסוים, מציאות וקריטריונים עליהם עלינו לענות בעצם היותנו נשים. התהליך מתחיל עוד משלב היותנו עובר בבטן אימנו, בתהליך סריקת האולטרסאונד וההכרזה המרגשת: "זו בת!". מרגע זה והלאה, החברה וסביבתנו הקרובה תכתיב לנו כיצד להתנהג, להתלבש (ולהתפשט), לנהוג בכביש ולבצע כל פעולה, כנשים.
עוד לפני שנגיע לאישה בחייה הבוגרים, אני מפנה אצבע מאשימה כבר לתהליך המוקדם של התפיסה שלנו מגילאי הילדות: החל מבובת הברבי הראשונה שלנו בגילאי ארבע-חמש אשר נושאת חזה גדול למופת, היקף מותניים צר בצורה לא פרופורציונלית, איפור תמידי ושיער ארוך, חלק, שופע (ולרוב - בלונדיני), דרך הרצון שלנו להידמות למודלים עליהן גדלנו (אותה בובת הברבי, כוכבות הטלוויזיה בערוצים השונים אשר מציגות קוד לבוש אחיד ומינימלי ואת ריקוד הטוורקינג), לא נשכח את טקס בת-המצווה שהפך בשנים האחרונות להפקה ברמה של חתונה, כשעל חוגגת בת-המצווה מופעל לחץ "ברמות של כלה", וכל זאת תוך כדי השאיפה שלה לספק את היצר הביקורתי של חברותיה בנות ה-12, אשר חונכו גם הן להעצים ולהחצין את נשיותן בגיל 12.
ככל שהזמן עובר, רמת ההורמונים עולה וכך גם רמת הציפיות מאיתנו כנשים. זאת, הודות לעובדה שבהרבה ממובני החיים, גברים הם אלו שידם היא על העליונה. נוכל לראות זאת במערכות זוגיות בהם הסטטוס הנפוץ הוא שגברים מתחילים עם נשים (לעיתים נדירות קורה המצב ההפוך) ולכן אישה היא כמו "מוצר" שצריכה ליחצן את עצמה במטרה שהגבר בו מעוניינת יבחר בה מבין "שאר מוצרי השוק", והתחרות היא קשה.
כמו-כן, גם ברמה המקצועית, בהרבה ממקומות עבודה, בהם גברים הם בעמדות הבכירות, האישה צריכה להוכיח עצמה לא רק כעובדת, אלא גם כאישה וכפרסונה באותו מקום העבודה, אל מול הבוס ומול שאר הקולגות הגבריות.
אגלה כאן סוד קטן. אין אישה שלא יצא מפיה מספר פעמים בחייה המשפט: "למה לא נולדתי גבר? כך היה הרבה יותר קל!", ואני לא מדברת על תקופת הלידה וההריון, אלא בחיי היום-יום. כאשר נחפש במילון החיפוש המפורסם בעולם, google, את המילים: "אישה צריכה", אלו ההשלמות האוטומטיות אותן נמצא: "אישה צריכה להיות", "אישה צריכה לעשות רצון בעלה", "אישה צריכה גבר כמו שדג צריך אופניים", "אישה צריכה 4 חיות", אישה צריכה לכבד את בעלה", "אישה צריכה לבשל", "אישה צריכה", "אישה צריכה להיות בבית", "אישה צריכה לשלם מזונות", "אישה צריכה גבר".
כשהנבחרות ביניהן: "אישה צריכה לעשות רצון בעלה", "אישה צריכה לכבד את בעלה", "אישה צריכה לבשל", "אישה צריכה להיות בבית", "אישה צריכה גבר". והחיפוש נעשה בחודש דצמבר 2015 ולא בשנים אשר כביכול מאחורינו בהן נשים היו במעמד נמוך מהמין הגברי.
אז כיצד מתמודדים עם זה?
כיצד ניתן להביא את הנשים לקדמת הבמה? המקצועית, הכלכלית, המשפחתית, החברתית, הפוליטית וכו'. מדובר בתהליך ארוך, אשר לא אכפיש - הוא החל לפני שנים רבות בעולם ובהחלט מכה שורשים גם בארצנו הקטנטונת: בתאריך ה-16.11.1992, הוקמה הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ישראל ונחקקו חוקים רבים להבטחת שוויון הזכויות בין שני המינים כגון: "חוק שוויון זכויות האישה", "חוק שוויון זכויות בעבודה", "החוק למניעת הטרדה מינית" וחוקים נוספים.
בכנסת ישראל לשנת 2015 מכהנות 27 נשים, נשים משרתות בצבא, ניתן לראות נשים אשר משפיעות על ישראל בעולם המדע והספורט - כל אלו נתונים שבהחלט מחממים הלב ופותחים שער רחב לנשים להשתלב, להתפתח ולהשפיע במדינה.
אך לא נטעה. דרכינו להשגת השוויון עוד ארוכה. לא ניתן להתעלם מכמויות תיקי המשטרה אשר נפתחים מדי שנה בגין הטרדה מינית של גבר כלפי אישה, אלימות גברים כלפי נשים בתוך ומחוץ למעגל המשפחתי, נשים אשר מרוויחות שכר שונה משל גברים עבור ביצוע עבודות זהות, חוסר מתן שוויון הזדמנויות, כמויות מקרי האונס ותחומים רבים אשר בהם העבודה לפנינו עוד רבה.
אז נותרו תהליכים רבים אשר ביכולתם של משרד החינוך, התרבות, העבודה, הביטחון והרווחה, לבצע על-מנת לשפר את מעמד האישה. אך אני באמת ובתמים אופטימית ומחכה לראות את הפירות שיקצרו מתהליכים אלה אשר החלו ובהחלט מושקעים בהם הרבה משאבים.
לסיום, מנקודת מבטי, התהליך צריך להתחיל מהשנים המוקדמות ביותר, אליהן הפניתי אצבע מאשימה בתחילת דבריי, מתחילת התפיסה שלנו כנשים - עלינו לחנך ילדות, נערות ונשים לייצוג חיצוני של האופי הפנימי, הכישרונות, האיכויות, היכולות, השכל, ביטחון עצמי ותחושת השוויון ולא לייצוג חיצוני של המראה או התגוננות אל מול חוסר השוויון.
