הממשלה אישרה השבוע את התוכנית להקלה על עסקים קטנים במטרה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלהם, ולחזק את תרומתם לצמיחת המשק. הפעם, לא מדובר בעוד סידרה של פרטים טכניים, אלא שינוי כיוון של 180 מעלות בתפיסה האסטרטגית כיצד יש להצמיח את הסקטור של עסקים קטנים, תוך ניצול מיטבי של תקציבי המדינה. מדובר בתפיסה המתמקדת בהסרה או הקטנת חסמים לכלל הסקטור של העסקים הקטנים, בניגוד לתפיסת קודמת אשר התבססה בעיקר על סיוע ישיר לעסק הבודד.
העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, כמו גם במדינות רבות, מהווים גורם מרכזי בכלכלה. בישראל הם תורמים כ-50% מהתוצר ו-60% ממקומות העבודה במשק, ואחראים ל-77% מהמועסקים שנוספו במשק בשנת 2014; ומכאן גם חשיבותם לחוסן הלאומי ולמרקם החברתי. אולם, מנתוני הלמ"ס עולה שבכל שנה נסגרים כ-40,000 עסקים קטנים, ומכאן הצורך לפעול לחיזוקם.
בחשיבה האסטרטגית ישנם שתי גישות מנוגדות לגבי האופן שבו ניתן לתמוך בסקטור העסקים הקטנים - גישת המיקרו וגישת המקרו. הראשונה דוגלת במהלכי סיוע הניתן באופן פרטני לעסק הבודד ועל-פי צרכיו. גישה זו כוללת פעילויות כגון ייעוץ, ליווי, הדרכה, סיוע במידע, וסיוע במימון. מנגד, עומדת תפיסת המאקרו, הגורסת שיש לסייע לסקטור העסקים הקטנים על-ידי הסרה או הקטנה של חסמים כלליים - שאינם ספציפיים לעסק מסוים. חסמים מערכתיים כאלו עשויים לכלול היבטים של ביורוקרטיה, רישוי, אגרות, היבטי מיסוי, רשת ביטחון סוציאלי, ותקנות מקשות בתחומים אחרים. ההחלטה על האסטרטגיה העדיפה לסיוע לעסקים קטנים - הסרת חסמים כלליים או סיוע פרטני, מבוססת על שיקולי עלות-תועלת בהינתן מגבלות תקציב.
מחקרים שנעשו ב-
OECD הצביעו על כך שבמקרים רבים צעדי מדיניות מאקרו, המבוססת על הקטנת חסמים כלליים, הינם יעילים יותר מצעדים המתמקדים בסיוע לעסק הבודד; וזאת מכמה סיבות. סיבה עיקרית היא אובדן ההשקעות הפרטניות שנעשו בעסקים אשר כשלו בשלב מאוחר יותר. סיבה נוספת היא שמדיניות המתמקדת בהסרת חסמים כלליים הינה בדרך כלל פשוטה יותר בעבור העסק הקטן, ואשר הוא חסר את העומק הניהולי להתמודד עם צעדים מורכבים כפי שמתבקש בסיוע פרטני. בנוסף לכך, בהינתן שסקטור העסקים הקטנים הינו הטרוגני באופיו - אין טיפוס אחד מייצג אלא סוגים שונים, הרי שצעדים בגישה של הקטנת חסמים כלליים משפיעה על כלל סוגי העסקים הקטנים, לעומת צעדים פרטניים שאינם יעילים במידה שווה לכלל הסקטור.
החלטת הממשלה השבוע הינה נקיטת קו ברור של מדיניות מאקרו, המעדיפה הקטנת חסמים כלליים, בכדי לעזור לחיזוקם של העסקים הקטנים והבינוניים, המהווים קטר צמיחה חשוב במשק. זוהי גישה שהוכחה במדינות רבות ב-OECD כטובה יותר במונחים של עלות-תועלת, ומכאן עדיפותה על התמקדות בסיוע הפרטני. יחד עם השבחים למהלך הנוכחי, ראוי לציין שעדיין נדרשת פעילות חקיקה נרחבת ליישום ההחלטות הללו, ויש לקוות שהתועלת הצפויה לא תתאדה בנבכי הפוליטיקה והביורוקרטיה.